תושדחתה יכילהתב םינושה "םינקחשה" דיקפת :תינוריע הפיחב למרכה רדהו

Transcription

1 תפקיד "השחקנים" השונים בתהליכי התחדשות עירונית: לב העיר בתל-אביב והדר הכרמל בחיפה חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת התואר מגיסטר למדעים בתכנון ערים ואזורים יעל סיון-גייסט הוגש לסנט הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל 2007 שבט תשס"ז חיפה פברואר

2 המחקר נעשה בהנחיית במסלול לתכנון ערים ואזורים. ד"ר רחל קלוש בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים אני מודה לטכניון על התמיכה הכספית הנדיבה בהשתלמותי. אני רוצה להודות לד"ר רחל קלוש על הליווי, התמיכה וההכוונה שנעשו בסבלנות ובמסירות ואיפשרו את כתיבת עבודת המחקר הזו. אני שמחה על הזכות שנפלה בחקי ללמוד מרחל ולהרחיב את אופקי. לכל המרואיינים שנטלו חלק במחקר זה, בידע ובחשיבה, אני מודה מקרב לב. תרמו מזמנם והעשירו אותי ואת עבודתי לבסוף, אני רוצה להודות למשפחתי דני, הגר, מיכל וענבל ולהורי פנינה וגדעון סיון על סבלנותם ותמיכתם לאורך כל הדרך. II

3 תוכן עניינים תקציר...1 מבוא...3 חלק ראשון- רקע תיאורטי... 5 התחדשות עירונית מול חידוש עירוני...5 חידוש מול התחדשות...5 הסיבות להתדרדרות אזורים עירוניים... 5 גישות להחייאה עירונית... 8 החייאה עירונית מבוססת צרכים מול משאבים גישות נוספות להחייאה עירונית התחדשות עירונית בישראל...17 חשיבה תכנונית, תהליכים חברתיים-פוליטיים והעיר חשיבה תכנונית שיתוף הציבור שיתוף ציבור בישראל העיר העכשווית קהילה ושכונה בעיר העכשווית תהליכים חברתיים ופוליטיים החברה האזרחית...31 ארגוני החברה האזרחית...33 החברה האזרחית בישראל מינהלים שכונתיים הזיקות שבין החייאה עירונית לחשיבה תכנונית, שינויים חברתיים ופוליטיים בעיר העכשווית חלק ב'- המחקר מטרות ושיטות המחקר מטרת המחקר...40 בחירת אתרי החקירה III

4 מרחבי החקירה שיטת המחקר...42 שיטת ניתוח ממצאי המחקר ממצאי המחקר- המקום...46 מאפיינים פיסיים של אזורי המחקר...46 לב העיר בתל- אביב...46 הדר הכרמל בחיפה...50 היסטוריה מקומית לב העיר ותל-אביב - רקע היסטורי: הדר הכרמל וחיפה - רקע היסטורי :...60 היבטים דמוגראפיים חברתיים...64 סיכום ממצאי "המקום"...69 התכנון הפורמאלי "מלמעלה" יזום והובלת התכנית...72 הגורמים המעורבים בהכנת התכנית...76 מטרות התכנית...77 מבנה התכנית...78 עיקרי התכנית לחידוש...79 התייחסות התכנית לשיתוף הציבור...86 בין התושבים לממסד סיכום התכנון הפורמאלי יוזמות מקומיות "מלמטה"...94 לב העיר בתל-אביב- התארגנות התושבים...95 התארגנות התושבים בהדר הכרמל, חיפה יוזמות מלמטה- סיכום הממצאים חלק ג'- דיון בממצאים והמלצות דיון בממצאים חידוש, התחדשות והחייאה עירונית ידע מקומי, ידע מקצועי וידע על המקום IV

5 תקדימים שיתוף תושבים הכוח של התושבים להוביל שינוי המחקר ומגבלותיו המלצות המחקר ביבליוגרפיה נספחים V

6 רשימת תרשימים תרשים 1- תחומי הידע התיאורטי בחיבור... 4 תרשים 2- מיון גישות בהחייאה עירונית...13 תרשים 3 תרשים -מפת תל- אביב יפו תצלום אויר של לב העיר בתל- אביב...47 תרשים 5 -סוגי בינוי...48 תרשים 6- בניה אקלקטית תרשים 7- בניה מודרנית...49 תרשים - 8 מפת חיפה...50 תרשים 9- תצלום אויר של הדר הכרמל...51 תרשים - 10 סוגי מגרשים תרשים 11- סוגי מרקמים בנויים...53 תרשים 12- סגנונות שנות ה תרשים 13- סגנון מודרני שנות ה- 30 וה תרשים 14- מספר תושבים בלב העיר ובהדר הכרמל לאורך שנים תרשים 15- גיל חציוני בלב העיר ובהדר הכרמל לאורך שנים...65 תרשים 16- עולים בלב העיר ובהדר הכרמל לפי מפקד אוכלוסין תרשים 17 -ממוצע נפשות למשק בית בלב העיר ובהדר הכרמל...66 תרשים - 18 אחוז המועסקים במקצועות חופשיים...67 תרשים 19- השכלה על תיכונית לפי מפקד תרשים 20 - גיל המבנים לפי מפקד תרשים 21- התפלגות האוכלוסייה לפי השתייכות עדתית בהדר הכרמל בשנת תרשים 22- לוח הזמנים של פרויקט לב העיר בתל- אביב...74 תרשים 23- לוח הזמנים בתכנון החידוש בהדר הכרמל חיפה תרשים 24- הגופים המעורבים בהכנת תכנית לב העיר והדר הכרמל...77 תרשים 25- מטרות התכנית ללב העיר ולהדר הכרמל...77 תרשים 26- אזור המודל בלב העיר VI

7 רשימת תרשימים תרשים 27 - תכנית בינוי אזור המע"ר בהדר הכרמל...82 תרשים 28- מערך השטחים הפתוחים בהדר הכרמל תרשים 29- סיכום מאפייני התכנון בלב העיר ובהדר הכרמל תרשים 30- יצירת "שינקין" תרשים 31- עדליידע 1984 לב העיר...97 תרשים 32- עסקים ברחוב מסדה בהדר הכרמל תרשים 33- גן רימונים בהדר הכרמל תרשים 34- הבית ברחוב טבריה תרשים 35- ציורי קיר ברחוב מסדה VII

8 תקציר חידוש והתחדשות עירונית מהווים סוגיות מרכזיות בשדה התכנון האורבאני בעשורים האחרונים בשל התדרדרות של מרכזי ערים רבות בעולם. המחקר עוסק ביחסי הגומלין בין השחקנים השונים המעורבים בתהליכי החייאה עירונית של אזורי מגורים במרכזי ערים ותיקות. הוא בוחן שלושה מרכיבים של המרחב העירוני: המקום - על מאפייניו ההיסטוריים, הפיסיים והגיאוגרפיים; התכנון הפורמאלי והאופן שבו הוא פועל "מלמעלה"; הידע המקומי והיוזמות "מלמטה". חקירת מרכיבים אלה בשני מקרי מבחן מאפשרת לבדוק באופן השוואתי את השפעתם על תהליכי ההתחדשות בשני אזורים בשתי ערים שונות. המחקר מעלה מספר שאלות: מה תפקיד התושבים בתהליכים של התחדשות עירונית? מהו הידע עליו מתבסס התכנון הפורמאלי בתהליכי החידוש? כיצד משתמש התכנון במשאבים מקומיים לצורך ההחייאה העירונית? כיצד משתף התכנון את התושבים בתהליך ההחייאה? עד כמה חשובה המחויבות של הרשות המקומית להליך ההחייאה העירונית? החלק הראשון של החיבור כולל סקירת ספרות הבוחנת מגמות שונות בהחייאה עירונית והזיקות בין החשיבה התכנונית, תהליכים חברתיים ופוליטיים ושינויים החלים בעיר העכשווית בעידן הגלובלי. במסגרת החשיבה התכנונית, נסקרים הידע המקצועי וגישות לתכנון מודרני ופוסט מודרני, אל מול הידע המקומי. במסגרת דיון בעיר העכשווית נבחנת מורכבות העיר בעידן הגלובלי, חיי היומיום של תושבי העיר והשפעת גורמים אלו על מגמות בתכנון ועל החברה האזרחית. לבסוף נבחנים תהליכים חברתיים ופוליטיים הגורמים להתחזקות החברה האזרחית, המהווה מסגרת המעודדות התארגנות של תושבים בתהליכי התחדשות ומשפיעה על החשיבה התכנונית. לצורך המחקר נבחרו שני אתרי חקירה אזור לב העיר בתל-אביב, ואזור הדר הכרמל בחיפה. המחקר בחן את כל אחד מאתרי החקירה בשלושה נושאים: הראשון - התכונות הפיסיות, גיאוגרפיות, אדריכליות, היסטוריות, פוליטיות וחברתיות המאפיינות כל אזור; השני התכנון הפורמאלי "מלמעלה" שהתקיים לגבי כל אזור; והשלישי היוזמות "מלמטה" והתארגנויות התושבים לצורך התחדשות בכל אתר חקירה. איסוף הממצאים למחקר התבצע במספר אופנים, בהתאם לנושא הנחקר. החומר שנאסף על נושא "המקום" התבסס על מידע ממקורות שונים: ספרי היסטוריה; ניתוח נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; מפות, תכניות ותצפיות בשטח. איסוף הנתונים לגבי התכנון הפורמאלי התבסס על ניתוח של התכניות שהוכנו לכל אחד מאתרי החקירה, סיכומי ישיבות, מכתבים ועל ראיונות עומק בשיטה איכותנית. הראיונות עם גורמי התכנון האירו את התמונה "מאחורי הקלעים", אשר לא באה לידי ביטוי במסמכים הפורמאליים. איסוף החומר לגבי היוזמות "מלמטה" התבסס בעיקר על ראיונות עם תושבים. בנוסף לראיונות התבססו הממצאים על סיכומי ישיבות של ארגוני התושבים, תכתובות וקטעי עיתונים. מתוך הממצאים ניתן להעריך את תהליך ההחייאה שהתרחש בשני אתרי החקירה ולבחון אותו על רקע מגמות עכשוויות בהחייאה עירונית. התהליך בלב העיר בתל-אביב התבסס בפועל על רעיון "ניהול משאבים עירוניים" והביא לשינוי המיוחל בזמן קצר יחסית. לעומתו התהליך בהדר 1

9 הכרמל בחיפה "נשאר על הנייר" וכתוצאה מכך שתכנית החידוש לא יושמה ממשיך המצב בהדר הכרמל להתדרדר. הממצאים מציגים את התהליכים הבלתי פורמאליים בהם התקיים דיאלוג בין התכנון ובין התושבים בלב העיר בתל-אביב, וכיצד השפיע הידע המקומי הזה על הליכי התכנון ותהליך ההחייאה. כמו כן מציגים הממצאים את הדרכים הפורמאליות של שיתוף ציבור שהתקיים במהלך הכנת התכנית להדר הכרמל וכיצד השפיעו על התכנית. הממצאים בוחנים את הגופים שהוקמו כמתווכים בין הממסד העירוני ובין התושבים בכל אתר חקירה. מתוך הממצאים עולה גם רמת המחויבות של הרשות המקומית בכל אחד מהמקרים, לתהליך ההחייאה העירונית במהלך יישום תכנית החידוש. מן המחקר עולות מספר מסקנות. הראשונה מתייחסת לעדיפות של תכנית גמישה להליך של התחדשות עירונית. התכנית צריכה להגדיר יעדים ומסגרת פעולה, ממנה ייגזרו פרויקטים קטנים שייושמו במהירות ויקרינו על הסביבה. תוצאות מהירות ובולטות בשטח משדרות לתושבי המקום ולתושבים פוטנציאליים שדברים זזים ויש סיכוי שהמקום ישתפר. המסקנה השנייה מתייחסת לצורך בהידברות רציפה ובלתי אמצעית עם תושבים בתהליך של החייאה עירונית. הידברות זו היא הכרחית להצלחת המהלך. היא נותנת לתושבים אפשרות להיות חלק מתהליך התכנון ולהשפיע על שינויים הנוגעים בחייהם. בנוסף, הידברות כזו מאפשרת למתכננים להכיר את השטח על מרכיביו השונים, גם אלו שאינם גלויים. בנוסף שיתוף ציבור יכול לתרום גם בתיווך הידע על המקום אל תושבים חדשים באזור. המסקנה השלישית מתייחסת לרמת המחויבות של הרשות להחייאה עירונית, שהיא הכרחית להצלחת התהליך. קידום פרויקטים באזור החידוש, לצד תמיכה של הרשות ביוזמות שבאות "מלמטה", משדרים לתושבים שמתרחש משהו חיובי. תגובת הרשות מעודדת את התושבים להשקיע בכוחות עצמם ולהמשיך לפעול. המסקנה הרביעית מתייחסת להתבססות על תקדימים ממקומות אחרים, שהוא הליך מקובל בתהליך התכנון. כאשר התכנון פונה לתקדימים ממקומות אחרים שיושם בהם תהליך חידוש, יש צורך להבין את השוני בין המקומות מהבחינה הפוליטית, הכלכלית, החברתית וכד'. לכן, התכנית להדר הכרמל לא יכולה להציע יישום של פתרונות מלב העיר באופן ישיר, מבלי להתחשב בהבדלים בכוח המשיכה של תל-אביב לעומת חיפה, בטופוגרפיה ההררית בחיפה ובעיקר באוכלוסייה ההטרוגנית בהדר לעומת האוכלוסייה ההומוגנית ברובה בלב העיר תל-אביב. 2

10 מבוא המחקר בחן את מארג יחסי הגומלין בין הכוחות השונים המעורבים בתהליכים של החייאה עירונית. הזירה של החייאה עירונית כוללת בתוכה שני כוחות מובהקים: המתכננים ומקבלי ההחלטות ברשות המקומית מצד אחד, ותושבי המקום והמשתמשים בו מצד השני. לצורך בחינת היחסים ביניהם עוסק המחקר בגישות להחייאה עירונית, על רקע החשיבה התכנונית המושפעת מתהליכים חברתיים ופוליטיים ומשינויים בעיר בעידן הגלובלי ובוחן את יישומן בשני אתרי חקירה בשתי ערים ראשיות בישראל. המודעות לנושא ההחייאה העירונית עולה בשנים האחרונות בגלל המציאות של מרכזי ערים בעולם כולו, הנעזבים, מתדרדרים וננטשים. במקום מרכזים אלו נבנים שטחים נוספים מסביב לערים ובכך נגזלים שטחים פתוחים רבים, נותרים ללא שימוש. גם בישראל מרכזי בעוד המשאבים הקיימים; ערים ותיקות, התשתיות והמבנים, שנבנו בסמוך לקום המדינה, עוברים תהליכי הזדקנות והידרדרות פיסית וחברתית. בתהליך המוכר כסינון,(filtering) שכונות שהיו בעבר מבוקשות, מתרוקנות מתושביהן המבוססים ועוברים אליהן תושבים חלשים יותר. מדובר בשכונות הנמצאות בקרבה למרכזים עירוניים ובטבעות ההיקפיות הסמוכות. באזורים בהם ערכי הקרקע גבוהים גם כאשר הדירות אינן גדולות הדיירים הנשארים הם בד"כ מבוגרים שאינם זקוקים לשטח מגורים גדול והקרבה למרכז העיר נוחה להם. אולם, משפחות עם ילדים נוטות לעזוב שכונות אלו בחיפוש אחר פתרונות דיור נוחים ומרווחים יותר בשכונות חדשות בעיר, או ביישובי הפריפריה. לעתים קרובות הבעיה היא ברמת הדיור ובאיכותו, והתאים לרמת החיים הממוצעת במדינה, 1 אך היום אינו עונה עוד על הדרישות. הציבור לעתים לא מעודכנים ואינם מתאימים לדרישות עכשוויות של התושבים. שבעבר היה מספק גם שירותי המחקר עוסק בשאלה מה חלקם של התושבים במהלך ההתחדשות של אזור מגוריהם וכיצד הם משפיעים על התכנון לחידוש. שאלה זו מובילה אל השאלה כיצד משתלב הידע המקומי בתהליך ההתחדשות, מה מקומו של הידע המקצועי ועל מה הוא מתבסס בתכנון לחידוש אזורי מגורים. במסגרת המחקר נבחן מקום התכנון כחלק מתהליך ההחייאה בשכונות קיימות, הרשות ע"י המקומית וגופי תכנון שונים תכנון "מלמעלה" - אל מול יוזמות והתארגנויות של תושבים - תכנון "מלמטה". שאלת הידע המקומי והידע המקצועי בתהליכי תכנון ההחייאה של שכונות עלתה תוך בחינת תפקיד התושבים ויכולתם לשמש מאיץ של תהליכי התחדשות באזור מגוריהם. בחלקו הראשון של החיבור נסקרות מגמות שונות בהחייאה עירונית, התכנונית, והזיקות בין החשיבה תהליכים חברתיים ופוליטיים ושינויים החלים בעיר העכשווית בעידן הגלובלי. במסגרת החשיבה התכנונית, נסקרים הידע המקצועי וגישות לתכנון מודרני ופוסט מודרני, אל מול הידע המקומי. במסגרת העיר העכשווית נבחנת מורכבות העיר בעידן הגלובלי, חיי היומיום של תושבי העיר והשפעת גורמים אלו על מגמות בתכנון ועל החברה האזרחית. לבסוף נבחנים 1 זאת מאחר והשטח הנדרש לנפש למגורים עולה עם העלייה ברמת החיים. בעוד שבשנת 1955 היה גודל דירה חדשה ממוצעת 58 מ"ר (2 חדרים), הרי שבשנת 1990 הגיע גודל דירה חדשה ממוצעת ל- 140 מ"ר (5 חדרים) (כרמון, מתוך ישראל 2020). 3

11 תהליכים חברתיים ופוליטיים הגורמים להתחזקות החברה האזרחית, המהווה מסגרת המעודדות התארגנות של תושבים בתהליכי התחדשות ומשפיעה על החשיבה התכנונית. המחקר האמפירי בחן שני אזורי מגורים במרכזי ערים - לב העיר בתל- אביב והדר הכרמל בחיפה. במסגרת המחקר נבדקו שלשה נושאים: הנושא הראשון התייחס למאפיינים המקומיים של כל אזור - גיאוגרפיים, פיסיים, אדריכליים, היסטוריים, דמוגרפים וחברתיים. הנושא השני התייחס לתכנון הפורמאלי לחידוש בכל אזור. הנושא השלישי התייחס להתארגנות התושבים באזור וכיצד היא קידמה את ההתחדשות. בחירה של שני אזורים אפשרה לערוך השוואה ו/או הנגדה ביניהם, ולבחון השפעות של גורמים שונים על תהליך ההחייאה שקורה בהם, כגון תקופה, משך הזמן, מיקום, סוג תהליך התכנון, אופי הרשות המקומית, היחסים של התושבים עמה ועוד. חלקו האחרון של החיבור מנתח את הממצאים ומעריך את תהליכי ההחייאה בשני מקרי המבחן על רקע גישות עכשוויות להחייאה עירונית. כמו כן, נעשתה הערכה של האופן שבו מתבסס התכנון על המשאבים המקומיים ועל הידע המקומי בתהליכי ההחייאה העירונית. המחויבות של הרשות המקומית לתהליך כולו בכל אחד מאתרי המחקר. תרשים 1- תחומי הידע התיאורטי בחיבור Figure 1- The field of the theoretical knowledge לבסוף נותחה חשיבה תכנונית העיר העכשווית החייאה עירונית תהליכים חברתיים ופוליטיים 4

12 חלק ראשון- רקע תיאורטי 1. התחדשות עירונית מול חידוש עירוני 1.1 חידוש מול התחדשות חידוש עירוני כולל את כל הפעולות הפורמאליות שמבצעות הרשויות כדי להביא לשינוי אזורים עירוניים מדורדרים ומקופחים, ע"י התערבות רב-תחומית בתכנון וביישום התכניות. התחדשות עירונית כוללת את הפעולות שיוזמים תושבי אזור מדורדר כדי לשנות את איכות חייהם, על ידי פעולות פיסיות, חברתיות ותרבותיות. (מתוך קורס בהתחדשות עירונית בהוראת כרמון 2004). שני כוחות אלו, כאשר הם מופעלים על אזור מדורדר בעיר, יכולים להביא להחייאתו. שילוב שתי הפעולות, של חידוש "מלמעלה" והתחדשות "מלמטה", כפי שיוצגו בהמשך מוביל בדרך הטובה ביותר ליצירת אזור עירוני מחודש Arefi) 2004). בכל עיר יש צורך "לעדכן" אזורי מגורים, מוסדות ציבור ותשתיות. התפקיד של הרשות הוא לדאוג בעיקר לתחזוקה ולעדכון התשתיות במרחב הציבורי. בארץ, המושג "התחדשות" אומץ ע"י משרד השיכון לצורך תיאור תהליך יזום ע"י רשויות התכנון לחידוש אזורי מגורים. כתוצאה מכך נוצרה בעיה סמנטית, שבה תהליך פורמאלי של חידוש, היזום "מלמעלה", נקרא בשם של התהליך הספונטאני הבא "מלמטה". במחקר זה, השם דגש על שילוב בין התחדשות הפועלת "מלמטה" וחידוש המופעל "מלמעלה", יכונה תהליך החידוש/התחדשות בשם החייאה עירונית. פרק זה מציג את הידע הרלוונטי בתחום ההחייאה העירונית. חלקו הראשון דן בהשתנות הגישות לחידוש והתחדשות עירונית לאורך המאה ה- 20 (בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה), השתנות הגישות לחידוש העירוני מהדור הראשון דרך הדור השני עד לדור השלישי תואם להשתנות תפיסת תכנון בכלל, שאחד ממאפייניה הוא המעבר לתכנון יותר מתקשר ומשתף של המגזר הפרטי. כמו כן, נסקרות גישות עכשוויות בהחייאה עירונית המתאפיינות במעבר מתכנון פורמאלי היזום רק "מלמעלה" ללא התייחסות למשאבי המקום, לתהליך משולב של החייאה עירונית, המשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו, פורמאליים ובלתי פורמאליים, הנשענים על המשאבים הפיסיים והאנושיים הקיימים במקום. 1.2 הסיבות להתדרדרות אזורים עירוניים ארז וכרמון (1996) טוענות, כי הצורך לחדש ערים ותיקות ושכונות מרכזיות בערים קיימות נובע ממספר סיבות: א. התבלות המלאי הבנוי, התשתיות והשטחים הציבוריים. 5

13 ב. שינויים ברמת החיים הכללית, והתשתיות. הדורשים את עדכון הדיור, מוסדות הציבור, השטח הציבורי ג. עזיבת התושבים החזקים יותר את השכונות המרכזיות הותיקות, לטובת אזורים חדשים שבהם ניתן להשיג רמת דיור גבוהה יותר ושירותים עדכניים. (1998), Gratz& Mintz טוענים שהתפתחות המכונית והתפשטות הבעלות הפרטית על רכב, שסימלו את החופש ואפשרויות הבחירה, התגלו כחרב פיפיות. "החופש" הזה עודד את הפרבור ויצר את תופעת הזחילה העירונית. הפרבור חיזק את התדרדרות מרכזי הערים, והוביל לתכנון מוטה מכונית, כלומר דגש על תכנון כבישים ויצירת מובלעות בנויות הקשורות זו לזו ללא רצף בנוי ביניהן. לטענתם, תופעה זו גרמה לאובדן קרקעות חקלאיות, לפגיעה באוזון ובאיכות האוויר, לאובדן הקהילה ופגיעה ברעיון הדמוקרטיה. אזורים מרכזיים בעיר שנעזבו ע"י האוכלוסיות המבוססות לא נשארו ריקים. בתהליך הנקרא חלחול מטה down),(filtering יחידות דיור מדורדרות נהיות זמינות לבעלי הכנסה נמוכה כאשר בעלי הכנסה גבוהה עוברים להתגורר באזורים חדשים יותר. במקרים אחרים האוכלוסייה המבוגרת נשארת לגור באזור והתוצאה - אזור מזדקן (תמרי 1989, לוטן 2001). Smith Keating & (1996), טוענים שההסבר פשטני, ומתייחס רק למלאי ואיכות הדיור ואינו לוקח בחשבון גורמים נוספים היכולים להשפיע על תהליכי השתנות של שכונה. לטענתם, גורם נוסף היכול להשפיע על שכונה הוא המערך האתני בתוכה. כניסה של קבוצה אתנית או קבוצת מהגרים לשכונה יכולה להוביל לעזיבה של התושבים המקוריים ובכך לשינוי בשכונה. הם מוסיפים, שאזורי מגורים עירוניים הם מקומות דינאמיים. גם בשכונות יציבות קיים שינוי מתמיד של האוכלוסייה, למרות ששינוי זה אינו משנה תמיד את אופי השכונה. תיאוריות מוקדמות ניסו להסביר את תהליכי השינוי בעיר כתהליכים "טבעיים" הקורים עפ"י מודלים קבועים, למשל: מודל "הפלישה וההורשה" succession) (invasion and שפותח במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת שיקגו, מבוסס על דגם פיתוח עירוני מעגלי, שזוהה ע"י Burgess בראשית המאה ה- 20 בתקופת הגידול המואץ של ערים. לפי מודל זה, העיר מחולקת לאזורים טבעתיים מהמרכז החוצה, כאשר כל טבעת מתאפיינת ברמת צפיפות שונה מאזורים צפופים במרכז לאזורים בצפיפות נמוכה בשוליים (אפרת 1979). על פי מודל זה נכנסים תושבים חדשים לעיר בחיפוש אחר עבודה ומתיישבים במעגל המרכזי, בעוד תושבי המרכז המקוריים "פולשים" לטבעת הבאה עד ש"יורשים" את כולה וכן הלאה Campbell) 1998). (1990), Fainstein כותבת על הסיבות להיחלשות ערים. לטענתה, ערים גדולות, הקשורות ברשת גלובלית, יכולות להיכנס לתקופת שפל כתוצאה ממשבר כלכלי בינלאומי. לעומתן לערים בינוניות קשה לשמור על יציבות כלכלית ברגע שחלה ירידה בחשיבות של תחום ההתמחות שלהן, לדוגמא, ירידה בחשיבות של תעשיית הפלדה בערי מרכז ארה"ב, או חוסר התאמה של הנמל לתחבורה ימית מודרנית, כמו במקרה של בולטימור בארה"ב. במצב זה דועכת העיר, עולה האבטלה ותושביה עוזבים אותה בחיפוש אחרי מקורות פרנסה במקומות אחרים. המגזר הפרטי מאבד עניין במקום והמגזר הציבורי נותר כמניע של הכלכלה העירונית. ערים "יזמיות" ימהרו וימצאו נישה כלכלית חדשה. Fainstein טוענת שלכל עיר יש את פוטנציאל ההתחדשות שלה, התלוי 6

14 בשלושה גורמים: 1. מידת היוזמה של הממסד העירוני המעודדת את התעוררות השוק המקומי, ויוזמות פרטיות שיכולות להניע את גלגלי הכלכלה. 2. כמות ואופי התכנון - במקומות שנותנים רק לכוחות השוק לפעול נפגע האינטרס של הציבור הרחב ונוצר מצב של פיתוח יתר (עודף שטחי מסחר ומשרדים למשל). 3. רמת המחויבות של הממסד העירוני שמוקדשת לנזקקים - חוסר דאגה לשכבות החלשות גוררת בד"כ התערבות יתר של השלטון המרכזי. Fainstein רואה בשיתופי פעולה בין המגזר הציבורי והפרטי את הדרך לקדם את הכלכלה העירונית.,Ncnulty נשיא הארגון,(2000) Partners for Livable Communities טוען ששכונות וקהילות נמצאות בתהליך מתמיד של השתנות. לטענתו, ייתכן שחלק מהשכונות שנבנו במאה הקודמת לא מתאימות יותר לתושביהן בתחילת המאה ה- 21, כאשר: המגורים, התשתיות - כבישים, מערכות מים וביוב, מבני הציבור ובתי הספר אינם מתאימים עוד לשרת את התושבים, ואינם עונים עוד על שאיפתם לרמת חיים רצויה. עזיבת התושבים את שכונות מרכז העיר גורמת גם למוסדות ששירתו אותם לעזוב (כמו כנסיות, בתי-ספר וכד'), וכתוצאה מכך התושבים שנשארו נותרים ללא שירותים אלו, ונאלצים לעזוב למקומות שבהם יוכלו לקבל אותם (1996.(Keating המגמה של מעבר בני המעמד הבינוני לשכונות בשולי העיר או לפרברים מוכרת בעולם כולו. בארה"ב ובאנגליה החלה התופעה כבר לאחר מלחמת העולם ה- II. בישראל הצורך בחידוש מגיע מאוחר יותר. ישראל בראשיתה עסקה בשיכון של מאות אלפי תושבים חדשים ובמשך העשורים הראשונים להיווסדה לא עלה עדיין הצורך בחידוש אזורים מרכזיים. עד שנות ה- 70 הרשויות הפנו את משאביהן לפיתוחן של שכונות חדשות, בעידוד השלטון המרכזי. כמו כן פותחו ישובים חדשים בהתאם לתפיסה הגיאופוליטית של המדינה, שדגלה במדיניות פיזור אוכלוסייה כדי ליצור אינטגרציה חברתית ולשמור על הישגים טריטוריאליים. בהתאם למדיניות זו ולהעדפת ההתיישבות החקלאית, לא דאגה המדינה בשנותיה הראשונות לחיזוק ולשימור יישובים קיימים. היה צורך לבנות כמויות גדולות של מגורים שיספקו פתרונות דיור לגלי העלייה שאפיינו את ראשית המדינה, ומאוחר יותר ליצור מאגר מגורים ברמות גבוהות יותר לאוכלוסיות שהתבססו. בשכונות הוותיקות לא טיפלו בתשתיות הפיסיות והחברתיות, השתקמות עצמית עדיין לא הייתה מקובלת, לא ניתנה חשיבות לערכים אדריכליים הראויים לשימור, ואנשים העדיפו להתגורר בשכונות החדשות המתוכננות בצורה מודרנית. מאוחר יותר, במהלך שנות ה- 70 החלו גם לעודד התיישבויות קהילתיות (פרברים) בגליל ואף בשטחים, ובמקביל, עם ירידת הכוח של החקלאות הפכו המושבים ברחבי הארץ, בעיקר במרכז ובשרון, לאטרקטיביים במיוחד לתושבי הערים הגדולות המבוססים כלכלית (וילקנסקי ולו-יון 1985, אלתרמן ומוסרי 1993). כתוצאה מהתהליכים האלו נותרו מרכזי הערים הגדולות בישראל מדורדרים מבחינת התשתיות הפיסיות והציבוריות, המבנים התבלו והחלה תופעה של הזדקנות האוכלוסייה והצטמצמותה (מזור 1987). שינויים תרבותיים בארץ ובעולם הובילו לשינוי בשיח התכנוני ולהבנה שיש לעבור לפיתוח בר- קיימא. גישה זו מעודדת את החזרה לעיר כצורת חיים הפוגעת פחות בסביבה. היא דוגלת בצמצום הנסיעה ברכב פרטי והגברת השימוש בתחבורה ציבורית או בהליכה ברגל; בנייה צפופה שאינה "זוללת קרקע"; הכרה בחשיבות של נכסי מורשת ובחשיבות השמירה על המשאבים הסביבתיים. כתוצאה מכך עולים נושאים הבוחנים את השימוש מחדש באזורים מופרים (אזורים שאינם טבעיים עוד), וההכרה בערך של קהילה וזהות עומדים במרכז השיח הציבורי במקומות רבים 7

15 בעולם. ההחייאה העירונית נתפסת אם כן, כחיונית לפיתוח צורת חיים בת-קיימא ) Madanipour.(1994 Duany & Plater- Zyberk,2001 חשיבות ההחייאה של אזורים מדורדרים בערים אינה רק עבור העיר. יש לראות בה גם חלק מהניסיון לעצור את תופעת הזחילה העירונית sprawl) (urban של המרחב הבנוי אל השטחים הפתוחים Proscio) 2000). Grogan & ההנחה היא כי החייאת העיר תביא לחיזוקה ובעקבות כך לשמירת השטחים הפתוחים מסביבה. בעקבות ההכרה בצורך לשמור על שטחים פתוחים ולצופף לצורך כך יישובים קיימים (ישראל 2020), עולה חשיבות "המיחזור" של שכונות ותיקות בתוך הערים, שאמורות להוות גורמי משיכה לתושבים חדשים או לגרום לתושבים קיימים להישאר בהן. בישראל עולה המודעות לנושא בשנים האחרונות. היקף הבניה בישראל גדל פי 15 בין שנות ה- 50 לשנות ה- 80 (מזור, מתוך ישראל 2020), וישראל היא היום אחת מהמדינות הצפופות בעולם המערבי, עם כ 299 נפש לקמ"ר (נתוני הלמ"ס לשנת 2003). על פי תחזיות תכנית ישראל 2020 בתסריט "עסקים כרגיל", צפויה עד שנת 2020 בניה על כל עתודות הקרקע הפנויות. לכן נערכו בתכנית 2020 תסריטים חלופיים הבוחנים אפשרויות אחרות. לאחר בחינת החלופות על התסריט המשולב, מציעה התכנית פעולות ל"שיקום עירוני" בגבול השטח הבנוי של הערים היום (ישראל 2020). תכנית ישראל 2020 היא תכנית אב ולכן אינה סטטוטורית. אולם, היא אומצה ע"י הממשלה ומהווה בסיס לפיתוח בישראל. תמ"א 35 (תכנית מתאר ארצית) נסמכת על המלצות התכנית, ומשרדי הממשלה נערכים לפעול לפי המלצות התכנית ישראל 2020, ועל פי הנחיות תמ"א 31 ותמ"א 35. משרד השיכון החל בשנים האחרונות בפרויקטים לעידוד התחדשות עירונית, ובתמיכה תקציבית בהכנת תכניות עירוניות שעוסקות בחידוש והתחדשות עירוניים. 1.3 גישות להחייאה עירונית ממחצית המאה ה- 20 ובעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, החלו לחפש במדינות העולם המפותחות פתרונות תכנוניים לשכונות מגורים שהתדרדרו במהלך השנים. במקרים רבים נתפסה ההתערבות הציבורית באמצעות התכנון ככזו הבאה להסדיר את כשלי השוק אשר הובילו להתדרדרות העירונית. הצורך בחידוש מרכזי ערים עולה במקומות רבים בעולם, וניתן להבחין במהלך השנים בגישות שונות לתכנון השינוי.,(1996) חוקרים מציעים גישות שונות לבחינת תהליכי החייאה עירונית. ארז וכרמון מציעות חלוקה כרונולוגית של הגישות השונות להתחדשות לשלושה דורות. הדור הראשון - "דור הבולדוזרים" - התאפיין במתן פתרונות פיסיים בלבד. בפרויקטים אלו נמחקו אזורי מגורים מדורדרים ותושביהם הועברו למקומות אחרים. פרויקטי ענק אלו לא הצליחו לפתור את בעיית העוני והאבטלה בשכונות החדשות שנבנו (1996.(Keating et al הם התבססו על התפיסה שגרסה כי הפתרונות הפיסיים ייתנו תשובה לבעיות החברתיות והכלכליות. הביקורת כלפי פרויקטים אלו טענה שהבעיות שאותן ביקשו לפתור לא נפתרו, ותוך זמן קצר השכונות אליהן הועברו התושבים התדרדרו גם הן. מחיקת אזורי מגורים פגעה קשות במרקמים 8

16 חברתיים עדינים שנבנו במשך שנים, והותירה את האנשים המפונים מבתיהם בסביבות מנוכרות וללא רשת חברתית תומכת. הדור השני של החידוש העירוני החל כתגובה לביקורת הרבה שנשמעה כנגד ההרס והפינוי שאפיינו את פתרונות הדור הראשון. כיוון המחשבה של פקידי הממשל והמתכננים השתנה ונטה לגישות של טיפול בעוני ובסביבות המתדרדרות באמצעות שיקום חברתי בנוסף לשיקום הפיסי. במדינות מערביות רבות הוצעו תכניות כוללניות, שעסקו בטיפול באזורים מדורדרים ע"י שינוי חקיקה, שאפשר קידום תכניות בתחום החברתי והתעסוקתי בנוסף לתחום הפיסי. השינוי התפיסתי אצל קובעי המדיניות נבע משינויים במודעות החברתית בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, שכללה פתיחות והכרה בזכויות אזרח, והכרה בכך שאוכלוסיות חלשות הן חלק מהחברה המתפתחת. שינויים אלו הובילו להתערבות ציבורית מאסיבית בחידוש העירוני. בשנת 1966 אושרה בארה"ב תכנית הערים לדוגמא Cities),(Model שכללה תקציבים פדראליים ומקומיים שהופנו לשכונות מצוקה, תוך עידוד פעילות ויוזמה של המנהיגות המקומית. המשאבים הופנו בעיקר לפרויקטים של שיפור החינוך, הבריאות, להכשרת כוח אדם, לפיתוח כלכלי ולפיתוח שירותים חברתיים נוספים. רק חלק קטן מהתקציב הופנה לשיפור הדיור. תכנית זו לא הצליחה, למרות שעוצבה ברובה ע"י מתכנני ערים שנתנו דגש לתחומים החברתיים והכלכליים ולא רק לטיפול פיסי באזורים מדורדרים. הטענה הייתה שלתכנית עצמה הייתה מערכת חוקים יותר מדי נוקשה והיא הייתה תיאורטית מדי. בנוסף, התכנית הורחבה מאד מבחינת כמות השכונות שהשתתפו בה, ללא הגדלה מתאימה של התקציב. התומכים בתכנית טענו שהיא תרמה להגדלת ההזדמנויות במרכזי הערים ואפשרה את כניסתן של קבוצות מיעוט לתהליכים פוליטיים (ארז וכרמון 1996). בנוסף הייתה לתכנית זו השפעה על תכניות דומות ברחבי העולם כמו פרויקט שיקום השכונות בישראל ופרויקטים כוללניים בארצות אירופה. פרויקט שיקום השכונות הישראלי, גרס גישה כוללנית של טיפול בשכונות, עם דגש על טיפול בבעיות חברתיות (כרמון, 1989). החל מסוף שנות ה- 70 התבצע בישראל פרויקט לאומי רחב היקף של שיקום שכונות. הפרויקט כלל שכונות בחתך סוציו-אקונומי נמוך. מטרתו הייתה לצמצם פערים חברתיים וכלכליים בחברה הישראלית על ידי שיפור תנאי החיים החברתיים והפיסיים בשכונות, קידום חברתי של פרטים מתוך תושבי השכונה, והגברת האחריות של תושבים כלפי שכונתם. מטרה נוספת הייתה ייצוב השכונות ומניעת הידרדרותן בעתיד (כרמון, 1989; אלתרמן וצ'רצ'מן, 1991). בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, לא השיג פרויקט השיקום את כל המטרות שייעדו לו. בהרבה מקומות השתפרו אומנם תנאי הדיור והורחבו השירותים החברתיים, אך למרות זאת הסטאטוס של השכונות עצמן לא השתפר. ממשלות במקומות רבים בעולם נאלצו לקצץ בהוצאותיהן ועם הצטמצמות מדינת הרווחה הפרויקטים לשיקום נבחנו בשנית. בגלל התוצאות הלא מעודדות של פרויקטים אלו נסוגו ממשלות רבות ממעורבות בהם. הדור השלישי של החייאה עירונית מתאפיין בעיקר בהתחדשות תוך שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי - הממשלתי והעירוני - ובין המגזר הפרטי. על פי ארז וכרמון (1996) קיימים מספר סוגים של התחדשות עירונית בדור השלישי: ג'נטריפיקציה, השתקמות עצמית, כניסת מהגרים "חדשים" לשכונות מרכז העיר, טיפול יזום במרכזי מסחר, עסקים ובילוי, ושימור. 9

17 ג'נטריפיקציה תהליך הג'נטריפיקציה מתאפיין בכך שצעירים בני המעמד הבינוני (gentry) רוכשים או שוכרים דירות או בתים בשכונות ישנות ומדורדרות במרכז העיר. בדרך כלל מתייחסות הרשויות בחיוב למגמה זו ואף מעודדות אותה. כתוצאה מכך מצטרפים אנשים נוספים בני אותו המעמד לשכונה. ערכי הקרקע שעולים גורמים לתושבי המקום המקוריים לעזוב, מאחר ואין הם יכולים לשמור על נכסיהם המתייקרים.,(2001) Badcock מצביעה על תהליך שנמשך כשלושים שנה. המתייחסת להתחדשות העיר אדלייד באוסטרליה, הוא החל בג'נטריפיקציה, אך גרם לרשויות לשדרג תשתיות ובכך לעודד את המשך התופעה. כדי שגם בני המעמד הנמוך יוכלו להישאר בעיר נתנו הרשויות פתרונות דיור ברמות שונות. כמו כן תמכו הרשויות בפיתוח תעסוקה בתוך העיר, כדי לעודד את בני המעמד הבינוני והגבוה לבוא ולהתגורר בעיר. במקרה של אדלייד מדגישה Badcock את התוצאות הטובות שנבעו משיתוף פעולה ציבורי-פרטי. השתקמות עצמית השתקמות עצמית מתרחשת בשכונות של בעלי הכנסה ממוצעת ופחות מכך. האוכלוסייה בשכונות אלו מורכבת בדרך כלל ממעמד פועלים וממשפחות עם ילדים ולעיתים מאכלסות את השכונות קבוצות אתניות. בתהליך ההשתקמות העצמית משדרגים התושבים הוותיקים בשכונה את נכסיהם, באופן המאפשר להם לא לעזוב את השכונה, גם אם רמת חייהם עלתה. שיקום השכונה נעשה ע"י שימוש במשאבים הפרטיים של התושבים. שכונות שעוברות תהליך של השתקמות עצמית מתאפיינות באחוז גבוה של בעלות על הדירות. בדרך כלל זהו מקום שבו יש לתושבים תחושת השתייכות לשכונה והמבנים במצב טוב יחסית. בהשתקמות עצמית מושקעים בד"כ תקציבים צנועים יותר מאשר בתהליכים של ג'נטריפיקציה בגלל היכולת הכלכלית המוגבלת של בעלי הנכסים (ארז וכרמון 1996). שכונות ההשתקמות העצמית לא ממוקמות בהכרח קרוב למע"ר. ולרוב אין בתוך השכונות מבנים בעלי ערכים אדריכליים או היסטוריים. הן נמצאות באזורי שיכונים תהליך ההשתקמות העצמית מתחיל ע"י פעולות פרטיות של דיירי השכונה, אבל עידוד ותמיכה של הרשות המקומית יכולים לקדם ולסייע להשתקמות השכונה. דוגמאות לכך הן למשל תכנית ה- Neighborhood Housing Services בארה"ב, שנתנה ייעוץ בתחומים הטכניים והפיננסים לתושבים שהיו מעוניינים בשיפוץ נכסיהם. במקרים רבים הרשות המקומית תומכת בפעולות הפרטיות המתחילות מלמטה ומשפרות את התשתיות ואת שירותי הציבור הניתנים בשכונה. השתקמות עצמית, המתרחשת בשכונות שבהן משקי בית ששיפרו את מעמדם מעוניינים להישאר במקומם, מבוססת על מספר סיבות אפשריות: האמונה שהמעמד של השכונה ישתפר וערך הנכסים יעלה. מיקום אטרקטיבי של השכונה עצמה. קשרים חברתיים וקהילתיים, שקושרים את משק הבית לשכונה וגורמים לרצון לשפר גם את כל הסביבה. 10

18 לעומת תהליך הג'נטריפיקציה, בהשתקמות עצמית אין מצב של דחיקת האוכלוסיות החלשות, ובד"כ פועלים התושבים למען שיפור תנאי החיים הציבוריים למען הקהילה כולה. התחדשות ע"י כניסת מהגרים לשכונות מרכז העיר. לפי אמיר וכרמון (1996) כיום נחשבת התופעה של כניסת מהגרים לחיובית ומחוללת שינוי לטובה. בעבר הכניסה של מהגרים הובילה להתדרדרות, היות ונכנסו למרכזי ערים קבוצות מאזורים נחשלים או ממדינות נחשלות. כיום מגיעים לערים גדולות רבות מהגרים בעלי השכלה וידע מקצועי, ממדינות בהן רמת ההשכלה עלתה. בניו-יורק נמצא שהמהגרים עושים מאמצים גדולים להשתלב בכוח העבודה ותופסים מקומות עבודה שהמקומיים כבר לא מעוניינים בהם. שיעורי האבטלה בקרבם נמוכים והם לא מעמיסים על שירותי הרווחה והבריאות. הם ממלאים דירות באזורים שננטשו, ילדיהם ממלאים את בתי הספר שהחלו להתרוקן ועסקים שהם פתחו השיבו את החיוניות לרחובות. מהגרים רבים שמגיעים למקום חדש מעדיפים לפתוח עסקים קטנים בגלל קושי לעסוק במקצוע אותו רכשו במדינות המוצא. הקושי נובע מקשיי שפה או הבדלים ברישיונות עבודה או ידע מקצועי. הצורך להתפרנס מוביל את בעלי העסקים החדשים האלו להפעיל אותם גם בשעות לא שגרתיות ובכך הם תורמים לחיות הרחוב ולתחושת הביטחון בו. כניסת המהגרים משפיעה גם על שוק הדיור. המהגרים שמגיעים חסרי כל מחפשים פתרונות דיור זולים ונכנסים לדירות זולות במרכזי הערים. הסביבה המשתנה מובילה לעליה בביקוש לדירות, במיוחד אם יש מחסור בדירות. הביקוש גורם לשימוש בדיור ישן, להסבה מחדש של דירות ששימשו לעסקים לצורך מגורים וכן לתוספות בנייה. בעולם גלובלי כניסה של מהגרים יוצרת גם בידול והתכנסות קהילתית כתוצאה משנאת זרים (1999.(Holston & Appaduri מן הצד השני כניסת מהגרים יוצרת את הרב גוניות החשובה כל- כך לחיות של ערים 1998).(Fincher & Jacobs טיפול יזום באזורי מסחר, עסקים ובילוי הרעיון העומד מאחורי הגישה הגורסת חידוש עירוני, המתבסס על המימד העסקי והכלכלי, טוענת שרווח כלכלי של יזמים פרטיים, שישקיעו במסחר ובמקומות בילוי, יוביל לשיקום המרחב הציבורי ויביא להחייאת מרכזי הערים. בגישה זו אין למעשה התייחסות לרווחתם של תושבי האזור. הפתרונות שהוצעו במקומות רבים בעולם בשנות ה- 70 וה- 80 התמקדו בהקמת קניונים במרכזי הערים המדורדרים, במסגרת של שותפויות בין הון ציבורי לפרטי. בתוך המסגרת הזו שוקמו גם מבנים היסטוריים והפכו למרכזי קניות ובילוי כדוגמת ה- Covent Gardens בלונדון, או ה- Station Union בסנט לואיס בארה"ב. בד"כ מרכזי הקניות שנבנו פנו לקהל יעד של בני המעמד הבינוני, ותמהיל העסקים בהם לא כלל חנויות עודפים או מכירה בסיטונאות, שיכלו להתאים יותר לתושבי האזור בעלי הרמה הכלכלית הנמוכה. בכל זאת במקומות רבים הייתה השפעה טובה לפעילות המסחרית והדבר יצר שיקום והביא לשדרוג מבנים מסביב לקניונים, ופתיחה של עסקים נוספים בסביבה. פרויקטים דומים במרכזי ערים ראשיות העדיפו את הריכוז של מוסדות תרבות או חינוך כמנוף להתחדשות. 11

19 לדוגמא ריכוז של שירותי ציבור איכותיים במרכז אמסטרדם היווה גורם משיכה לתושבים ולעסקים נלווים לשירותי הציבור באזור (ארז וכרמון 1996). שימור במקומות רבים בעולם, ההכרזה על אזור בעיר כאתר היסטורי מושכת השקעות פרטיות, בגלל היוקרה שמיוחסת לאזורים אלו. נושא השימור במקומות רבים הוא תוצר של חקיקה. דוגמאות לחקיקה בתחום השימור אפשר למצוא כבר בראשית המאה ה- 20 (1996.(Tiesdell et al בשלב הראשון השימור עסק במבנים בודדים, בעיקר במונומנטים ומבני דת. אכיפת השימור של מבנים אלו הייתה פשוטה יחסית בגלל ערכם הדתי או התרבותי. בשלב מאוחר יותר בשנות ה- 70, התפתחה ההכרה שיש לשמר מתחמים שלמים מסביב לאותם מונומנטים כדי שלא ייראו זרים בסביבתם. בנוסף לכך השימור נתפס כתגובה למדיניות ההרס של אזורים שלמים, (ואתם הרס מרקמים חברתיים ותרבותיים), שננקטה כדי לפנות מקום לפרויקטים חדשים ולמערכת הכבישים הגדלה (מדיניות "דור הבולדוזר"). אפשר למצוא חקיקה בתחום השימור המרקמי במדינות אירופה כמו אנגליה, הולנד, צרפת, איטליה, תורכיה ובארה"ב ומשנת 1991 גם בישראל. השלב הראשון של השימור התאפיין בשימור מוזיאלי. אולם עם התפתחות המגמה והמעבר לשימור מתחמי, היה צורך למצוא מגוון של שימושים לאזורים שהוכרזו לשימור, כדי לוודא שאזורים אלו לא ייהפכו מוזיאונים פתוחים. ההתעניינות במתחמים שלמים הרחיבה את הצבורים המתעניינים בשימור. בתחילה היו אלו ארכיטקטים והיסטוריונים, אך ההתעניינות בנושא התרחבה גם למתכנני ערים וכלכלנים וכן לציבור הרחב. השלב השלישי של השימור מאופיין בניסיון למצוא דרכים לניהול השימור ע"י פיתוח, תוך ניסיון למצוא מנופים כלכליים שיוכלו לממן את שימור הרובע כולו. בראשיתו עסק השימור בעבר בלבד, אולם כיום ההתייחסות לשימור היא כאל חלק מהפיתוח העתידי של מקום. האזורים המיועדים לשימור הם בעלי פוטנציאל כלכלי בעיקר בתחום התיירות, המסחר והבילוי. כיום מופעלות תכניות שימור במקומות שונים, המקנות הטבות לאלו המשפצים את נכסיהם (ארז וכרמון 1996). 1.4 החייאה עירונית מבוססת צרכים מול משאבים צורה נוספת לחלק את הגישות השונות להחייאה עירונית היא חלוקה לפי אופי המדיניות. Arefi (2004) מחלק את סוגי ההחייאה העירונית לפי מדיניות מבוססת צרכים ומדיניות מבוססת משאבים. בכך הוא מתייחס לקשר של הממשל לקבוצת יעד. מדיניות מבוססת צרכים מנסה להשפיע על קבוצות יעד, למשל, בפתרון בעיות דיור, בריאות, חינוך ותעסוקה. לעומתה מדיניות מבוססת משאבים מטפחת את ההון האנושי במקום, ותומכת במכלול פעילויות התושבים לגבי סביבת מגוריהם, כאמצעי לצמצום העוני. גישה זו נשענת בעיקר על קשרים אישיים בלתי פורמאליים, על "סחר חליפין" ועל תפיסת התושבים את מרחב חייהם ויכולתם לפעול ולהשפיע. החשיבות של בחינת ההחייאה העירונית על פי גישות אלו טמונה ביכולתן להצביע על חיפוש אחר הדרך שבה יכולות קבוצות היעד, כולל אוכלוסיות עניות, להיות חלק מתהליך ההחייאה ולהשפיע על פיתוח המדיניות הציבורית ועל התוצרים. 12

20 (2004), Arefi מבחין בין גישות המבוססות על מדיניות המחפשת את מה שחסר באזור מדורדר, אל מול גישה הרואה את ההון המקומי, האנושי והבנוי, ומנסה למצוא את הפתרונות בהסתמך על מה שיש במקום ולא על מה שאין בו. בחלוקה זו נבדק הקשר בין הממשל וקבוצות היעד כמתואר בתרשים תרשים 2- מיון גישות בהחייאה עירונית Figure 2- Policy networks: policy type by target group.2 תכנון מוטה צרכים קשר הדדי חלש בין הממשל וקבוצות היעד דרדור והזנחה מכוונים, פינוי בינוי קשר הדדי חזק בין הממשל וקבוצות היעד תכניות סעד תכנון מוטה משאבים ערים לדוגמא שיקום שכונות ג'נטריפיקציה אזורי העצמה (מקור: (Arefi 2004 על פי (2004), Arefi גישות המדיניות השונות מתחלקות לארבע קבוצות: קבוצה א' - מדיניות מבוססת צרכים ורמה נמוכה של שיתוף פעולה בין המתכננים וקבוצות המיקוד. (לדוגמא- "עסקים כרגיל", דרדור מכוון והזנחה). קבוצה ב' - מדיניות מבוססת צרכים ורמה גבוהה של שיתוף פעולה בין המתכננים וקבוצות היעד. קבוצה ג' - מדיניות מבוססת משאבים ורמה נמוכה של שיתוף פעולה בין המתכננים וקבוצות המיקוד. (לדוגמא- שיקום שכונות (model cities,program) קבוצה ד' - מדיניות מבוססת משאבים ורמה גבוהה של שיתוף פעולה בין המתכננים וקבוצות המיקוד. (לדוגמא- ג'נטריפיקציה, שותפויות ציבורי- פרטי, אזורי העצמה). לטענת, Arefi למדיניות שפועלת רק "מלמעלה" יש אורך חיים קצר ויכולת מוגבלת לגרום לשינוי בטווח ארוך. גישות אלו יוצרות בקבוצות היעד חוסר אמון, בגלל חוסר התייחסות של התכנון לתושבים עצמם. לטענתו, במקומות שבהם הייתה החייאה עירונית מוצלחת קשה להפריד בין המאמץ של הרשות המקומית ובין התרומה של הקהילה. 1.5 גישות נוספות להחייאה עירונית 3 2 תנועת העירוניות המתחדשת : New Urbanism הניו-אורבניזם עוסק בחידוש שכונות קיימות ובבניית יישובים חדשים המבוססים על עקרונות התנועה. בפרויקטים ברוח הניו-אורבניזם מנסים אדריכלים, באמצעות תכנון פיסי, ליצור קהילות ולשפר את חיי התושבים. תנועת העירוניות המתחדשת Urbanism) (New קמה בארה"ב בשנות ה- 80 של המאה העשרים, מתוך רצון לעסוק ביצירה וחידוש של קהילות מגוונות, להגביר 2 התרגום כפי שמוצע ע"י עמותת מרחב- התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל. 3 החומר להלן מתבסס על אתר האינטרנט של. New Urbanism 13

21 את הקומפקטיות של הישוב, כדי לאפשר תנועה רגלית, ולהגדיל את החיוניות של השכונות באמצעות עירוב שימושים. סביבות המתוכננות על פי גישת העירוניות המתחדשת מכילות את המרכיבים הרגילים, כמו בכל פרויקט פיתוח, אבל מקדמות את השילוב בין אותם מרכיבים. גישת הניו-אורבניזם קובעת מספר עקרונות שעליהם מבוססים הפרויקטים: פיתוח סביבות המתאימות להולכי רגל; תכנון רשתות של רחובות המאפשרים היררכיה ומיתון תנועה; עידוד של עירוב שימושים; עירוב של קבוצות אנשים שונות; פתרונות דיור מגוונים; הקפדה על מצוינות בארכיטקטורה ותכנון עירוני. חזרה למבנה מסורתי של סביבת המגורים, המבוססת על מבנים ומרחבים ציבוריים במרכז; המכבד את הסובב הטבעי. תכנון מושכל של צפיפות מוגברת במרכז ושוליים יותר דלילים, יצירת אזורים קומפקטיים וצפופים, מיטביים של תחבורה ציבורית ועידוד התנועה הרגלית, קיימא, הפוגע בסביבה בצורה המינימאלית; המאפשרים מתן פתרונות הרכיבה על אופניים וכד'. שימוש בטכנולוגיות אקולוגיות; באנרגיה; הקפדה על איכות חיים ויצירת מקומות המעשירים את רוח האדם. הכפר העירוני- פיתוח בר- שימוש יעיל 4 Urban Village הוא הגרסה האנגלית של הניו-אורבניזם. עקרונות הכפר העירוני דומים מאד לעקרונות הניו-אורבניזם. מדובר באזורים שבהם יוצרים צפיפות גבוהה, עירוב של שימושים ועירוב של אוכלוסייה מבחינת גיל, גזע ורמת הכנסה. התכנון מבוסס על איכות בניה גבוהה. רעיון הכפר העירוני מבוסס על שימוש בתנועה רגלית ותחבורה ציבורית. משנת 1998 אמצה ממשלת בריטניה את רעיון הכפר העירוני כאפשרות לפיתוח עתידי, בעיקר לגבי כפר המילניום בגריניץ'. "הפורום לכפר העירוני באנגליה" Forum),(Urban Villages כפי שמוצג בחוברת העוסקת ביצירת כפרים עירוניים כרעיון ליצירת פרויקטים בני-קיימא, ממליץ ליצור אזורים שבהם מתגוררים 5,000 3,000- איש. הגודל המומלץ הוא של 900 מטר מרובעים ל"כפר עירוני", כדי להבטיח תנועה רגלית נוחה והקפדה על מגוון של שירותים. מהבחינה הסטטוטורית מומלץ להכין תכנית אב ולצידה סידרת תקנות, במטרה ליצור קהילה מעורבת ומשולבת בעלת זהות משלה. תכנון הכפר העירוני נותן חשיבות רבה לשיתוף התושבים בתחומים הנוגעים לשימושים ב"כפר", תכנון הכפר, שימור אלמנטים ראויים, סוג השירותים שיש לספק, האופן שבו יתחבר הכפר לסביבה העירונית שבה הוא נמצא. הדרך המוצעת לשתף את התושבים היא באמצעות פגישות ציבוריות, סקרים ושאלונים, ראיונות ממוקדים, קבוצות עניין מיוחדות Forum).(Urban Villages לרעיונות הניו-אורבניזם והכפר העירוני יש ביקורת רבה. מתייחסת למספר נושאים. לטענת סדנאות תכנון עם הציבור, זו המושמעת ע"י התייעצות עם,(1997) Harvey Harvey אין היום כמיהה אמיתית לחיי קהילה, ולכן רוב הפרויקטים שנבנים ברוח הניו-אורבניזם הם למעשה פרברים המתאימים לאנשים אמידים והפתרונות המוצעים בהם הם בבחינת תפאורה בלבד, שאינה מקדמת חיי קהילה. ביישובים החדשים המוקמים ברוח התנועה נוצרות קבוצות הומוגניות של בעלי אמצעים. הקמת היישובים החדשים מייצרת סוג של זחילה עירונית, היות ומסתבר שאין נכונות אמיתית של אנשים לוותר על 4 מתוך אתר אינטרנט של Urban Villages 14

22 הנוחיות שברכב הפרטי, ולכן המיזמים של הניו-אורבניזם מוקמים מחוץ לערים. לטענת Harvey התנועה משתמשת בכלים פיסיים בלבד, תוך התעלמות מחוסר היכולת הבסיסית של כלים אלו לייצר סדר חברתי חדש. (1994), Scully בפרק הסיום בספר הנקרא New Urbanism (שהוא הספר המכונן של התנועה כולה), משבח ומעריך את רעיון הניו-אורבניזם. הוא טוען שבמעבר לפרברים האמריקאים אבדו את תחושת הקהילה. לדבריו הניו-אורבניזם יוצר מחדש דימוי של קהילה והוא סימול של תרבות הומאנית. נראה שגם הוא מבחין בקושי של הניו-אורבניזם ליצור את "הדבר האמיתי". הוא מסכם את דבריו בכך שהוא טוען כי אם התכנון בתפיסת הניו-אורבניזם אינו יכול להציע מודל לפתרון בעיות של שכונות עוני, הרי שהרעיון כולו יוותר אסתטי ומעניין, אבל שולי. ניהול משאבים עירוניים Husbandry) (Urban רעיון "ניהול המשאבים העירוניים" מתבסס על עבודתה של,Jane Jacobs בעיקר בספרה "Death Cities" and Life of Great American משנת 1961, שבו היא מפתחת את הרעיון של פיתוח והחייאה עירונית המתבססים על המשאבים המקומיים. לטענתה, יש לבחון משאבים אלה, למצוא בהם דגמים והקשרים ולהסיק מהם מסקנות, מבלי לפתח תיאוריות. בספרה היא מדגימה את האופן שבו העיר מתפקדת כאורגניזם חי. קהילות בריאות, היא טוענת, זקוקות לרחובות עסוקים וחיוניים. ברחובות עירוניים יש תלות הדדית בין צפיפות ומגוון. פיתוח עירוני טוב יקרה בסביבה המאפשרת גמישות ומשלבת בין תהליכים רבים מלאי חיות וע"י ההזדמנות לגלות דברים באופן אקראי והאפשרות להיות יצירתיים. ערים, לטענתה, הן העוגן והמנוע לפיתוח כלכלי, אזורי ולאומי. גישת "ניהול המשאבים העירוניים" מניחה שהמשאבים והאמצעים נמצאים במקום עצמו, וצריך לגלות אותם ולהסתמך עליהם. כדי לעורר התחדשות המבוססת על המקום ונבנית על חוזקו, יש צורך בתקציבים ממשלתיים צנועים בלבד (אם בכלל). כל הגורמים המעורבים בהתחדשות עירונית המבוססת על גישת "ניהול המשאבים העירוניים" מוסיפים שכבות של צמיחה אורבאנית, מבלי להרוס את מה שקיים ואשר לקח שנים לבנות (1998.(Gratz & Mintz ניהול המשאבים העירוניים רואה את החיים במקום, מכבד אותם, ומתייחס אליהם כאל משאב לשינוי. התהליך דורש התייעצות עם אנשי המקום ודרושים פרויקטים קטנים שיעשו שינוי, שיתקנו את הדורש תיקון, אבל לא יגרמו להלם שישתק תהליכים קיימים. הרעיון הוא שגם הפתרונות המוצעים יהיו גמישים וישתנו עם תהליכי ההשתנות שהם מפעילים על המקום. הגישה כולה מתנגדת לפרויקטים של תכנון עירוני "המונחתים מלמעלה" על מרכזי ערים, בחוסר רגישות ותוך ניתוק מהמרקם הבנוי והחי במקום. לטענת (1998) Gratz ו- Keating (1996), פרויקטים שנבנים בעשורים האחרונים בערים שונות, כגון, מרכזי קניות המנותקים מהרחוב, או מבני משרדים הקשורים ביניהם ומקשרים למבני חניה בגשרים עיליים המנותקים מהרחוב, או אצטדיונים הממוקמים בשטחים שפונו (בתקופת הפינויים הגדולים), ומסביבם מגרשי חניה עצומים, מדרדרים את מרכז העיר ואין שום סיכוי שיחיו אותו. המיזמים האלו מיועדים לתיירים ולא לתושבי המקום. הכותבים מצביעים על קשר חזק בין עסקים לממשל. לדעתם פרויקטים אלו הופכים את מרכז העיר לאטרקציה, אבל לא תורמים לחידוש שכונות המגורים. (1998), Gratz 15

23 טוענת שצריך יותר כסף כדי לפגוע במרכזי ערים עם פרויקטי ענק מהממים, מאשר לחזק אותם במתן אפשרות לפעילויות שונות ומגוונות לפרוח. ניהול המשאבים העירוניים קורא לחזרה לרחוב, לעסקים קטנים המתבססים על כוחות מקומיים, לפתרונות המותאמים במיוחד למקום. שיתוף התושבים ועידודם להיות מעורבים פוליטית, ומחויבות השלטון המקומי והמגזר הפרטי בתמיכה, תכנון ופיתוח השכונה, הם בסיסיים לתהליך החייאה מוצלח (1996.(Keating במקומות רבים בארה"ב שכונות במרכזי ערים משתקמות בזכות מנהיגות מקומית ובלחץ של תושבים פעילים. לחץ של תושבים יצר מדיניות של השקעה בשכונות מרכזיות בעיר. לדעת & Grogan (2000), Proscio החייאה עירונית טובה תתרחש במקום שבו הפיתוח יהיה מבוסס קהילה, וישלב את התארגנות התושבים בתהליך. לדעת,Ncnulty נשיא הארגון Partners for Livable (2000), Communities יש צורך בתכניות המתייחסות לתושבי השכונה, מפתחות מנהיגות מקומית וחזון, ויוצרות סדר עדיפויות ומטרות מוטות מקום. הטענה המרכזית היא כי תכנון שכונות המאפשרות חיים לצעירים ביותר, למבוגרים ביותר וגם למוגבלים, יהיו חיוניות לכולם. לפי גישת ניהול המשאבים העירוניים אין טעם להיצמד לפרויקטים ולפתרונות שבוצעו במקומות אחרים, היות ויש סיכוי גבוה שפתרונות אלו לא יתאימו למצב נתון במקום אחר. הגישה הזו מעודדת את "המצאת הגלגל מחדש" בכל מקום בהתבסס על נתוניו האופייניים ) Mintz Gratz & 1998). לטענת (1995) Hayden חידוש של מקום, אזור או שכונה, צריך לכלול, בנוסף לשימור של המבנים, גם שימור של מאורעות ציבוריים ושל הזיכרון הציבורי. בנוסף יש לטפל באנשים, דהיינו בקהילה 1997) (1997) Moe & Wilkie.(Holmgren & Svensson 2001, Moe & Wilkie טוענים שכאשר אנשים נשארים לגור במקום, יש בכך הצהרה כי זהו מקום הראוי למגורינו! אליהם מצטרפים אחרים וכך נשמרת השכונה והעיר מתחזקת. (2000), Grogan & Proscio רואים ארבעה גורמים היכולים להחיות מרכזי ערים מדורדרים: 1. חיזוקם של בתי הספר הציבוריים בתוך הערים, יביא לעצירת ההגירה של בני מעמד הביניים אל הפרברים. 2. מכלול ארגוני תושבים בשכונות מרכז העיר יוצר עוצמה ויכול לגרום לשינויים החברתיים הדרושים. 3. חיזוק הכלכלה המקומית ע"י עידוד עסקים קטנים, יצירת שווקים וחברות הזנק.(start-up) 4. הורדת רמת הפשיעה באזורי מרכז העיר ע"י שינוי במדיניות המשטרה ושינוי במדיניות הרווחה והדיור הציבורי. (1996) Keating מסכם ואומר שהתשובה להחייאה עירונית היא שילוב בין ארגוני תושבים בשכונה, פיתוח המבוסס על הקהילה המקומית, שיתוף תושבים ועידודם להיות מעורבים פוליטית, ומחויבות של השלטון והמגזר הפרטי לתמיכה בתכנון ופיתוח השכונות. ללא שיתופי פעולה אלו מרכזי הערים ימשיכו להתדרדר. 16

24 1.6 התחדשות עירונית בישראל 5 בישראל הגורמים המטפלים בתחומי התכנון והבניה הם משרד הבינוי והשיכון, והרשויות המקומיות תחומי אחריותו מדיניות המגורים, מינהל התכנון משרד הפנים במשרד הפנים מופקד על חוק התכנון והבנייה התשכ"ה, כוללים: "גיבוש מדיניות לאומית בתחום התכנון המרחבי תוך שילוב התעסוקה, התחבורה והשירותים. הנחיה והפעלה מקצועית של מוסדות 6 התכנון בכל הדרגים". ועדות התכנון ברשויות המקומיות מונחות מקצועית על ידי מנהל התכנון אך אינן חלק מהמערך הארגוני שלו. משרד הבינוי והשיכון הוא המשרד הממשלתי המופקד על תחום הדיור והמגורים בישראל: "פעילות משרד הבינוי והשיכון מיועדת בעיקרה ליצור תנאים נאותים, במשק בכלל ובענף הבנייה במיוחד, שיאפשרו למדינה להשיג פתרונות דיור לכלל האוכלוסייה תוך התמקדות בקבוצות 7 החלשות יחסית בחברה ". משרד השיכון היה ממונה מסוף שנות ה- 70 על פרויקט שיקום השכונות. מסוף שנות ה- 90 פרטיה מובאים להלן. הוכנה במסגרת פעילות המשרד תכנית להתחדשות עירונית, אשר הנחיות תכנית אב לישראל "ישראל 2020", תמ"א - 31 תכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולקליטת עליה, ותמ"א - 35 תכנית מתאר ארצית לבנייה ולפיתוח, קוראות לפיתוח עתידי בתוך הגבולות המבונים של הערים. המטרה היא לשמור על השטחים הפתוחים ולעשות שימוש יעיל בקרקע, בתשתיות ובמוסדות ציבור. בהתאם, הכין משרד השיכון תכנית ארצית להתחדשות שתטפל בחידוש המלאי הבנוי ותמנע התדרדרות של שכונות מבחינה פיסית וחברתית. בשנת 1996 הוקמה ועדת היגוי "לעידוד השיקום הפיסי של מרכזי ערים בישראל. מטרת הועדה הייתה לאפשר תוספת בנייה בקרקע מבונה בטווחי זמן שונים וניצול יעיל של מלאי הבינוי 8 הקיים". הרעיון מאחורי תכנית ההתחדשות העירונית הוא ליצור תנאים שיעודדו את פעילות השוק בתמיכה ממסדית מזערית. כוונת משרד הבינוי והשיכון היא שהפעילות תתבצע ע"י בעלי הזכויות עצמם. בהתאם, תפקידה של המערכת הציבורית הוא ליצור את התנאים המאפשרים את חידוש המגורים במתחמים שייבחרו. על פי הנחיות ועדת ההיגוי פרויקטים שייבחרו בתכנית ההתחדשות של משרד השיכון ימשכו שש שנים, אשר בסיומן יסתיימו ההטבות המוצעות על ידי התכנית. הכרזה על מתחם במסגרת פרויקט זה מקנה לו זכויות מימון לתכנון של תוספות בנייה ומימון של החברה המנהלת. במסגרת תכנית זו מוצעים שני מסלולים: מסלול פינוי בינוי ומסלול עיבוי. מסלול פינוי בינוי מציע פינוי של המתחם ובנייה מחדש, בצפיפויות גבוהות יותר, תוך ניצול יעיל יותר של הקרקע. בתהליך זה יש למצוא פתרון ביניים לדיירי המתחם, אשר הכוונה היא שישובו להתגורר בו לאחר סיום הבנייה. 5 חלק זה מסתמך בחלקו על מסמכי ההתחדשות העירונית באתר האינטרנט של משרד השיכון. 6 מתוך אתר משרד הפנים באינטרנט. 7 מתוך אתר משרד השיכון והבינוי באינטרנט. 8 שם 17

25 חישובי זכויות הבנייה בפרויקטים אלו כוללים את תחשיב ההוצאות הצפויות בשל מימון מגורים חלופיים בתקופת הביניים, בנוסף לעלויות ההריסה והבנייה. מסלול העיבוי מציע הרחבה של דירות מגורים בלפחות 50% מהשטח הקיים. משנת 2002 עד היום הוכרזו כ- 20 פרויקטים משנת פרויקטים במסלול עיבוי. במסלול פינוי בינוי הוכרזו כ

26 2. חשיבה תכנונית, תהליכים חברתיים-פוליטיים והעיר. פרק זה סוקר שלושה תחומי ידע רלוונטיים לדיון בהחייאה העירונית, ואת הקשרים בניהם. תחום הידע הראשון עוסק בחשיבה התכנונית והידע המקצועי עליהם נשען התכנון לחידוש אזורי מגורים מדורדרים. במקביל, נבחן תפקידו של הידע המקומי כחלק משדה הידע המקצועי וכתומך בתכנון. תחום הידע השני עוסק בעיר העכשווית כמקום שבו מתרחש תהליך ההחייאה. שאלת הקהילה והשכונה והקשר האפשרי ביניהן עולה מחדש על רקע העיר בעידן הגלובאלי, ומתוך הניסיון להתקרב לתושבים ולידע שלהם. תחום הידע השלישי סוקר את התהליכים החברתיים והפוליטיים שעוברים על החברה האזרחית בעשורים האחרונים. הוא בוחן את התחזקותה של החברה האזרחית אל מול הפרטת המדינה וכיצד מגמות אלו משפיעות על תהליכים אורבאניים ועל התכנון. 2.1 חשיבה תכנונית לטענת (2005), Fenster & Yacobi הידע המקצועי של מתכננים הוא תוצר של השכלה, המתבססת על תיאוריות הקשורות לאקלים חברתי, כלכלי, משפטי ופוליטי במקום בו הן מתפתחות. תיאורטיקנים שונים מתחום התכנון מגדירים ידע מקצועי בדרכים שונות, כאשר השוני קשור בהגדרת מהות התכנון ותלוי בתקופה ובהשתנות הגישות התיאורטיות בתחומים נושקים. (1981), Alexander מגדיר את התכנון כפעולה מחושבת מבחינה חברתית או ארגונית, המיועד לצורך פיתוח אסטרטגיה אופטימאלית לגבי העתיד, על מנת להשיג מטרות רצויות ולפתור בעיות מורכבות. מטרה זו מושגת ע"י ריכוז של כוח, מתוך כוונה להקצות משאבים ולפעול כנדרש ליישומה של האסטרטגיה הנבחרת. לטענתו, אין מודל אחיד לתכנון, ולכן מתכננים צריכים להתאים את פעולותיהם ופתרונותיהם לקונטקסט נתון. הידע של המתכננים הוא תוצר של ניסיון המבוסס על הערכה סיסטמטית, על ניתוח, ולבסוף על פיתוח תיאוריות היכולות להוות בסיס ליצירת חוקיות של פעולות מוצלחות. (1989) Forester מגדיר את תיאוריות התכנון כידע הדרוש למתכננים כאשר הם "נתקעים". התיאוריה, לטענתו, היא דרך נוספת לנסח את הבעיה ולחזות את התוצאות של הפתרון המוצע. זהו מקור ההבחנה בנושאים החשובים ואפשרות להתוויית הכיוון והאסטרטגיה המתאימה. (2002) Brooks מציין שהתיאוריה מכוונת את המתכננים ונותנת להם את ההצדקות למה שהם עושים. הוא מחלק את תיאוריות התכנון לשני סוגים, תיאוריות פוזיטיביות ותיאוריות נורמטיביות. התיאוריות הפוזיטיביות מתארות את היחסים בין המשתנים ומתייחסות לנושא ולתוכן של התכנון. לעומתן, התיאוריות הנורמטיביות מתארות מה צריכים להיות היחסים בין המשתנים ועוסקות בתהליך התכנון עצמו. לפי (1997), Healey באמצע המאה ה- 20 התפתחו תיאוריות התכנון הפוזיטיביות, המבוססות על הרציונאליזם המערבי. גישות אלו צמחו מתוך הנאורות של המאה ה- 19, הקשורה להתנתקות מהדת והנתמכת בגילויים מדעיים וטכנולוגים שאפשרו שיפור של תנאי החיים לכל. 19

27 דגם התכנון הרצינאלי מבוסס לטענת חננאל (2001), על דגם הבירוקרטיה האידיאלית שעיצב מקס וובר ב- 1947, שמרכיבו המרכזי הוא המודל הרציונאלי לקבלת החלטות. מתוך המודל של וובר מציעים חוקרים וכותבים נוספים את יישום רעיונות אלו בתחומים שונים וגם בתחום של התכנון העירוני הרציונאלי. לפי גישת התכנון הרציונאלי יש לבחון את כל החלופות ודרכי הפעולה האפשריים כדי להשיג את התוצאה הרצויה. יש לבחון מראש את כל ההשלכות הצפויות מכל חלופה אפשרית ויש לבחור את החלופה שלה ההשלכות והתוצאות הרצויות ביותר. מתוך המודל הרציונאלי צמחו מודלים פוזיטיביים נוספים, אשר ניסו לאפשר יישום של מדיניות ציבורית במציאות, דבר שהיה קשה באמצעות המודל הרציונאלי הטהור. כל התיאוריות והגישות האלו משתייכות לתיאוריות מודרניות, המניחות שניתן למדוד ולכמת כל דבר. גישות אלו קובעות שיש נורמות אוניברסאליות וסטנדרטים היכולים להתאים לכל (חננאל 2001, ברמן 2002, Kallus 2000). לפי הגישות הללו התכנון הוא הליך טכני שמופעל "מלמעלה". תוצריו ייבחנו ע"י מקבלי ההחלטות ותתקבל החלופה שנראית להם הטובה ביותר, וזו שמשרתת את מטרות השלטון באופן הטוב ביותר. על פי הגישה המודרנית, המתכננים הם זרוע של השלטון, ותפקיד התכנון לשרת את מדיניות הממשל בלבד. לדברי (2002), Brooks מקצוע התכנון החל להתפתח ע"י אנשי מקצוע שחיפשו ביסוס תיאורטי למה שעשו בשטח. במהלך הזמן נוצר נתק בין האקדמיה לבין מה שקורה בשטח. תיאוריות התכנון כיום עוסקות פחות בפיתוח מודלים המתייחסים לאיך צריך לעשות דברים, ומתמקדות יותר במציאת דרכים לעסוק בתכנון, המבוסס על ניתוח כלכלי ופוליטי, לצד השפעות היסטוריות וקונטקסטואליות, ומציאת הזדמנויות המאפשרות למתכננים להשפיע על הסביבה העירונית והאזורית. לדעת (2001), Yiftachel התכנון כיום עוסק בעיקר באופן שבו יש לתכנן, הוא מתעסק בעיקר בשאלת "האיך" לתכנן, ואינו נותן את הדעת באופן מעמיק לגבי שאלת "המה" יש לתכנן. הוא עוסק בשאלה "מה הוא תכנון טוב?" במקום בשאלה "מה היא עיר טובה?" לטענת (2001), Yiftachel התכנון הרציונאלי ששלט בפרקטיקה המקצועית עד לשנות ה- 80 של המאה העשרים עסק במתודולוגיה ולא בתיאוריה. לטענת (1995), Innes בשלושים השנים האחרונות מתפתחות תיאוריות תכנון חדשות, פוסט מודרניות, המושפעות מעבודה של תיאורטיקנים אירופאים בתחומי הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה, הפילוסופיה ומדעי המדינה, כגון הברמס, היידיגר, פוקו, גידנס ולפבר. במקביל מתפתחות תפיסות חלופיות בתכנון, המבוססות על בקורת פוסט-מודרנית וחשיבה פמיניסטית, ומתמקדות בנושאים סביבתיים ובגישה של בר- קיימות. לטענת (1995), Innes תיאוריות פוסט מודרניות בתכנון מתפתחות בעקבות חוסר היכולת של התכנון המודרני להתמודד עם המורכבות העירונית. לטענת (1997), Healey המורכבות עמה מתמודד מקצוע התכנון מבוססת על מספר סיבות, כגון תהליכי הגלובליזציה, כמות הידע הרב והזמין, התחזקות החברה האזרחית והתגברות הדאגה לסביבה של אנשים וקבוצות. לטענתה, התכנון העכשווי מבוסס על שיטות, תקנות וחוקים מן העבר. על כן האתגר של התכנון הוא לייצר תבנית רגישה יותר לאופן שבו מתנהלים החיים היום ולהבין כיצד הם מתייחסים לסובב הטבעי. עוד היא גורסת כי התכנון הוא רב מימדי, ומייצג את מאבקי הכוחות בין הקבוצות השונות במרחב, כשהכוח קשור לאופן שבו "משחקים את המשחק המקומי". 20

28 בין גישות התכנון הפוסט מודרניות והפרוגרסיביות המוקדמות ניתן למנות את גישת התכנון המסנגר planning).(advocacy לדעת (1996), Davidoff יש מקום להתארגנות במסגרת תכנון (בדומה לסנגוריה הציבורית), המאפשרת לקבוצות אינטרס להיות מיוצגות ע"י מתכננים, גם אם הן אינן היוזמות של תהליך התכנון. גישת התכנון המסנגר התפתחה בשנות ה- 60 וה- 70 בארה"ב, בעיצומו של תהליך הגירה גדול של אוכלוסיות חלשות לתוך הערים. גישה זו ראתה את תפקיד המתכנן במתן עזרה טכנית לקבוצות חלשות ובייצוגן בפני רשויות התכנון. במקומות בהם התפתחו מרכזים של תכנון מסנגר (סביב אוניברסיטאות שהיו בהן מחלקות לתכנון עירוני למשל) הדבר הוביל לפעמים להתארגנות קהילתית ולמעורבות פוליטית. בשנות ה- 80 התכנון המסנגר נעלם בגלל השתנות "הטעמים" של הממשל. תקציבים שהופנו בעבר לתכניות שיקום חברתיות "יובשו" וכתוצאה מכך לא נותרו כספים לקידום רעיון התכנון המסנגר והוא נעלם. הביקורת על התכנון המסנגר באה מכיוונים שונים. היו טענות שעודף בתכניות חלופיות, המייצגות קבוצות שונות, יביא לחוסר יכולת לקבל החלטות. אנשי השכונות להם נועד התכנון ראו בו תהליך מתנשא מצד המתכננים הלבנים בני המעמד הגבוה. הממסד באותה תקופה עדיין לא היה בשל לקבל גישות פרוגרסיביות ומבחינתו התכנון המסנגר לא הבין את מערכי הכוחות בחברה הקפיטליסטית (2002.(Brooks אולם, למרות הביקורת נגדו, לרעיון התכנון המסנגר יש תפקיד בשינוי תפיסת התכנון. הוא הניח את הבסיס לרעיונות של תכנון הוגן ולפיתוח של תכנון הפועל בקנה מידה שכונתי בערים גדולות. גם אם התכנון המסנגר אינו נותן דרכי פעולה ממשיות לתכנון, הוא מסמן מגמה חשובה בפיתוח תיאוריות התכנון. הגישה המקובלת בשדה התכנון משנות ה- 80 היא של התכנון המתקשר communicative),(planning על גווניו השונים. גישה זו רואה בתכנון תהליך מתמשך, שבו מתקיים דו שיח בין המתכננים לציבור (2002.(Brooks על פי גישה זו, יש למתכנן תפקיד של מגשר בתהליך של מיתון קונפליקטים (1989.(Forester לטענת (2002), Brooks התכנון המתקשר עוסק במה שהמתכננים עושים בפועל ולא במה שהתכנון צריך להיות. הוא מתעסק בחלק "הלא נקי" שאינו נכלל במסגרת עבודה מובנית וסיסטמית. עבודת המתכנן נסמכת על חקירה איכותנית ולא על אנליזה לוגית, חקירה המחפשת את הייחודי לכל מקום ולא את ההכללה. לתכנון המתקשר תפקיד במיתון קונפליקטים בעיר הגלובלית, המורכבת מקבוצות אוכלוסייה שונות שלהן אינטרסים שונים וצרכים שונים הדורשים טיפול מיוחד. הוא מבוסס על מיתון קונפליקטים בין קבוצות ובעיקר בין קבוצת הרוב, על שום הפחד שלה מהשונה, וקבוצות המיעוטים. התכנון המתקשר מניח שהידע של אנשים רגילים רלוונטי לא פחות מהידע שעולה ממחקרים מקצועיים. הקושי הוא ביכולת להעריך את מה שאנשים רגילים יודעים (1995.(Innes תוך כדי התפתחות הגישה של התכנון המתקשר הפך הידע הלא מקצועי לנושא חשוב (2004.(Van Herzele לטענת (2001), Yiftachel ההתמקדות בתהליכים המבוססים על תכנון מתקשר (על סוגיו השונים) החלישו את המקצוע, היות ולא חשפו את הכוחות העמוקים יותר שמייצרים את השינוי בחברה ובעיר. לדעתו, יש צורך להתמקד בייצור הידע התכנוני בנוסף להתמקדות באופן שבו עובדים מתכננים. תהליך התכנון חשוב לעיצוב הערים, אולם יש לבחון גם את יחסי הכוחות שבתוכן. 21

29 ,(2000) Sandercock מתארת תהליך גישור בעיר סידני בין קבוצה של ילידים אבורג'ינים ובין קבוצה שכנה של לבנים, המתמקד בשאלה של השימוש הרצוי בשטח מפעל שנסגר סמוך לאזור מגוריהם. תהליך הגישור נמשך תשעה חדשים, שבמהלכם נעשתה עבודת הכנה עם כל קבוצה בנפרד. בשלב שני, התקיים מפגש רב משתתפים שבו ניתנה במה לכל קבוצה לספר את הסיפור שלה מתוך תפיסה הגורסת שהסיפור ההיסטורי מהווה נדבך בדרך להסכמה בין הקבוצות. לטענת,Sandercock מה שחסר בתהליך המתקשר הוא השימוש בשפה ובתהליך של מחויבות רגשית. לטענתה, בתהליך גישור אין צורך בתהליך מסודר ורציונאלי, אלא צריך לעודד את הצד הרגשי, כאשר התהליך עצמו הוא חלק מהמטרה. צמיחה משותפת והבניית שפה משותפת היא לדעתה הדרך להגיע לשינוי הרצוי והנדרש בנורמות ובתפיסות. Sandercock מציעה להשתמש בתהליך זה כאשר דרכים מסורתיות של משא ומתן נכשלות. לכל. גישה זו מתאימה לטענתה לקונפליקטים שנובעים מבעיות רחבות היקף. היא מציעה לקרוא לתהליך זה "ניהול השונות" ומגדירה אותו: The work of planners in `managing difference, is the work of negotiating fears and anxieties, mediating memories and hopes, and facilitating change and transformation. Sandercock 2000, pp. 29 לטענת (2004), Van Herzele המתכננים המקצועיים צריכים להבין את הצרכים של המשתמשים ואת שורש הבעיות שנוצרות. על כן יש צורך בבנייה משותפת של מסגרת הבעיה לפני שאפשר יהיה להציע פתרון. לפי (2001), Holmgren and Svensson כדי לאפשר שיתוף פעולה בין מתכננים ובין תושבים יש צורך לפתח שפה משותפת, שתובן לא רק על ידי המתכננים ואנשי המקצוע, אלא גם אבל, ע"י תושבים שאינם אנשי מקצוע. לטענתם, במקומות רבים הסדר וההירארכיה העירונית ברורים ישנם מקומות שבהם הם נסתרים וקשה להבחין בהם. תושבים תופסים באופן אינטואיטיבי סדר וההיררכיה אלו במקום מגוריהם, גם אם הם אינם גלויים לעין. לכן, דו-שיח בין מתכננים ותושבים יכול לעזור למתכננים להגיע להבנה טובה יותר של המורכבות העירונית. לטענתם, כאשר מטפלים בשכונות ותיקות ההתחדשות אינה יכולה להתייחס רק למבנים. מה שראוי לשימור וחידוש הוא מרקם החיים בעיר, על מגוון המרקמים החברתיים והתרבותיים הנמצאים במקום, גם אם אין במקום אף בנין הראוי לשימור (2001 Svensson,.(Holmgren and במקרים אלו יש חשיבות רבה לשיתוף התושבים, הייחודיים למקום גם אם אלה אינם גלויים לעין. היות והם אלו המכירים את המרקמים לטענת (2000), Sandercock מערכת התכנון הרשמית במקומות רבים, אינה מכירה את המאפיינים הייחודיים של המקום ולא מודעת לצרכים של קבוצות המיעוטים החיים בו. הפוליטיקה של ההכרה בשונות התרבותית והמאבק על הזכות להיות שונה משפיעים על המרחב ועל הסביבה הבנויה. אבל, כפי שטוענת,Sandercock ברוב המקרים הערכים והנורמות של הקבוצה הדומיננטית הם אלה המהווים את הבסיס למדיניות ולנורמות של התכנון. זאת מפני שהחוקים נקבעו לפני שהחברה נהייתה כל כך רב-תרבותית והגישה המקובלת שהרוב קובע עולה בקנה אחד עם התפיסה המודרנית שיש חוק אחד לכולם.(Sandercock 2000) הערכים של התרבות הדומיננטית אומצו ע"י המתכננים מתוך הנחה שיש תרבות עליונה (של המתכננים) ועל המהגרים וקבוצות אחרות להתאים את עצמם לתרבות המארחת. 22

30 2.1.1 שיתוף הציבור שיתוף הציבור הוא כלי פורמאלי ומקובל שבו משתף התכנון או הממסד את התושבים בתהליך התכנון. צ'רצ'מן וסדן (2003), מגדירות את שיתוף הציבור כך: שיתוף ציבור הוא תהליך שבו אנשים שאינם נבחרי ציבור או פקידים לוקחים חלק בקבלת החלטות ביחס לנושאים הנוגעים לחייהם. (צ'רצ'מן וסדן, 2003, עמ' 7) השאלות שעולות ביחס לשיתוף ציבור תוהות לגבי שיתוף, שותפות, או השתתפות? מיהו הציבור? באיזה שלב של התהליך יש לשתף את הציבור? לטענת צ'רצ'מן וסדן (2003), המושג שיתוף הציבור מורכב משתי מילים הטעונות הסבר. המילה שיתוף מתייחסת לפעולה שהמתכנן עושה לציבור, הוא זה שמחליט על פעולת השיתוף ומיישם אותה. המושג שיתוף יכול להתייחס לפעולות דומות נוספות כמו שותפות והשתתפות. אולם באופן פורמאלי משתפים המתכננים ומקבלי ההחלטות את הציבור באופן שנראה להם. הציבור בהקשר הזה הוא מושג מורכב, בדרך כלל אין הכוונה לכולם. השאלה הנשאלת אם כך, מי יכול לייצג את הציבור שמורכב מקבוצות שונות ומאינטרסים שונים. סוגיה זו מעוררת ויכוח כיום ולמרות זאת הרעיון של שיתוף הציבור נהיה מקובל יותר ויותר מאז שנות ה- 60 של המאה ה- 20, בעיקר עם התחזקות המקצוע של תכנון ערים. לפי אלתרמן, לו-יון וצ'רצ'מן,(1981) הדרישה לשיתוף הציבור החלה בשנות ה- 60 באנגליה ובארה"ב. לטענתם היו לכך מספר סיבות: חוסר היכולת של התכנון הציבורי למנוע את קיפוחן של השכבות החלשות בכלל ובמיוחד בפרויקטים של פינוי בינוי; התפתחות של תיאוריות במדעי החברה שהובילו את הרחבת תפיסת התכנון מעבר לתכנון פיסי בלבד; התפתחות והתחזקות כלי התקשורת והחשיפה שיכלו לתת לנושאים שונים. כיום מקובל הארכיטקטורה, שיתוף הציבור (או שיתוף תושבים כאשר מדובר בתושבי מקום מסוים) התכנון והעבודה הקהילתית. לתהליך שיתוף הציבור בתחומי יש ערך מוסף ביצירת ערכים חברתיים של אחריות הדדית בין המשתתפים וכלפי הסביבה. מחויבות זו יכולה אף להביא להיווצרותה של קהילה ופיתוח של החברה האזרחית (צ'רצ'מן וסדן 2003, Talen 2000). לכן יכול שיתוף הציבור להתפס כערך דמוקרטי בפני עצמו. המתנגדים לשיתוף הציבור רואים בתהליך איום על כוחם. הם טוענים שאנשים שאינם אנשי מקצוע לא מסוגלים לראות את התמונה הרחבה ודואגים רק לאינטרסים שלהם, ואינם יכולים להבין סוגיות מקצועיות. התושבים מעוניינים להשתתף מסיבות מגוונות. יש לכך לגיטימיות כל עוד אינן פוגעות באופן מודע או בלתי מודע באחרים או בדורות הבאים. בדרך כלל פועל הציבור מתוך אינטרסים אישיים ולא בהכרח מתוך דאגה לאינטרסים כלל עירוניים או לאומיים. צ'רצ'מן וסדן (2003), טוענות כי: אינטרס כלל עירוני הוא למעשה האידיאולוגיה השלטת, הקובעת מה ומי חשובים יותר מאחרים. אידיאולוגיה זו מסווה את עצמה כאינטרס כללי, אולם בעצם מבטאת את האינטרס של החזקים בחברה. (מתוך צ'רצ'מן וסדן 2003, עמ' 18). 23

31 מתוך הניסיון המצטבר עולה שהתארגנויות של תושבים עוסקות בנושאים של טובת הכלל ולא רק באינטרסים פרטיים, ובמקומות שבהן התארגנויות פיתחו תכניות חלופיות, היו תכניות אלו הגיוניות ועם ראייה לטווח רחוק. חוסר האמון שנותן הציבור במוכנות הממסד לשתף אותו מהווה בעיה בתהליך השיתוף עצמו. חשוב שהגורמים המשתפים מתוך הרשות יבהירו מראש את כוונותיהם ולא יעוררו ציפיות שלא ניתן לעמוד בהן. כמו כן חשוב להדגיש שאין אפשרות לקבל את עמדת כל הציבור, ניתן רק להבטיח שתתקיים הזכות לכל משתתף להשמיע את עמדתו שיתוף ציבור בישראל בישראל, מעוגן שיתוף הציבור בחוק התכנון והבנייה מאז 1965 במסגרת התנגדויות לתכנית. החוק הישראלי בנושא זה נסמך על פקודת תכנון ערים המנדטורית. שיתוף הציבור במסגרת החוק מתבטא באפשרות להגיש התנגדויות לתכנית בתקופת ההפקדה בטרם אושרה התכנית. בפועל, שלב זה הוא מאוחר בתהליך התכנון ולכן התכנית נמצאת במעמד מתגונן. חשוב להדגיש שהחוק אינו מונע שיתוף ציבור בשלבים מוקדמים יותר (בר-ניר 1998). בר-ניר (1998) טוען שבישראל היו התהליכים שהובילו לשיתוף הציבור מאוחרים יותר מאלה שקרו במדינות העולם המערבי. שינויים חברתיים שהתרחשו באירופה ובארה"ב בשנות השישים קרו בישראל רק בשנות השבעים, לאחר מלחמת יום כיפור. לטענתו של בר-ניר התפתח רעיון שיתוף הציבור כחלק משינויים חברתיים ופוליטיים. השלטון המרכזי הריכוזי בישראל, בנוסף ללכידות חברתית גבוהה עד לסוף שנות ה- 60 הובילו לרמה נמוכה של מעורבות ציבורית בתכנון. לטענת (1989), Gertel & Law-Yone מתרחש התכנון בישראל בתוך מציאות היסטורית ייחודית. הוא מאופיין ע"י שני גורמים מקבילים: מערכת רשמית מסדירה ומערכת לא רשמית פתוחה. הגורם הראשון, המערכת הרשמית המסדירה של התכנון המדינתי, מבוססת לטענת Alexander, (1979) Alterman & Law-Yone על ארבע תכונות. התכונה הראשונה מתאפיינת בקצב ים-תיכוני איטי, וכחני ומכבד את הזולת. התכונה השנייה מאופיינת ביצר הישרדות, המושתת על דינמיות ויצירתיות שנובע מחיי מיעוט בארצות המוצא האירופאיות. התכונה השלישית קשורה לבסיס החוק המנדטורי. והתכונה הרביעית מבוססת על החלוציות מלאת החזון של מקימי המדינה שהורגלו לפעול בתוך מערכות קשרים לא פורמאליות בסגנון "הסמוך" ו"יהיה בסדר". מתוך המציאות השלטונית הזו התפתחה מסורת התכנון בישראל. הגורם השני, הלא רשמי, המאפיין את התכנון בישראל, הוא תוצר של המערך הפוליטי הישראלי וכולל ארגונים לא מדינתיים כמו ההסתדרות והסוכנות היהודית. לגופים אלו תקציבים גבוהים והם מכינים תכניות משלהם. תופעה זו נובעת מהצורך למצוא פתרונות בזק לבעיות ולמשברים.(Gertel & Law-Yone 1989) (1989), Gertel & Law-Yone טוענים ששנות בניית המדינה הראשונות אופיינו בגלי עלייה גדולים שחייבו מתן פתרונות דיור מהירים בסביבה של בעיות ביטחוניות ומשאבים כלכליים מוגבלים. המצב הזה הוביל לפתרון בעיות אד-הוק וקביעת פתרונות בשטח ללא תהליך תכנון מסודר. Law-Yone, (1979), Alexander, Alterman & מוסיפים שבמהלך שנות המדינה השתנו סדרי 24

32 העדיפות של השלטון, מההעדפה של ההתיישבות החקלאית והאדרת החזרה לעבודת האדמה, אל העדפה של ההתיישבות העירונית, ותעסוקות המבוססות על תעשייה טכנולוגית מתקדמת. השפע הכלכלי של סוף שנות ה- 50 הביא לעלייה בחומרנות. לאחר מלחמת ששת הימים ישראל הופכת "למדינה גדולה" ושולטת על שטחים נרחבים, עובדה הנותנת תחושת ביטחון ומובילה לצורך לקבוע עובדות גיאופוליטיות בשטח. אולם האידיאולוגיה כבר אינה מוסכמת, אחידה וברורה לכולם, יש חילוקי דעות בקרב הציבור לגבי מדיניות ויעדים רצויים לגבי התכנון והפיתוח. מגוון הדעות הגיאופוליטיות בחברה הישראלית משתקף גם בקהילת המתכננים והופך אותם לקהילה פלורליסטית (וילקנסקי ולו-יון 1985, אלתרמן ומוסרי 1993). המהפך השלטוני בשנת 1977 הוביל לשינוי מגמה באידיאולוגיות החברתיות והכלכליות ושינוי בחלוקת המשאבים הלאומיים. מגמת ההפרטה הולכת וגוברת במקביל לחיזוק במדיניות ההתיישבות- ההתנחלויות. בנוסף, בשנת 1977 מתחיל פרויקט שיקום השכונות שבא לנסות ולפתור את בעיות המצוקה החברתית הקיימות בחלק מן השכונות. המדריך הראשון לשיתוף הציבור יצא ב במהלך שנות ה- 70 היה שימוש בכלי שיתוף הציבור במסגרת פרויקט שיקום השכונות (היל, אלתרמן וצ'רצ'מן 1981), בעיקר בנושאים של תכנון מוסדות ציבור כמו בתי ספר, מתנס"ים וכד'. לעומת זאת בתחום התכנון העירוני התפתח השימוש בכלי ההתנגדויות לתכניות, במסגרת של ארגונים וולונטריים או ע"י יחידים. התכנון ברמה המקומית בישראל, מתבצע על ידי הרשויות המקומיות ובפיקוח הוועדות המחוזיות. בראשית המדינה השלטון המקומי היה מוחלש לעומת השלטון המרכזי. מבנה זה נוצר ע"י המנדט הבריטי שמטרתו הייתה להשאיר בידיו את מירב הכוח ) & Alterman Alexander,.(Law-Yone, 1979 בראשית הדרך, הבעיות המקומיות נחשבו משניות לבעיות הממלכתיות של חוץ וביטחון והיה מקובל להתייחס לבעיות של איכות חיים ואיכות סביבה כפחות חשובות. בעקבות שינויים חברתיים בעולם כולו וגם בישראל מתחזקת בעשורים האחרונים החברה האזרחית ותושבים דורשים להיות יותר מעורבים בקביעת המדיניות שקשורה לחייהם (חסון ואחרים 1995). במקביל, הממשלה מעבירה יותר ויותר סמכויות לשלטון המקומי, שמקבל על עצמו אספקת שירותים ממלכתיים ועירוניים. למדינה יש אינטרס בהעברת הסמכויות לרשויות המקומיות כחלק מהתייעלות ובדרך להפרטה של שירותיה (וינטר ושמיד 1997). כחלק מהעברת הסמכויות לרשויות המקומיות נכנס לתוקף תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה בשנת תיקון 43 נותן יותר סמכויות לוועדות המקומיות בקביעת נושאים תכנוניים מוניציפאליים. לרשויות המקומיות יש יותר סמכויות לגבי התכנון הפיסי בגבולן ולגבי המבנה המנהלי של הרשות. לפי (1989), Gertel & Law-Yone קבוצות של בעלי עניין הם אחד הגורמים בישראל הדורשים שיתוף בקבלת החלטות. מדובר על מגוון של קבוצות מקצועיות, קבוצות עולים, קבוצות של תושבים וקבוצות עניין מיוחדות העוסקות בנושאים כמו שלום, צדק חברתי, נושאי סביבה וכו'. התעוררות של קבוצות עניין החלה בישראל עוד בשנות ה- 60 ע"י קבוצות מהפכניות שדרשו העצמה ושוויון זכויות. קבוצות העניין האלו נתפסו כאיום על האחדות הלאומית ללא קשר לרעיונות שבהם הן מחזיקות. (1989), Gertel & Law-Yone סוברים שמתכננים המקובלים על הממשל, נותן העבודה העיקרי בישראל, ועל הציבור המשתמש, יכולים להוות את הגשר בדרך לדמוקרטיה משתפת יותר. 25

33 2.2 העיר העכשווית ערים של היום מתאפיינות בריכוז של שונות חברתית ורמות גבוהות של אינטנסיביות. יש הרואים ברבגוניות הזו את הסיבה לאובדן הקהילה. אבל, כפי שטוענות,(1998) Jacobs & Fincher השונות והמגוון הן תכונות חשובות ביצירת המרחב העירוני. לטענתן, ערים היו תמיד במה לפוליטיקה של "האחר". העיר, שהיא מהתוצרים העתיקים ביותר של החברה האנושית, חוזרת לקדמת הבמה בעידן של משבר בשייכות הלאומית. אמנם התלות במדינה נשארת ברמת הצרכים הבסיסיים, הכלכליים, אבל הנאמנות התרבותית של אנשים מתייחסת לקבוצה הוירטואלית של דומיהם. נראה שלמרחב הציבורי בעיר לרחוב, - לכיכר, יש תפקיד בקביעת המשמעות של אזרחות דמוקרטית בעולם הגלובאלי (1999.(Holston & Appadurai לפי לפבר (2005), המרחב הוא מוצר חברתי שבתוכו כל חברה מייצרת את המרחב שלה וכך מתפתחת המורכבות של המרחב העירוני, הבנוי משכבות חברתיות שונות. לטענת לפבר יש להבין את המרחב כבנוי משלושה מימדים: מהמימד הנתפס, המתייחס למרחב הפיסי והאופן שבו הוא מאורגן, כולל השימושים המעשיים של המרחב כמו התשתיות והסביבה הבנויה המעצבת את החוויה המרחבית. המימד המובן, שהוא האופן שבו טכנאי המרחב, מתכננים וארכיטקטים תופסים אותו. מרחב זה הוא תוצר של תהליך לימוד, חקירה ופיתוח המתבססים על ההקשר החברתי והפוליטי. המימד הנחיה כולל את הדימויים, הסמלים והרעיונות שמעניקים לו המשתמשים. גישה זו מאחדת שכבות שונות של ידע לתוך תהליך התכנון, תוך כדי חיפוש המתמקד ביחסי הכוחות בין השחקנים השונים ) & Fenster.(Yacobi, 2005 הרבגוניות והשונות הגדולה בעיר העכשווית מובילים את המתכננים להכרה בצורך להגיע לאלו שאינם מיוצגים, דהיינו אל ה"אחר". אבל בגלל השונות המאפיינת את הערים של היום קשה מאד למצוא בסיס משותף לפעולה התכנונית (2000.(Holston & Appadurai ;1999 Sandercock אמנם הניסיון מראה כי מחאה של תושבים על אי צדק תוביל לשינויים חוקתיים, אבל שינוי כזה מגיע "מלמעלה", בעוד שהצורך בשינוי נוצר "מלמטה", מתוך המקום. על פי (2002), Albrecht סיבה נוספת להתפתחות תכנון יותר דמוקרטי במדינות רבות היא ההתפתחות של דמוקרטיה פחות ריכוזית. בהתאם נותן התכנון הדמוקרטי ביטוי אמין יותר לקבוצות שונות של תושבים. (2005), Fenster & Yacobi טוענים כי על המתכננים להכיר ברב שכבתיות של התושבים בערים גלובליות. יש לפתח סדר יום חדש שמתייחס באופן שונה לסוגי הידע השונים במרחב העירוני. כאן יש לדעתם חשיבות במיפוי שימושי היומיום של קבוצות שונות החיות באזור. צריך לקחת בחשבון את מגוון ה"שחקנים" המעורבים בתכנון וביישום של התכנית. הכוונה היא מחד לקבוצות התושבים השונות, אך מאידך גם לעובדה שהמתכננים אינם גוף הומוגני ואינם מחזיקים בדעות ובתפיסות זהות לגבי תהליך התכנון ולגבי תושבי המקום. חזן (1999), טוען ש"האחר" עומד מנגד ל"אנחנו". הרוב מייצר קהילה מדומיינת, המגדירה את עצמה בהנגדה לזר, לאחר. לטענתו בישראל הרוב הציוני מגדיר את עצמו אל מול הזר, הפלסטיני, או המהגר, העולים. לטענת חזן, "האחר, כמו המוכר הוא גוף חברתי שונה שאינו רלוונטי לקיומנו היומיומי ובוודאי לא המיתי" (חזן, 1999, עמ' 150). הגדרת האחר עולה כחשובה על שום החשש להיטמע בעולם גלובלי שבו קיים ניסיון לטשטש את השונות בין מקומות. חשש זה מתעצם עם 26

34 התגברות התופעה של מהגרי עבודה ממדינות העולם השלישי. כאן אפשר להבחין בשוני בין תיירות, המייצרת ריחוק מובנה - במצב זה העולם השלישי למשל הוא מקום אקזוטי - אולם, ברגע שתושביו "הופכים" למהגרי עבודה, האקזוטי הופך למאיים. לטענת (2005), Fenster & Yacobi המתכננים מתעניינים בקשרים של אזור התכנון עם מקומות אחרים בעיר. לצורך כך הם עורכים מיפוי טכני של האזור עם דגש על מוקדי התרחשות והקשרים מרחביים. לטענתם, המתכננים רואים את תפקיד התכנון בעיקר ביצירת שינוי. לדעת המתכננים רק תכנון יכול להביא שינוי. אבל, המתכננים אינם מתגוררים בהכרח במקום שאותו הם מתכננים. לכן הם מתחילים את הליך התכנון הרציונאלי בלימוד המקום הנעשה "מלמעלה". במהלך הליך זה הם לומדים את מאפייני המקום, את מרכיביו, את המצאי הבנוי ואת התייחסותו לסובב אותו. הם נותנים חשיבות להיסטוריה של המקום ומתוכה הם מנסים להבין את המצב הדורש תכנון 2001).(Holmgren & Svensson ידע מקומי הוא תוצר של ניסיון חיים פרטי של היחיד או של הקהילה. הוא מקומי, יומיומי, שוטף ואינו מתועד. הידע המקומי כולל עובדות, תרחישים, יחסים, מנהגים, עמדות וערכים, אשר קשה לנסחם (ברמן 2002). הוא מבוסס על חיי היומיום במקום מגוריהם של התושבים, על ניסיון החיים שלהם ועל תרבות מקומית. ככזה הוא שונה ממקום למקום. לדעתם של Fenster& Yacobi (2005), הידע המקומי עוסק בתכונות של המקום עצמו ופחות בסביבה העוטפת אותו ובשאלות הקשורות למקום כגון: מי המשתמשים במקום? איך חיים במקום? מה טוב בו ומה רע בו? מה חסר במקום? איך היו רוצים שהמקום יהיה ויתפקד? לטענתם, התכנון אינו יכול לדעת מהו אותו ידע מבלי לנסות להגיע אליו מתוך תושבי המקום. (1999), Crawford מתארת את היומיום העירוני כצרוף של הפעולות הבנאליות והחזרתיות שמבצעים תושבי העיר, כגון, עבודה, בילוי, הליכה ברחובות העיר, עריכת קניות, אכילה, סידורים וכד'. הפעילויות האלו מייצרות מרקם של חלל וזמן, המוגדרים ע"י מציאות מורכבת של פרקטיקות חברתיות. לטענתה, החללים העירוניים היומיומיים הם "הדבק" שמחבר את מכלול חיי היומיום ביחד. החללים "הפרומים" שנוצרים מתוך סך היומיום של אנשים רבים נמצאים אל מול המקומות החגיגיים אשר תוכננו בקפידה ולעיתים הם בשימוש מועט. לביסוס טיעוניה היא נסמכת על כותבים כמו לפבר,(Lefebvre) דהבורד (Debord) ודה-סרטו Certeau),(De המכירים בחשיבות הקשר בין תיאוריה עירונית ובין פעילות חברתית בעיר, בין חשיבה וניסיון חיים. לטענת (2003), Nielsen & Simonsen יצירת העיר "מלמטה" מבוססת על פרקטיקות יומיומיות ועל מה שהם נוטים לכנות "פוליטיקה נמוכה" של ארגונים מקומיים. כמו,Crawford טוענים גם הם כי העיר מיוצרת "מלמטה", ע"י פרקטיקות יומיומיות של מגוון המשתמשים במרחב העירוני וממכלול האופנים שמשתמשים בה קבוצות שונות ויחידים. הנטייה של המתכננים, בדרך כלל, היא להתייחס לקבוצת הרוב ולתכנן עבורה. אבל יש צורך להגיע גם לקבוצות השוליים ואל מי שנחשב ל"אחר" (2000.(Sandercock לטענת (1999), Crawford יש לשים לב למה שהיא מכנה "קורבנות היומיום", דהיינו אלה שהיומיום שלהם לא נלקח בחשבון ואינו משפיע על התכנון של העיר. לצורך כך יש צורך להגיע לידע המקומי, האישי והסובייקטיבי, השונה מהידע המקצועי, 27

35 המנסה לעתים קרובות למצוא את המשותף לכולם, אך יוצר בסופו של דבר מוצר שאינו מתאים לאף אחד. ידע מקומי מציע להבין את העיר באופן המודע לייחודיות של האנשים החיים במקום. (1999), Crawford מציעה להעביר את הכוח לתכנן מאיש המקצוע אל האדם הרגיל. היא מציעה לצמצם את הפער בין הידע המקצועי של המתכנן ובין ניסיון החיים היומיומי של המשתמשים במוצרי התכנון. בהסתמך על עבודתו של דה סרטו (אצל 1999), Crawford המבחין בין שני אופני פעולה - אסטרטגיה המבוססת על מקום וטקטיקה המבוססת על זמן - היא רואה באסטרטגיה את הכוח של החזקים, המנסים לייצר את המקומות "הנכונים", בניגוד לטקטיקה, שהיא האומנות של החלשים, המאפשרת להם לפעול במקום ה"לא נכון". הטקטיקות מתבססות על בחירת ההזדמנות ברגע המתאים והן התגלמות היצירתיות של היומיום בעיר. על כן, התייחסות התכנון לחיי היומיום בעיר צריכה לשאוף להגיע ליצירתיות ולדמיון שקיימים בו במילא, ולנצלם כדי להביא לשינוי של העיר ושל החוויה העירונית של המשתמשים בה. התייחסות התכנון לקהילה כמבטאת מקומיות וידע מקומי ממשיכה להיות רלוונטית גם על רקע תהליכים של גלובליזציה. במבנה העולמי החדש, במקרים רבים ערים חוזרות ותופסות תפקיד מרכזי יותר מאשר מדינות הלאום. התופעה של ערי עולם, המקושרות ביניהן ברשתות של קשרים כלכליים ורשתות מידע שאינן קשורות למדינות הלאום הולכת וגוברת (1996.(Sassen,1991 כתוצאה מהיווצרות ערי העולם נוצרים מעמדות חדשים בעיר. תנועה של אנשים הנעים בין ערים אלו בחיפוש אחר עבודה, ובגלל הדרישה לידיים עובדות, יוצרת את תופעת מהגרי העבודה. תופעה זו מעלה בעיות חדשות של ייצוג ואזרחות, הנובעות מכך שהאזרחות מבוססת על חברות במדינת הלאום. המעבר בין מדינות יוצר בעיה של חוסר ייצוג ופגיעה בזכויות אזרח עבור מהגרים במקומות מגוריהם החדשים (1999.(Holston & Appadurai חוסר ייצוג זה מייצר קבוצות של תושבים "שקופים" מבחינת התכנון הממוסד, הלאומי, המבוסס על הערכים של קבוצת הרוב באוכלוסייה (2000.(Sandercock אבל במקומות שבהם מתגוררים מהגרים (גם אם הם שוהים באופן בלתי חוקי), נוצר צורך להתייחס אליהם ולדאוג להם לשירותים בסיסיים. כפי שמראות דוגמאות ממקומות שונים בעולם, כולל מישראל, הממסד העירוני נאלץ למצוא לכך פתרונות מקומיים, אשר לעתים עוקפים או מתעלמים מחוקי המדינה (2005 Yacobi,.(Fenster & (1996), Sassen מציגה את היווצרותו של מעמד חדש נוסף בעיר הגלובלית, אנשי עסקים בינלאומיים ואליטות חדשות, המתפרנסות מכלכלת השירותים והטכנולוגיות הגלובלית. עבור אנשי העסקים הבינלאומיים נוצרים "אזורי זוהר" בעיר - אזורים המורכבים משדות תעופה, בנייני משרדים מפוארים, ומלונות ומסעדות פאר. אלו מעלים את ערכי הקרקע בעיר ודוחקים את העסקים הצנועים ואת בעלי ההכנסה הנמוכה למקומות הנחותים בעיר. מתרחש תהליך ג'נטריפיקציה שבו האליטות החדשות המתפרנסות מהכלכלה הגלובלית נכנסים לשכונות ששרתו את בעלי ההכנסה הנמוכה. לדברי (1996), Sassen חשוב להבין שהכלכלה הגלובלית בערים המרכזיות נשענת גם על עובדי שירותים ברמות שכר נמוכות ועל אזרחים "שקופים" (מהגרי עבודה בלתי חוקיים) בנוסף למומחי הכלכלה, התקשורת וטכנולוגיה מתקדמת. החשיבות של המעמדות הנמוכים לכלכלת העולם ולכלכלה העירונית מחייבת את גורמי התכנון להתייחס לצרכיהם, גם אם צרכים אלו אינם מוכרים להם. לכן, על המתכננים לסגל לעצמם פרקטיקות של תכנון מתקשר, היכולות להציף את 28

36 הידע המקומי של מהגרי העבודה והתושבים "השקופים" ולאפשר פתרונות לבעיות האמיתיות של תושבי המקום 2005) Yacobi,.(Sandercock 2000, Fenster & קהילה ושכונה בעיר העכשווית (1999), Holston & Appadurai טוענים כי בהמשך להתהוות המעמדות החדשים בעיר הגלובלית, ניתן לזהות שתי תגובות לגלובליזם: הראשונה, מקדמת את ההתבדלות וההתכנסות הקהילתית והשנייה, מנסה ליצור אזרחות רחבה יותר הגורסת חופש ואי-תלות במקום מסוים, ודוגלת בערכים אוניברסאליים של זכויות אדם ואזרחות בינלאומית. לטענתם, שתי הגישות הללו יכולות להוביל לתוצאות לא רצויות. ההתכנסות הלוקאלית של קהילות יכולה להוביל לשנאת זרים ולתופעות של אלימות. מאידך, תמיכה בגישה הרב-לאומית יכולה להוביל לאזרחות פסיבית, הנסמכת על הזכאות לזכויות בלבד ולחוסר רצון לקחת חלק פעיל בשלטון ובמעורבות בקהילה. נושא הקהילה עולה שוב כתוצר אפשרי של הגלובליזציה. הדיון בנושא הקהילה מעלה גישות שונות. יש המוצאים קשר בין קהילה (community) לבין שכונה.(neighborhood) מגוון הדעות נע בין זהות מוחלטת של השכונה כמקום פיסי והקהילה כמסגרת חברתית (Duany & Plater-Zyberk Mumford) ;1994, 1954 לבין הדעה הטוענת שאין קשר ישיר בין קהילה לשכונה. היות, ושכונה היא לכל היותר מקום שאנשים חיים בו בשכנות זה לזה, וקשרים קהילתיים (אם בכלל) מתקיימים ללא מקום Webber) ) תכנון העיר המתמקד במגורים התפתח עם הצורך לספק דיור להמונים שנהרו לעיר בעקבות המהפכה התעשייתית. בעיר המודרנית שכונות המגורים לא התפתחו עוד באופן ספונטאני כמו בערים עתיקות. גידול העיר ועמו הרצון לארגן ולסדר אותה הצריך שיתוף של ארכיטקטים ומתכננים. השכונה נתפסה כחוליה המחברת בין הבית הפרטי ובין העיר ויצרה תת-מערכת בתוך המערכת המורכבת הנקראת עיר. במהלך פיתוח העיר המודרנית נוצר הצורך להגדיר תת-מערכת זו, כאמצעי לארגן ולסדר את העיר ומכאן מגיע רעיון השכונה (2000 Law-Yone,.(Kallus & (2000), Kallus & Law-Yone טוענים שההתעניינות התכנונית ברעיון השכונה מבוססת על שתי מגמות הנובעות מתיאוריות מודרניות. המגמה הראשונה מנסה לשנות ולהיטיב את דרך החיים ע"י מניפולציות מרחביות. המגמה השנייה מייצגת צורת חשיבה רציונאלית שטוענת שהתכנון חייב להיות מבוסס על עובדות מוצקות ומחפשת סטנדרטיזציה. גישה זו הובילה להגדרת תת- מערכת שכונתית ולתכנון ופיתוח חוקים והנחיות הכרוכים בשכונות בפועל. (1954), Mumford בהסתמך על מודל יחידת השכנות בפיתוחו של (1929), Perry מגדיר כללים לתכנון שכונה המבוססים על מספר התושבים המרבי, מרכז אזרחי, מרחקי הליכה מרביים וגבול שנותן לאנשים תחושת שייכות. מתכננים הרואים קשר ישיר בין תכנון פיסי של השכונה ובין היווצרות של קהילה, נוטים לחלק את העיר לשכונות או רובעים היכולים להיות מופרדים באמצעות "מסדרונות" של רחובות ראשיים או שטחי ירק. (1994), Duany & Plater- Zyberk הוגי הניו- אורבניזם והכפר העירוני למשל, מפרטים הנחיות כמותיות ומרחביות לתכנון שכונה היוצרת לדבריהם קהילה. לטענת Friedman וחבריו (2002), הנחיות תכנון אינן סטטוטוריות ולכן הן מאפשרות גמישות והתאמה למקום, לקהילה ולזמן. 29

37 לפי בהם (1997), הצורך להתקבץ בקהילה נוצר במפגש שבין הפרט וסביבתו. בעוד שבעבר סיפקה הקהילה מקור של תמיכה, ביטחון רגשי, חברתי וחומרי, הרי שבחברה המודרנית קשור הפרט למוסדות וארגונים גדולים וחלה התרופפות של הקשרים הקהילתיים, אשר הפכו תועלתיים ורשמיים. אולם, הופעת התפיסות הפוסט-מודרניות וטשטוש ההבדלים בין מקומות בעולם, שנעשה גלובלי, מובילים למחשבה שלאנשים יהיה צורך ליצור קהילות ייחודיות המבוססות על קשר למקום בו הם מתגוררים, וכדי להתמודד עם הייחודיות של כל קבוצה במרחב החברתי של העיר (1991 Hall, Appadurai, ;1996 אצל ינון-אמויאל וקלוש 2003, שנל וגולדהבר 2001). אל מול מגמות של התרופפות הקהילה, קיימת היום השאיפה לחיזוקה, במיוחד במדינות המערב. Etziony (1993), ממעודדי מגמת ה"קהילתיות", טוען שהלכנו רחוק מדי בכיוון האינדוידואליות - ה"אני". לדעתו, יש למצוא את השילוב בין ה"אני" וה"אנחנו". אחרים טוענים שהחברה העכשווית מאופיינת בהתקבצות שבטית, כמו למשל בצורך של מהגרים להתקבץ וליצור מקומות המזכירים את הבית (1997,(Jacobs,1996 Sandercock בצורך של קבוצות חזקות להתבדל ולהיפרד (2001,(Madanipour או בפוליטיקה מקומית המארגנת קבוצות על ידי הדגשת השונות שלהם.(Hall 1991) בהם (1997), מבחין בין שני סוגי קהילה, קהילת אינטרס וקהילה גיאוגרפית (מבוסס על הגימיינשפט הגרמני). מחד הוא מציין את התפיסה המסורתית הקושרת בין קהילה ומקום כאשר מדובר בקבוצת אנשים המתגוררת במקום אחד, החולקת דפוסי התנהגות, שפה "מקומית" ומסורת משותפים. מאידך, קהילת אינטרס היא קהילה שאינה קשורה למקום מיוחד אבל עדיין מתקיימים בה פעילויות גומלין, תפקודים ותרבות משותפת. בקהילה ללא מקום יש חשיבות להיבט ההיסטורי שיכול לתת תחושת שייכות גם לאנשים שנותקו מקהילתם הגיאוגרפית. לפי ורנסקי, שחורי ופלאוט (1999), קיים סוג נוסף של קהילה: קהילה משימתית, שלה מטרות ויעדים משותפים והיא פועלת כקולקטיב. בקהילה כזו קיימת הלימה בין האינטרס הציבורי ובין האינטרסים של הפרטים המרכיבים אותה. (2000), Kallus & Law-Yone גורסים שבערים מודרניות מיועדת השכונה החדשה המתוכננת לקליינט אנונימי (קהילה), וזהותה נוצרת על ידי יוצרה (המתכנן). לכן גם הפך רעיון השכונה לתיאורטי, והוא מתבסס לא על תהליכים טבעיים אלא על חוקים. לטענתם, ניתן לראות את רעיון השכונה בשלושה ממדים: הממד ההומניסטי, הרואה את השכונה כביטוי לפעילות אנושית ולכן מכיר בתכנון השכונה כצורך מוסרי המשרת צרכים אנושיים בסיסיים. הממד הטכני, על פיו השכונה היא כלי תכנון עירוני, אבן הכרחית בבנין העיר. הממד הפמנולוגי, הרואה בשכונה תופעה עירונית ייחודית - רעיון תרבותי המקשר בין בני אדם למקום. ממצאי מחקרם הראו כי רעיון השכונה משתנה בהתאם לזמן ולמקום ומתאים את עצמו לנסיבות. חוקרים רבים מבקרים את האפשרות ליצור קהילה ע"י תכנון פיסי. (2001), Madanipour למשל מביא את טיעוניו של (1963), Webber שתכנון פיסי מאפשר קרבה בין אנשים, אבל קרבה זו אינה יכולה להבטיח שייווצרו קשרים חברתיים המייצרים קהילה. (2001), Madanipour טוען שהסיבה שרעיון השכונה עדיין קיים, למרות בקורת כמו זו של,Webber נובעת בין השאר, מהתחזקות גישות בנות קיימא בתכנון ערים. גישות אלו מקדמות תכנון של שכונות בעלות שימושים מעורבים. לטענתו, למרות הגישות שדוגלות בחיזוק הקהילה, בחברה הפוסט תעשייתית מושם 30

38 דגש על האינדוידואליזם ולכן, לא בטוח שאנשים מחפשים חיי קהילה. המשך תכנון בקנה מידה שכונתי נובע מסיבות אחרות: השכונה היא יחידה מנהלית המקלה על הארגון בתוך המערך העירוני; החלוקה לשכונות תורמת לסדר בהבנת ערכי קרקע; יצירת זהות מיוחדת לכל שכונה, מקלה על פיתוח ושיווק נדל"ני של חברות עסקיות. 2.3 תהליכים חברתיים ופוליטיים (1999), Holston & Apadurai טוענים ששינויים כלכליים וגלובליזציה מחלישים את כוחה של המדינה ואף מעלים את שאלת סוף עידן מדינות הלאום. הגלובליזציה מביאה לתפיסה חדשה של רעיון הטריטוריה. פיתוח הרשתות הבינלאומיות משפיע על הכלכלה, הפוליטיקה וחיי התרבות וממקד את תשומת הלב בערים כצמתים של ידע ומרכזי תעסוקה. שמיד ווינטר (1997), כותבים שבעשורים האחרונים המדינה מעבירה סמכויות לרשויות המקומיות ולארגונים לא ממשלתיים מתוך תפיסה ליברלית שבאופן זה היא תוכל לייעל את המערכת הבירוקרטית ולחסוך בהוצאות. המגמה הזו של העברת סמכויות לרשויות המקומיות ולארגונים לא מדינתיים משרתת גם אינטרסים סמויים של הממשל בדרך להפרטה מלאה של השירותים, ובכך לקיצוץ משמעותי של הוצאות הממשלה. חסון ואחרים (1995), טוענים שבמציאות העירונית העכשווית עולה כוחן של חברות כלכליות המבוססות על הרעיון של שיתוף ציבורי. כתוצאה החלטות רבות הקשורות לפיתוח העיר עוברות לידי גופים רבי עוצמה שלא נבחרו לתפקידם ונפגעת הדמוקרטיה העירונית. באותה עת, לפי חסון ואחרים (1995) וישי (2003), חלה עלייה ברמת החיים הכללית במדינות המערב, גוברת התעניינות התושבים בנושאים שונים כגון איכות סביבה, חינוך חברה וכד', וגוברת ההכרה בזכויות של מיעוטים. היחלשות המפלגות הפוליטיות ושינויים בתפיסות עולם ואידיאולוגיות שקרו בסוף המאה ה- 20, יצרו במרבית מדינות המערב תנאים שאפשרו את התחזקותה של חברה אזרחית. לפי ישי (2003) התחזקות החברה האזרחית קורת במעבר מפוליטיקה "ישנה" לפוליטיקה "חדשה", וזאת בגלל השינוי שקורה בתחומי הכלכלה, החברה, האידיאולוגיה והפוליטיקה. החברה האזרחית מתחזקת בסביבה שבה עולה רמת החיים; נוצר שינוי בדפוסי התעסוקה של מעבר מכלכלת ייצור לכלכלת שירותים; רמת ההשכלה עולה; תרבות הפנאי משגשגת; אמצעי התקשורת מתרחבים ומתחזקים; המבנה המסורתי של המשפחה משתנה עם הצטרפות הנשים לשוק העבודה; העלייה ברמת החיים מאפשרת את העיסוק באיכות חיים החברה האזרחית החברה האזרחית נתפסת כישות נפרדת מהמדינה, היא מורכבת מגופים אוטונומיים הנבדלים מהשלטון. בארגוני החברה האזרחית חברים אנשים שמתארגנים מרצונם לצורך פעולה משותפת. ליחידים המרכיבים את הארגונים יש ערכים משותפים של הדדיות, חמלה ואמפתיה. זו זירה שמאופיינת בארגון, בבחירה חופשית, בעצמאות ובערכים משותפים ושחקניה פועלים במסגרת הסדר הציבורי (ישי 2003). רם (2001), טוען שהחברה האזרחית יכולה להיתפס גם כתחליף פסיבי וא- פוליטי להעדר חברה, תחליף שיש עמו השלמה מלאה עם המבנה המדינתי כלכלי הקיים. 31

39 החברה האזרחית היא בסיס ליצירה של רעיונות חדשים מבחינה תרבותית. בד בבד, היא תורמת לחלוקת הנכסים וההון בין אזרחים שונים מבחינה כלכלית ובנוסף, 32 מבחינה פוליטית היא מעורבת בקבלת ההחלטות (ישי 2003). מושג זה משרת את התומכים במדינת הרווחה מצד אחד ואת התומכים בליברליזם מן הצד השני. שני הצדדים, הליברלים והמרקסיסטים, רואים בחברה האזרחית מרכיב חשוב לקידום וביסוס הדמוקרטיה ופתרון למצוקות האנושות. הבסיס של החברה האזרחית הוא היכולת והרצון לפעול ביחד. היא מאפשרת לקבוצות בעלות גוונים שונים מבחינה פוליטית כלכלית או חברתית לחיות בכפיפה אחת מתוך השלמה עם שונות. החברה האזרחית מייצרת הון חברתי ע"י הקשר שנוצר בין אנשים שפועלים במשותף להגשמת מטרה, היא גם מקור לבניית אמון בזולת. חברה אזרחית דמוקרטית ניכרת בתרומתה לגישור על פערים חברתיים. ההון החברתי יכול להיווצר רק בתוך גבולות הקבוצה (ישי, 2003). השינויים המאפיינים את המאה ה- 20 במבנה החברתי, התפרקות המשפחה המורחבת והגרעינית ואריכות ימים, מחמירים את תחושת הבדידות של אנשים. גורמים אלו מעלים את חשיבות ההון החברתי שנוצר בתוך החברה האזרחית מתוך הסולידאריות בין אנשים. צמצום המושג "החברה האזרחית" והפיכתו ל"ארגוני המגזר השלישי" שבמרכז הקונצנזוס, הופכת את המושג שהיה זירה להתרחשויות חברתיות שבמחלוקת ומאבק חברתי, למושג נטול משמעויות דמוקרטיות (רם 2001 וישי 2003). משטרים טוטאליטריים מימין ומשמאל במאה ה- 20 לקחו על עצמם את תפקיד הנציגים הישירים של החברה ובכך חיסלו את הפעילות החברתית האוטונומית של אזרחיהן. מצד שני במדינות הדמוקרטיות או דמוקרטיות למחצה, במציאות של קפיטליזם ליברלי ומשבר בשמאל החברתי, מתמקמת החברה האזרחית בתווך. השמאל רוצה לראות בחברה האזרחית מרחב חברתי אוטונומי שישאף לשוויוניות ויצמצם את כוחה של המדינה והתאגידים. לעומתם הימין רואה בחברה האזרחית את הבלם לעוולות החברתיות שמייצרים כוחות השוק במקום שהמדינה כבר אינה מעורבת. גישות אלו מייצרות שני סוגים של חברה אזרחית: חברה אזרחית מלמעלה למטה- מייצרות ארגון חברתי יציב המשמר את הסטאטוס מתארת את האופן שבו האליטות החברתיות החזקות קוו. הדבר נעשה ע"י מימון ממשלתי לעמותות,(NGO) פטור ממסים לארגוני התנדבות ואף שליטה מרחוק על סיכויי ההישרדות של ארגונים. באופן כזה הופך המגזר השלישי לחלק מהסדר החברתי השליט. חברה אזרחית מלמטה למעלה- מתארת את המרחב שבו יכולים נחותי המעמד או הזהות לבטא את מחאתם וליצור חלופות בעידן של הקפיטליזם הגלובאלי. סוג זה של חברה אזרחית מאופיין ברשתות בלתי פורמאליות, מעמדיים ופורמאליים של הסדר הישן. יוזמות יצירתיות ותנועות חברתיות, בשונה מארגונים לפי האברמס יש להיזהר בעת הדיון המחודש במרחב הציבורי בבחינת שתי הגישות לחברה האזרחית. שכן, גם טשטוש הגבולות בין החברה והמדינה בגישה השמרנית (מלמעלה למטה) וגם אידיאליזציה של כל מי שמתנגד לשוק ולמדינה בגישה הביקורתית (מלמטה למעלה) לא בהכרח מקדמים את הדמוקרטיה. דווקא ההתארגנות הלוקאלית כהתנגדות לגלובליזציה יכולה להוביל להתארגנויות שבטיות שהן אנטי דמוקרטיות. לכן יש להיזהר מסחיפה לכיוון הפונדמנטליסי שגם הוא חד תרבותי (רם 2001).

40 ישי (2003), טוענת שאחד מתפקידי החברה האזרחית הוא להצביע על נקודות תורפה של השלטון. לטענתה, חוסנה של החברה האזרחית נמדד ביכולתה להציג תביעות למדינה, והיענות המדינה לאותן תביעות היא זו שמאפשרת את המשך קיומה של החברה האזרחית. בשנים האחרונות, עם התחזקות הקפיטליזם הליברלי, גוברת הנטייה האזרחית. ישי מחלקת את החברה האזרחית לשני סוגים: חברה אזרחית תומכת- מגשרת ומתווכת בין הממסד לאזרחים. של המדינה להעביר סמכויות אל החברה חברה אזרחית קוראת תיגר- משמשת כאמצעי לשינוי, נותנת ביטוי לדעות לא מקובלות. מדינות נבדלות זו מזו במידת מעורבותן בחיי הכלכלה והחברה שבתוכן. כדי לקדם את הדמוקרטיה ולשמור עליה, החברה האזרחית צריכה להיות מנותקת מהשלטון. תמיכת יתר של המדינה עלולה לשתק את החברה האזרחית. יחד עם זאת, מדינה דמוקרטית צריכה להיענות לפחות לחלק מהתביעות של החברה האזרחית כדי לאפשר לה להמשיך לפעול. הקשר ההדדי בין המדינה ובין החברה האזרחית חשוב לשני הצדדים. במדינות דמוקרטיות רבות מועברים חלק מתפקידי המדינה לידי ארגוני החברה האזרחית ונוצר שיתוף פעולה בניהן כאמור, ארגוני החברה האזרחית החברה האזרחית מורכבת מקבוצות וארגונים רבים ומגוונים. החברה האזרחית היא בבואה של המדינה בתוכה היא מתקיימת. אם השלטון במדינה ריכוזי, קיים סיכוי שגם ארגוני החברה האזרחית יהיו ריכוזיים. כדי שהחברה האזרחית תתרום לדמוקרטיה, גם מרכיביה צריכים להיות דמוקרטיים. ישי (2003), מסווגת את הארגונים השונים לארבע קבוצות: קבוצות אינטרס, תנועות חברתיות, ארגוני שורשים וארגוני מתנדבים. קבוצות אינטרס: התארגנות של בעלי עניין משותף על בסיס כלכלי או מקצועי, כמו ארגוני עובדים או איגודים מקצועיים כגון איגוד המהנדסים או הסתדרות המורים. קבוצות אלו מאופיינות במנגנון ארגוני מסודר הכולל חברים רשומים המשלמים מיסים, מוסדות נבחרים ובעלי תפקידים בשכר. הקבוצות האלו מנסות לקדם את האינטרסים של החברים בהן ובנוסף גם אינטרסים כלליים שקשורים לתחומם המקצועי. (לדוגמא, הסתדרות המורים מנסה לקדם את מערכת החינוך כולה). תנועות חברתיות: מטרתן לחולל שינוי חברתי וככאלה הן מנסות לערער על הסדר הקיים. פעמים רבות מדובר על קבוצות שרמת הארגון שלהן נמוכה והן סובלות ממחסור תקציבי. הן עוסקות בנושאים כמו שוויון חלוקתי של משאבים ותקציבים או נושאים של פגיעה בסביבה. הפעילות של קבוצות אלו נמשכת כל עוד יש מספיק אנשים שהנושא מעניין אותם. ארגוני שורשים :(grassroots) בתוך המרחב שיוצרת החברה האזרחית קמים ארגוני תושבים שורשיים שעוסקים באיכות החיים והסביבה של שכונתם. מעורבים בתהליכים תכנוניים ואחרים הקשורים בשכונתם. בעוצמת החברה האזרחית בכל מקום שבו הם פועלים. ארגונים אלו דורשים להיות יכולת ההשפעה שלהם תלויה ארגונים אלו שונים מהתנועות החברתיות בהיקף המטרה שלמענה הם נלחמים. בד"כ המניע להתארגנות הוא אישי ו"קרוב לבית". הבעיה במקרה זה מוגדרת ע"י נסיבות אישיות, מחלה, מצב משפחתי או בעיה בסביבת 33

41 המגורים. בתוך קבוצה זו שאינה מתאפיינת במבנה ארגוני מסודר, נכללים ועדי שכונות, ועדי הורים בבתי ספר וארגונים קהילתיים. ארגוני תושבים פועלים במספר מישורים, הם עורכים מבצעי ניקיון, ירידי רחוב, מארגנים משמר אזרחי, ומנהלים מרכזי שירות שכונתיים, הם גם מעורבים בהתנגדויות לנושאים סביבתיים ברמה מקומית או ברמה ארצית (1996.(Keating ארגוני מתנדבים: מטרתם של ארגונים אלו אינה לשנות את סדר העולם. הם אינם מנסים לעשות מהפכה חברתית ולגרום לשינוי במדיניות השלטון. המאפיין את החברים בארגוני המתנדבים הוא הרצון לעזור לזולת. בדרך כלל מנוהלים הארגונים האלו מלמעלה ונתמכים ע"י המדינה או שלוחותיה. אם כך החברה האזרחית רחבה מאד וכוללת סוגים שונים של התארגנויות המייצגות מגוון של דעות, אינטרסים ומעמדות. החברה האזרחית היא השתקפות של המדינה שבתוכה היא נמצאת וסוג הארגונים שמתפתחים בכל מדינה תלויים במאפייני הדמוקרטיה הנהוגה בה. מבנה ארגוני, תפקידים ותקציבים יכולים גם לטשטש את הגבול שבין ארגוני החברה האזרחית לבין המדינה החברה האזרחית בישראל גדרון ואחרים (2003) וישי (2003) מ, חלקים את התפתחות החברה בישראל לשלושה שלבים: השלב ראשון, עד סוף שנות ה ישראל הייתה בתקופה המעצבת. אפשר לראות בשלב זה גם את התקופה הלאומית, שבה רמת החיים הייתה נמוכה, המדינה הייתה מבודדת משאר מדינות העולם בגלל החרם הערבי, היו מעט כלי תקשורת ולכן החשיפה הייתה מועטה. חוץ מאירועי ואדי סאליב שנבעו מתסכול עמוק של תושבי שכונות המצוקה הייתה רב החברה הישראלית מלוכדת סביב הדגל והלאום. השלב השני, אחרי מלחמת ששת הימים ומשנות ה- 70,- מתחיל שלב המכונה "הדרה פעילה", שבו התחיל תהליך של נטישת האידיאלים לטובת החומרנות (גדרון ואחרים, 2003). המשק הישראלי התחיל להיפתח, רמת החיים עלתה, סוגי התעסוקה השתנו והתחיל מעבר לכלכלת שירותים. חברות רבות עברו הפרטה. הייצוא גדל והשוק החל להיפתח גם לעובדים זרים (תחילה פלסטינאים ומאוחר יותר מארצות מזרח אסיה, מזרח אירופה ואפריקה). במקביל, היו עדיין קיימים במשק הישראלי סממנים של כלכלה ישנה- ריכוזית. לדוגמא, חברת חשמל אחת, מספר קטן של בנקים וכד' (ישי, 2003). באותה תקופה התחילו המפלגות לאבד מכוחן ולעומתן הוקמו שתי תנועות חדשות: "התנועה לארץ ישראל השלמה" (לימים "גוש אמונים") ו"התנועה לשלום ובטחון" (לימים "שלום עכשיו"). הוקמו גם גופים העוסקים בשמירה על איכות הסביבה, בתקופה זו הם פעלו בעיקר בהתאם למטרות המדינה. עד לאותה תקופה ניכרה ההדרה בחברה הישראלית בשני תחומים בעיקר, פמיניזם ומחאה חברתית. בשנות ה- 70 הוקמו מספר קבוצות פמיניסטיות שלחמו לשוויון זכויות. כמו כן הוקמה תנועת "הפנתרים השחורים" של בני עדות המזרח שטענו לקיפוח חברתי. שתי קבוצות אלו נתפסו כלא לגיטימיות בעיני הממשל ותביעותיהן נדחו. יחד עם זאת פעילותן תרמה להעלאת המודעות לפערים בתוך החברה הישראלית ובמהלך הזמן אף הוקמו ועדות שניסו לטפל בנושאים אלו. שלב שלישי- משנות ה- 80 ועד היום- שלב שבו מתקיים בישראל דו קיום בין החברה האזרחית למדינה. השינויים בחברה הישראלית נגרמו בגלל מספר סיבות: צמיחה כלכלית שהובילה 34

42 לעליה ברמת החיים; שינויים במוסד המשפחה; עליה ברמת ההשכלה ובמספר המשכילים; התפתחות התקשורת ופתיחתה לעולם ע"י שידורי לוין; גידול בכמות שעות הפנאי ובמספר הישראלים המבלים. במקביל ניכרת ירידה בדבקות בערכים הקולקטיביים שאפיינו את החברה הישראלית בראשית דרכה, וחלה עליה ברמת ההתעניינות בנושאים של איכות חיים ואיכות סביבה. למרות השינויים שחלים בחברה הישראלית מציינים (1989) Gertel & Law-Yone וגדרון ואחרים (2003), את שיטת הבחירות הנהוגה בישראל כמנציחה את הריכוזיות השלטונית. המדינה כולה היא אזור בחירה אחד, הבוחרים מצביעים עבור מפלגה, והרכב בית המחוקקים נקבע לפי אחוזי הבחירה במפלגה. לטענתם, הנציגים נאמנים לאלו שבחרו אותם לרשימה. בעבר היו אלו ראשי המפלגה והמחויבות של הנבחרים הייתה לאלו שבחרו בהם, אבל לא בהכרח לציבור הרחב, לקהילה מסוימת או לאנשי אזור מסוים. בשנים האחרונות חלו שינויים בשיטה הפוליטית והיא מבוססת על בחירות פנימיות "פריימריז" שבהן בוחרים אנשי מרכז המפלגה את רשימת הנבחרים לכנסת. כך, שינוי שיטת הבחירות ומעבר לבחירה ישירה לראשות הממשלה החלישה את המפלגות האידיאולוגיות וחיזקה את הייצוג המפלגתי הסקטוריאלי. השינוי הזה יוצר טשטוש בין המפלגות השייכות להגמוניה של המדינה ובין ארגוני החברה האזרחית המייצגים את האינטרסים הסקטוריאליים. השלטון בישראל מאופיין בריכוזיות וחסרה כאן המסורת של נציגות אזורית או מקומית. המפלגות עצמן ריכוזיות ועוסקות בעיקר בנושאים לאומיים ובינלאומיים. הנושאים המקומיים- אזוריים נשארים בידי הביורוקרטיה. קיים קושי להביא לביזור השלטון משתי סיבות: 1. השלטון הקיים לא יוותר בקלות על כוחו ויערים קשיים על כל ניסיון לשינוי. 2. השלטון המקומי- מוניציפאלי תלוי בשלטון המרכזי בכל הקשור לתקציבים ולמינויים. בכל זאת מתחילים להופיע סימנים להופעת דמוקרטיה יותר אזורית. נושאים מסוימים שמעניינים יחידות מקומיות כמו ערי פיתוח או מועצות ערביות וכן הגליל והנגב מקבלים תקציבים ממשלתיים מיוחדים, ) & Gertel.(Law-Yone 1989 ישי (2003), טוענת שבכל זאת קיימים בישראל מאפיינים של פוליטיקה חדשה, כגון: כלכלה גלובלית, ריבוי אמצעי התקשורת, הפרטה בתחומי חיים רבים. אך יחד עם זאת, התמשכות הסכסוך הישראלי ערבי והיחלשות המעמד הבינוני בישראל מעכבים את המעבר מפוליטיקה ישנה לפוליטיקה חדשה. לטענתה, היווצרותה של כלכלה חדשה אינה מבשרת בהכרח על פוליטיקה חדשה אבל היא מהווה כר נוח לצמיחתה. בישראל עדיין לא הושלם המעבר לפוליטיקה חדשה. שוק העבודה השתנה, וקיימת ליברליות כלכלית ויחד עם זאת נשארו הריכוזיות והשליטה הממשלתיים. הדמוקרטיה בישראל היא ממסדית ואליטיסטית. עדיין קיימת נכונות נמוכה לשתף את האזרחים בקבלת החלטות וכתוצאה קשה לחברה האזרחית להשפיע. ככל שתתחזק החברה האזרחית תהפוך המדינה ליעילה וצודקת יותר. בישראל קיימת עדיין תלות יתר בשלטון, אדישות אזרחית ורפיון של נורמות אזרחיות. לדברי ישי (2003), לחברה האזרחית שנוצרת בישראל יש מספר תכונות המעמידות את אזרחותה בסימן שאלה. ראשית, הגבולות לא ברורים בגלל שאין חפיפה בין הטריטוריה ובין הזהות האזרחית לאומית. שנית, היסטורית, החברה האזרחית בישראל נושאת על כתפיה את המחויבות 35

43 האידיאולוגית של התנועה הציונית, בעידן אולם, "קץ האידיאולוגיה" היא נותרת בעמדת הסתגלות קשה. שלישית, התנועה הציונית התבססה על ערכים של "הכלל" שבו הפרט נדרש למלא את רצונות החברה. בחברה משתנה שבה הפרט עובר לקדמת הבמה יש קושי למצוא את האיזון בין המסירות למדינה ולקולקטיב ובין המחויבות לצרכים האישיים. רביעית, ישראל כמדינת מהגרים, מתקשה לייצר מסורת אזרחית המבוססת על הסכמות כלליות. גלי ההגירה לא הצליחו לייצר סובלנות כלפי האחר. חמישית, בגלל הסכסוך במזרח התיכון, הממסד הצבאי והביטחוני עדיין במרכז חיי המדינה וחלק גדול מהתקציב מופנה לכיוון זה. יש חוקרים, כמו קימרלינג (אצל ישי,(Kimmerling, 2003 הטוענים כי הסכסוך הישראלי ערבי עיצב את דמותה של החברה בישראל כחברת ספר. גדרון, כץ ובר (2001), טוענים שאפשר לראות בישראל חברה "של אזרחים" ולא חברה אזרחית, כזו שלא מצליחה להשתחרר מההגמוניה של המדינה בכל ערוצי החיים. חזן (1999), טוען שבחברה הישראלית מתקיימות שתי זירות בלתי תלויות. הראשונה היא הזירה המיתית העל היסטורית והשנייה היא הזירה היומיומית העכשווית. הקיום של שתי זירות אלו בכפיפה אחת מייצר סוג של "אלתור פטליסטי" המסביר את הפער בין הזיכרון המיתי לזיכרון המיידי של האתמול נטולות החשבון האישי- "החובר להיעדר תכנון לטווח ארוך ולהתנהגויות היסטורי הנגזרות מכל אלה, כגון, נהיגה פרועה, היעדר התנדבות ואלימות מזדמנת לכאורה סתמית" (חזן 1999 עמ' 154). התכונות שתוארו לעיל יכולות ליצור חברה מפוררת בגלל חוסר בזהות משותפת, ומאידך דווקא פתיחות לקבלת האחר. אידיאולוגיה מגובשת יכולה ליצור נוקשות, אבל יכולה לעודד את הפרט למחויבות לעניינים ציבוריים. חברה צעירה כמו זו שבישראל עדיין לא יצרה דפוסי חיים משותפים, אך מן הצד השני גם אין בה מסורות של יחסים בין קבוצות שקשה לשנותם. חברה של מהגרים יכולה ליצור קיטוב וחוסר סובלנות, אבל גם מאפשרת גיוון חברתי ואפשרות לפגוש אנשים שונים. סובלנות ויצירת מחויבות לנושאים ציבוריים יכולים להוות כר נוח לתהליכים של החייאה עירונית. בתוך המרחב של החברה האזרחית קמים ארגוני תושבים שורשיים שעוסקים באיכות החיים והסביבה של שכונתם. ארגונים אלו דורשים להיות מעורבים בתהליכים תכנוניים ואחרים ויכולת ההשפעה שלהם תלויה בעוצמת החברה האזרחית במקום שבו הם פועלים מינהלים שכונתיים המנהלים השכונתיים משתייכים לחברה אזרחית "מלמעלה למטה". הם נמצאים בתפר שבין הממסד והחברה האזרחית ולכן הם יכולים להיות דוגמא לכלי מקשר בין התושבים לממסד, למרות שהם פותחו כאמצעי לניהול עירוני (חסון ואחרים.(1995 לטענת ינון-אמויאל וקלוש (2003), תכונות מסוימות של המינהלים השכונתיים יכולות להפוך אותם גם לכלי תכנוני. הצורך בהקמת גופים המתווכים בין הממסד העירוני והתושבים הופיע במקומות שונים בעולם בצורה של מנהלים שכונתיים. הקמת המנהלות בערים רבות משקפת את הצורך להתמודד עם בעיות ניהול עירוניות בתחומי הממשל, החברה, מינהל וכלכלה (חסון 1993). מנהל שכונתי יכול לצמוח מלמטה או להיות יוזמה מלמעלה. הדרך שבה צומח המנהל השכונתי ישפיע על המבנה הארגוני ועל מטרותיו. קיימות גישות שונות למבנה המנהל השכונתי שמשקפות את הדמוקרטיה 36

44 העירונית והמבנה החברתי בכל מקום ומקום. יינון-אמויאל (2001) מחלקת את הגישות השונות לארבע קבוצות: הגישה הפלורליסטית- ייצוג צרכי התושבים ע"י אליטות מקומיות. הגישה הסטורוקטליסטית מרקסיסטית- נותנת ביטוי למאבק מבני בין המעמדות בחברה. הגישה המנהלית- הגברת הנגישות של הציבור אל הממד העירוני. הגישה הקורפרטיסטית (משותפת)- המפגש שבין אינטרסים של השלטון העירוני ואינטרסים של תושבי השכונה. באינטרסים ממסדיים. השלטון מוכן לתת לתושבים אפשרות להשפיע ודורש בתמורה תמיכה רעיון המנהל השכונתי מושתת על שני נושאים: ביזור ודמוקרטיה השתתפותית. הביזור המנהלי רואה במנהל השכונתי שלוחה של העירייה. תהליך זה קורה על רקע העברת סמכויות מהשלטון המרכזי אל השלטון המקומי (חסון ואחרים 1995). הדמוקרטיה ההשתתפותית מבוססת על הנחה מוסרית שלתושבים יש את הזכות להיות מעורבים בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות לחייהם. המנהל השכונתי צומח בתפר שבין ארגוני החברה האזרחית והמדינה, ושותפים בו שני הצדדים. מדיניות הפעולה נקבעת ע"י השלטון המקומי וקידום האינטרסים המקומיים נעשה ע"י התושבים. עצם הקמת המנהלים השכונתיים מפתח תרבות פוליטית חדשה המבוססת על דיאלוג ועבודה משותפת בין תושבים לשלטון. במהלך המאה ה- 20 ההתייחסות ליחידה השכונתית נהייתה חשובה מבחינת התפיסה החברתית של העיר ומבחינת החלוקה האדמיניסטרטיבית שלה.(Keating 1996) ההעדפה של החלוקה השכונתית בארה"ב באה בעקבות פעילות של ארגונים קהילתיים ברמה מקומית וארצית. פעילות זו ייצרה את המחויבות של משקיעים פרטיים ושל הממסד לפעול בשכונות מרכז העיר. הופעתם של ארגונים אלו קשורה להתחזקות החברה האזרחית שגרמה ליותר מעורבות של התושבים בנושאים הקשורים לחייהם. תנועות חברתיות עירוניות ייצרו את הבסיס לדמוקרטיה עירונית משתפת שדואגת לשמירה על זהות ותרבות מקומיים. מגמה זו הובילה לשינויים ארגוניים בממשל המקומי שנהיה פתוח יותר לשיתוף של תושבים בסוגיות הקשורות בחייהם ובתכנון סביבת המגורים (ינון-אמויאל וקלוש 2003). הקמת המנהלים השכונתיים על סוגיהם השונים היא פתרון שמוצע בערים רבות במערב לטיפול בבעיות בתחומים של חברה, ממשל וכלכלה בעיר המודרנית. המתמיד של העיר המודרנית והפער שנוצר בין ציפיות התושבים בעיות הממשל נובעות מהגידול (שמצידן גדלות בשל יתר מעורבות), ובין המשאבים העומדים לרשות השלטון. פער זה שנוצר בציפיות וחוסר שביעות רצון של התושבים מהטיפול הלקוי באיכות השירותים החברתיים והפיסיים בעיר, יוצר משבר אמון בין התושבים והממשל (ינון-אמויאל 2001, חסון ואחרים 1995). בישראל, בדומה למקומות אחרים אבל באיחור מסוים, מתרחשות שתי מגמות שמובילות להקמת מנהלים שכונתיים. השנייה, וולונטריים כגון: הראשונה, התחזקות החברה האזרחית, ועדי הורים, העברת סמכויות רבות מהשלטון המרכזי אל השלטון המקומי. שמובילה ליותר מעורבות של התושבים בארגונים ועדי שכונות, פעילות בארגוני איכות סביבה והגשת התנגדויות 37

45 לתכניות עירוניות. היוזמה לפיתוח המנהלים הקהילתיים באה מתוך הרשות המקומית. הם מוצעים כפתרון למציאת דרכי עבודה חדשות שיוכלו להתמודד עם סוגיות שעלו מהשטח, והרצון למצוא דרכי עבודה משותפות בין הממסד והתושבים. הצורך הזה התעורר בעיקר בגלל בעיות של שליטה וניהול (קלוש ויינון-אמויאל 2003). השיח הפוליטי היום בניגוד לשנות ה , מקיף גם את המעמדות הבינוניים והגבוהים ולא רק את שכונות המצוקה. הנציגים אינם ארגוני מחאה שצמחו בשכונות המצוקה אלא פוליטיקאים מקומיים, מנהיגי קבוצות אינטרסים וקהילות עירוניות שמזהים את היתרון בעבודה משותפת עם הרשויות (חסון ואחרים 1995). למנהלים בישראל אין מעמד משפטי והם נתפסים כשלוחה של השלטון המקומי. בכל המנהלים שקיימים בישראל יש מרכיב וולונטרי של נבחרי ציבור ופעילים ומרכיב מקצועי הכולל אנשי מקצוע בתחומים של תכנון פיסי וחברה. בכל הדוגמאות הישראליות נשאר מוקד הכוח ברשות המקומית ולמנהל השכונתי סמכויות לגבי נושאים טכניים בלבד. בישראל הוקמו מנהלים שכונתיים בירושלים, תל- אביב, לוד, נתניה, רמלה וראשון לציון (שמיד 1997). המנהל פועל בין התושבים והממסד ומטרתו לשמור על האיזון העדין שבין האינטרסים השונים. קיים שוני באופי המנהלים בין עיר לעיר ובין שכונה לשכונה בתוך אותה עיר. המשותף לכולם הוא העיסוק בתחום הפיסי ובתחום החברתי (וינטר ושמיד 1997). בארה"ב קיים סוג שונה של גוף מתווך בין הממסד לתושבים. ארגוני פיתוח הקהילה ) Community (Development Corporation- CDC החלו להופיע במקומות שונים כבר משנות ה- 60 בארה"ב. הם הופיעו כשחקן נוסף במאמץ להחיות שכונות מגורים ובמקרים רבים הם היו המאיץ לשינוי הרצוי. מדובר בארגונים ללא כוונות רווח (NGO) שלהם בסיס תמיכה נרחב מתוך הקהילה. הם מעורבים בתחומים שונים של חיי השכונות שבהן הם פועלים בנושאים של דיור, פיתוח עסקי וכלכלי ותכנון השכונה. במקומות אחדים לארגוני ה- CDC יש סמכויות בכל תחומי התכנון. לארגונים האלו תפקיד חשוב בחידוש של שכונות רבות, ולכן משנת 1990 פרויקטים בחסות ה- CDC מתוקצבים בכספים פדראליים ומקומיים. ארגוני פיתוח הקהילה הם דוגמא לשותפויות בין המגזר הציבורי לפרטי שתפקידם לספק שירותים בשכונות שהן כבר לא אטרקטיביות לשוק הפרטי בלבד. תפקידם להסיר מחסומים ולעודד את התעניינות השוק הפרטי במקום (1996.(Keating et al ארגונים קהילתיים שונים שדרשו במשך השנים להרוס מבנים נטושים בשכונות הגיעו להכרה שהם דורשים הרס ופינוי של משאבים מקומיים שיכולים לעזור בתהליך ההחייאה של השכונה. היתרון של ארגונים שכונתיים אלו היה בכך שהחברים בהם היו תושבי השכונה. החברים בארגונים אלו היו צריכים ללמוד נושאים כמו נדל"ן, מימון, חידוש עירוני, ניהול הבנייה וניהול נכסים. האתגר הגדול היה למצוא מקורות מימון לפרויקטים; דבר שהצריך יצירתיות ויכולת המצאה. ארגוני ה- CDC שבהם הם מעורבים. הצליחו לייצר דרכי פעולה יצירתיות להשגת מימון והפחתת מיסים בפרויקטים כיום, להחלטות שמקבלים הארגונים. בהנהלת הארגונים יושבים נציגים של השכונות והם שותפים בגלל הקושי הגדול במציאת מקורות מימון לתהליך השיקום הנדרש בשכונות חלשות, במקרים רבים השפעת הפרויקטים קטנה ולא תמיד אפשרי לבצע את הפרויקטים הדרושים 1996).(Keating et al 38

46 2.4 הזיקות שבין החייאה עירונית לחשיבה תכנונית, שינויים חברתיים ופוליטיים בעיר העכשווית. הידע התיאורטי שנסקר בחן את ההחייאה העירונית כתהליך המושפע משלושה תחומים שיש בניהם השפעה הדדית: החשיבה התכנונית, העיר העכשווית ותהליכים חברתיים ופוליטיים בעידן הגלובלי. ההחייאה העירונית היא תהליך המשלב בין פעולת החידוש שעושים המתכננים ובין התחדשות המתרחשת כתוצאה מפעולות שעושים תושבים, תוך התבססות על המשאבים המצויים במקום עצמו. סקירת הספרות הראתה שהחשיבה התכנונית השתנתה בעשורים האחרונים כתוצאה מתמורות חברתיות ופוליטיות המתרחשות בעיר הגלובלית. הגלובליזציה העלתה את חשיבותה של העיר כצומת ברשת הבינלאומית של קשרים כלכליים, תוך היחלשות מדינת הלאום. באותה עת, במדינות המערב מועברות סמכויות לרשויות המקומיות ולארגונים לא מדינתיים בדרך להפרטה. העברת הסמכויות לארגונים אלו, במקביל לדרישת התושבים למעורבות בתהליכים הקשורים לאזור מגוריהם משפיעים על התחזקות החברה האזרחית. מעורבות התושבים, התחזקות החברה האזרחית והשתנות העיר יוצרים תמורות בחשיבה התכנונית ומובילים להתפתחות של תהליכים דמוקרטיים ומשתפים יותר בתכנון בכלל, ובתכנון באזורים מדורדרים לחידושם והחייאתם. 39

47 חלק ב'- המחקר מתוך סקר הספרות עולה נושא ההחייאה העירונית כמורכב מהחלק הפורמאלי של התכנון "מלמעלה" לחידוש, מהתייחסות למשאבים המקומיים, ולפעולות שיוזמים תושבי האזור "מלמטה". השתנות התכנון מגישות פורמאליות "מלמעלה" שבהן יודע המתכנן מה טוב לעיר, לשכונה, לתושבים, אל מגמות יותר משתפות, הובילו אותי לבחון את המצב בישראל. מצב המושפע מתהליכים חברתיים ופוליטיים ומשינויים במצב הפיסי והחברתי המתדרדר בשכונות מרכזיות בעיר. המחקר חיפש מקומות שבהם היה סיכוי להחייאה עירונית, המתרחשת באזורי מגורים מתדרדרים. לצורך כך, נבחרו אזורי מגורים ותיקים במרכזי הערים שהוקמו בראשית המאה ה- 20. המחקר בדק את יחסי הגומלין בין השחקנים המעורבים בתהליכים של החייאה עירונית כפי שיתואר בהמשך. 3. מטרות ושיטות המחקר 3.1 מטרת המחקר מתוך סקר הספרות ומתוך ניסיון מקצועי וידע על המתרחש בשטח, עולה שתהליכי החייאה עירונית, כפי שקורים בשנים האחרונות, כוללים שילוב של חידוש פורמאלי היזום ע"י הרשות המקומית ופעולות התחדשות שיוזמים תושבי אזור מדורדר. כל זה הוביל לרצון לבדוק האם נוצר קשר בין שני הכוחות האלו במציאות הישראלית ומה מידת שיתוף הפעולה ויחסי הגומלין בניהם. המחקר בדק את הקשרים בין התכנון הפורמאלי שיוזמות הרשויות לקידום תהליכי חידוש עירוני ואת התארגנות התושבים לקידום תהליכים של החייאה עירונית באזורי מגורים במרכזי שתי ערים גדולות בישראל. במסגרת המחקר האמפירי נבדקו האמצעים שנוקטים בהם הצדדים השונים בתהליכי החידוש וההתחדשות. מטרת המחקר היא להבין את יחסי הגומלין בין השחקנים השונים המעורבים בתהליכים של החייאה עירונית באזורי מגורים במרכזי ערים. מתוך מטרת המחקר ניתן לנסח את שאלות המחקר: א. ב. ג. מהו בסיס הידע עליו מתבסס התכנון הפורמאלי בתהליכי החידוש? כיצד משתמש התכנון במשאבים מקומיים לצורך החידוש? כיצד משתף התכנון לחידוש את התושבים בתהליך? השאלות א, ב, ג, מתייחסות לפן הפורמאלי של התכנון "מלמעלה". הן בוחנות את תהליך התכנון עצמו ועל מה הוא מתבסס מבחינת תיאוריות וגישות לתכנון. בנוסף נבדקת ההתייחסות של התכנון למשאבים המקומיים- הפיסיים, האנושיים, הסביבה הפוליטית וכד'. לבסוף נבדק באופן ממוקד היחס של התכנון בפועל לתושבי אזור ההחייאה. ד. מה תפקיד התושבים בתהליכים של התחדשות עירונית? 40

48 שאלה זו בוחנת את הפעולות שעושים התושבים מצדם כדי לקדם את התחדשות אזור מגוריהם, גם ללא קשר לפעולות הפורמאליות שיוזמת הרשות ועושים המתכננים. ה. עד כמה חשובה המחויבות של הרשות המקומית להליך ההתחדשות? השאלה האחרונה בודקת את התפקיד של הרשות המקומית כגוף פוליטי של מקבלי החלטות בתהליך של ההחייאה העירונית, את ההשפעה של רמת המחויבות על מה שקורה בשטח ועל רמת ההחייאה בפועל. 3.2 בחירתאתרי החקירה כדי לבחון את ההתייחסות של התכנון לחידוש תוך הישענות על משאבים מקומיים, בדק המחקר את תהליכי ההחייאה המתרחשים בשני אזורי מגורים בשתי ערים בישראל. הבדיקה בשני מקומות מאפשרת לבחון באופן השוואתי את השפעתם של מרכיבים שונים על תהליכי ההחייאה. הקריטריונים לבחירת אתרי החקירה היו: אזור מגורים ותיק במרכז של עיר גדולה. אזור מגורים שבו אוכלוסיה מהמעמד הבינוני, (אזורים שמיועדים לחידוש ולא לשיקום שכונות), מתוך הנחה שבאזורים כאלו מתרחשים תהליכים מסוימים המונעים ע"י תושבי המקום..1.2 אזור מגורים עירוני שבו קיימים הליכי תכנון לחידוש שמקדמת הרשות המקומית.3 (תכנון "מלמעלה"). לאור הקריטריונים שלעיל הוחלט להתמקד בתל-אביב ובחיפה, היות ושתיהן ערים ותיקות ובשתיהן היו כבר מראשיתן אזורי מגורים במרכז העיר. (יש כמובן אזורים מרכזיים בערים נוספות שיכלו להתאים אך לא נבחרו למחקר זה). כמו כן, כבר מברור ראשוני הסתבר כי באזורי מרכז העיר בשתי הערים יש תכנון פורמאלי לחידוש ולצדו קיימות התארגנויות שונות של תושבים. לפני הבחירה הסופית של אתרי המחקר התקיימו שיחות גישוש בשתי הערים עם גורמים בעיריה וברשויות התכנון, אשר יכלו לתת תמונה על תהליכי התכנון שננקטו ועל התארגנויות של תושבים. בתל-אביב התקיימה התייעצות עם המתכננת תמי גבריאלי, ראש מחלקת התכנון האסטרטגי בעיריית תל-אביב ובהתייעצות עמה נבחר לצורך המחקר אזור "לב העיר" בתל אביב. שכונה זו עברה תהליך של חידוש והתחדשות במהלך שנות ה- 80 עד לאמצע שנות ה- 90, וקיים באזור ארגון תושבים שפעיל מאמצע שנות ה- 80. בחיפה התקיימו שיחות עם אדריכלית הנוף זיוה קולודני מהמחלקה לתכנון ארוך טווח בעיריית חיפה, עם סגן ראש העיר, אדריכל שמואל גלבהרט ועם עו"ד אילנה אפללו פרץ, מנהלת סניף חיפה של החברה להגנת הטבע. מתוך השיחות האלו עלתה האפשרות לבחור במספר אזורי מגורים העונים באופן חלקי על הקריטריונים. בסופו של דבר הוחלט שאזור הדר הכרמל הוא המתאים ביותר כאתר החקירה, על פי הקריטריונים שנבחרו. האזור כיום במצב של התדרדרות פיסית וחברתית ונוצר הצורך להתחיל בתהליך של חידוש. לאחרונה הסתיימה הכנת תכנית לחידוש 41

49 שכונת הדר הכרמל. במקביל לתהליכים התכנוניים הננקטים על ידי הרשות ברמה המוניציפאלית, קיימת בהדר הכרמל גם התארגנות ערה של תושבים. 3.3 מרחבי החקירה התכנון לחידוש לב העיר בתל-אביב התחיל בראשית שנות ה- 80 ונמשך עד לאמצע שנות ה- 90. לעומתו התכנון בהדר הכרמל החל באמצע שנות ה- 90 והוא עדיין נמשך. מאחר וקיימים מספר מאפיינים דומים בין שתי השכונות, לקח המחקר גם גישה השוואתית בניסיון ללמוד על התהליכים הקורים בשני המקומות באופן נפרד וכן בצורה השוואתית. בהנחה שכל מקום הוא שונה ובעל תכונות ייחודיות, ביקש המחקר ללמוד על התכונות הפנימיות של כל אתר חקירה. בהתאם נבחנו המשאבים הייחודים של כל מקום ו"הסיפור שלו". החקירה של כל אתר חקירה התחלקה לשלושה מרחבים, שאיפשרו לבחון בכל אתר את מכלול האספקטים המרכיבים אותו: המקום על היבטיו ההיסטוריים, הפיסיים, הגיאוגרפיים, האדריכליים והאורבניים וכן.1 היבטים דמוגראפיים וחברתיים. תהליך התכנון הפורמאלי "מלמעלה". היוזמות "מלמטה"..2.3 בחינת אתרי המחקר בחלוקה למרחבי חקירה אפשרה הסתכלות על כל אחד מאתרי המחקר בשלושה היבטים שונים. "המקום" נתן תמונה על המשאבים המקומיים הייחודיים בכל אתר בנפרד ואיפשר גם לערוך השוואה בניהם. בדיקת תהליך התכנון הפורמאלי בכל אחד מאתרי המחקר איפשר לימוד מעמיק של כל תכנית בנפרד עפ"י נושאים מסוימים. בנוסף חלוקה זו איפשרה לערוך השוואה בין התכניות ונתנה הזדמנות לעמוד על הבדלים שנובעים מצורות עבודה שונות, מסביבה פוליטית וחברתית שונה התלויה במיקום ובתקופה. בחינת היוזמות "מלמטה", קרי התארגנויות התושבים בכל אחד מאתרי המחקר, האיר את פעולות ההתחדשות של התושבים על רקע החברה האזרחית. השוני בין השפעת התושבים על התהליך בשני אתרי המחקר הוביל גם להבנת המשמעות של הבדלים במבנה הארגוני והפוליטי בין שני ממסדים עירוניים בשתי ערים שונות. 3.4 שיטת המחקר איסוף הממצאים למחקר התבצע במספר אופנים, בהתאם למרחב החקירה החומר שנאסף לנושא המקום התבסס על מידע ממקורות שונים: ולאתר החקירה. החומר האדריכלי והאורבאני, המתייחס לתכונות הפיסיות של אתר החקירה, מבוסס על מפות, תצלומי אויר ותצפיות בשטח. נבחן המבנה הגיאוגרפי של כל אחד מאתרי החקירה, אופיינו המרקמים הבנויים והסגנונות האדריכליים ונלמדו התכונות הייחודיות, כפי שמשתקפות בתצלומי אויר, בצילומי שטח של מבנים ורחובות ודרך סיורי שטח בכל אתר. 42

50 לימוד הרקע ההיסטורי התבסס על סקר ספרות לגבי כל אחת מן הערים ואתרי החקירה שנבחרו. הנתונים שנחקרו מתייחסים לאתרי המחקר עצמם וכן לנתונים שמאפיינים את העיר כולה. החומר שנאסף איפשר לבנות פרופיל של אתר החקירה עצמו בכל עיר וכן של האתר ביחס לעיר בה הוא נמצא. החלק הדמוגראפי והחברתי התבסס על ניתוח נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונתונים סטטיסטיים הקיימים בכל עיר. הניתוח נעשה על פי אזורים סטטיסטיים והיה מוגבל במידת מה בהתאם לנתונים שנאספו במפקדי האוכלוסייה שנערכו במהלך השנים. הנתונים לגבי התכנון הפורמאלי התבססו על החומר הבא: ניתוח של מסמכי תכנון שהוכנו לכל אחד מאתרי החקירה, כולל תוכניות ומסמכים תומכים. ניתוח זה נעשה ביחס לנושאים שונים שעל פיהם נבדקו התכניות. סיכומי ישיבות עבודה ותכתובת של צוותי התכנון. החומר התקבל מצוותי התכנון ברשות המקומית וצוותי התכנון במגזר הפרטי. כמו כן התבסס המחקר על פרוטוקולים של ישיבות מועצת העיר וכן על קטעי עיתונות רלוונטיים. ראיונות עומק עם השחקנים השונים המעורבים בתהליך התכנון הפורמלי. הראיונות עם הממסד העירוני וגורמי התכנון האירו את התמונה של התכנון כפי שהיא מתרחשת "מאחורי הקלעים" ואינה באה לידי ביטוי במסמכים הפורמאליים. הם איפשרו להבין את המסגרת שבה התנהל התכנון, את הכוחות שהיו מעורבים בהכנת התכניות ואת היחסים ביניהם. התקיימו 21 ראיונות: עם מתכננים במגזר הפרטי - שני ראיונות לגבי תכנית לב העיר ושני ראיונות עם מתכנני התכנית להדר. התקיימו שלושה ראיונות עם מתכננים בעיריית תל-אביב וארבעה עם מתכננים בעיריית חיפה וכן עם מתכנן במשרד השיכון לגבי מעורבות המשרד בפרויקטים שנבחרו. כמו כן התקיימו ראיונות עם ראשי ארגונים המעורבים בפעילות התושבים בכל אתר חקירה, כגון, מנהל מתנ"ס, מנהל רובע, עובדים קהילתיים וכו' התקיימו חמישה ראיונות בתל-אביב וארבעה בחיפה. (רשימת ראיונות בסוף הביבליוגרפיה). הנתונים לגבי היוזמות "מלמטה" התבססו על החומר הבא: ראיונות עם תושבים בכל אחד מאתרי החקירה. בסה"כ התקיימו שנים עשר ראיונות עומק, ששה עם תושבים בלב העיר, וששה עם תושבים בהדר. המדגם נקבע בשיטת "כדור השלג", כאשר שמות של תושבים פעילים שהתקבלו מהרשות המקומית איפשרו להתחיל את התהליך. המרואיינים הציעו אנשים נוספים ואיפשרו להגיע לעוד אנשים פעילים בכל אחד מהמקומות. יש לציין כי על פי גישה זו לא נעשה ניסיון להגיע למדגם מייצג לגבי כל אתר חקירה, אלא להגיע לאותם אנשים שהיו פעילים או שנתפסו ע"י אחרים כפעילים. בשיטה זו ניתן להגיע למרואיינים שנתפסים ע"י גורמי התכנון ברשות כמייצגים את התושבים הפעילים. לכן, לא בדק המחקר נציגים של מגזרים אחרים המתגוררים באתרי החקירה. סיכומי ישיבות של ארגוני התושבים, תכתובות וקטעי עיתונות מקומית וארצית הדנה באתרי החקירה. סיכומי הישיבות, התכתובות וכן חומרים אחרים הרלוונטיים לחקירה נמסרו לי ע"י 43

51 תושבים ששמרו מסמכים ומחזיקים ארכיון פרטי. החומר כולל בנוסף לסיכומי הפגישות והמכתבים גם חומר פרסומי שהפיקו התושבים לפעילויות שקיימו ומסמכים נוספים. ראיונות עומק פתוחים איפשרו להגיע לידע לא רשמי ולא כתוב. כאן היתה הסתמכות מסויימת על גישת המחקר האיכותני (שקדי 2003). בחלק מהראיונות עלו נושאים שיש לגביהם ידע כללי, אך לא ניתן היה למצוא לגביהם ביסוס בספרות או במסמכים אחרים. ניהול הראיונות כשיחה פתוחה איפשר לי להגיע לנושאים שלא היו ידועים לי קודם לכן ולא נכללו בשאלות ששאלתי והוא הוביל את השיחה לכיוונים חדשים. הראיונות התקיימו במהלך השנים 2004 ו הם נמשכו בדרך כלל בין שעה לארבע שעות. הראיונות עם המתכננים במגזר הפרטי התקיימו במשרדיהם. גם הראיונות עם מתכננים ברשות המקומית ועם מקבלי החלטות התקיימו במשרדיהם. המתכננים ברשות המקומית היו מעורבים בדרך כלל בחלק מהתהליכים. הראיונות עם התושבים נמשכו בדרך כלל יותר זמן מאשר הראיונות עם המתכננים, לעתים עד ארבע שעות. הראיונות התקיימו בבתי קפה, במקומות העבודה של המרואיינים, או בביתם, על פי בחירתם. לראיונות היה חלק מובנה קצר שכלל הצגת הנושא, מספר שאלות של פרטים כגון כמה זמן מתגוררים באזור ומהיכן הגיעו, אך עיקרם נשא אופי של שיחה פתוחה. כל הראיונות הוקלטו ובמקביל נרשמו הערות תוך כדי השיחה. ההיענות לקיום הראיונות הייתה גבוהה מצד כל המשתתפים. עם זאת, חלק מהמרואיינים בקשו שלא להיות מצוטטים במחקר. על כן, כל הציטוטים שיובאו בהמשך החיבור יהיו בעילום שם. 44

52 4. שיטת ניתוח ממצאי המחקר מתוך החומר הרב שנאסף סוכמו הממצאים ונותחו ביחס לכל מרחב חקירה על היבטיו השונים. הסיכום של "המקום" איפשר להכיר תחילה את המאפיינים הייחודיים, הפיסיים, הדמוגראפיים, ההיסטוריים של כל אחד מאתרי המחקר, ועל ההקשר העירוני והפוליטי שלהם. בהמשך נבדק באופן השוואתי הדומה והשונה בין אתרי המחקר ביחס למרחב החקירה- "המקום". ממצאי המחקר של "התכנון הפורמאלי" מציגים באופן השוואתי את התכניות לכל אתר חקירה ואת הליכי התכנון שננקטו לחידוש. התכניות נבחנו בהתייחס למספר נושאים: לוח הזמנים של התכנית ושל הליכי היישום שלה, מטרות התכנית, מבנה התכניות, עיקרי התכנית, הגורמים המעורבים בתכנון והתייחסות התכנית לשיתוף הציבור. נושא נוסף שעלה בהקשר לתכנון הפורמאלי הוא הקמת מנהלת הפרויקט בשני אתרי המחקר, כגוף המקשר בין התכנון ובין השטח. הסיכום של ממצאי "היוזמות מלמטה" מציג היבטים שונים של התארגנות התושבים בכל אחד מאתרי החקירה: התייחסות התושבים לנושאים שונים של חידוש והתחדשות והישגים של התושבים במהלך השנים דרך פעילותם בארגונים שהקימו. כל ארגון בכל אתר חקירה תואר בנפרד ולבסוף נערך סיכום השוואתי בין שני האתרים. הממצאים לכל אחד מאתרי המחקר ציירו שתי תמונות שונות של שני תהליכי החייאה עירונית בשני אתרים שונים. לאחר סיכום הממצאים ניתן היה לדון בהם ביחס לסקר הספרות, ולשאלות המחקר שנשאלו. נדונו שלושה נושאים עיקריים: החייאה עירונית, הידע המקצועי והידע המקומי בתהליכי החייאה עירונית, המחויבות של הרשות המקומית לתהליך ההחייאה. לבסוף ניתן היה להסיק מסקנות ולהציע מספר המלצות קונקרטיות ליישום בתהליכי תכנון של החייאה עירונית. 45

53 .5 ממצאי המחקר - המקום החלק הראשון במחקר בודק את מאפייני המקום בלב העיר בתל - אביב ובהדר הכרמל בחיפה. הוא מספק תמונה של המאפיינים המיוחדים של כל אזור מחקר ומדגיש את תכונותיו הייחודיות, אל מול התכונות הדומות בשני האזורים. החלק הראשון בחקירת המקום מתמקד במאפיינים הפיסיים, הגיאוגרפיים, האדריכליים והאורבאניים. החלק השני עוסק בהיסטוריה המקומית של כל אזור והחלק השלישי בוחן את התכונות הדמוגראפיות והחברתיות של כל אחד מאזורי המחקר. סיכום חלק זה במחקר מתייחס למשאבי המקום כבסיס לפעולות ההחייאה העירונית, הנשענת על ההנחה כי ניתן לבצע החייאה עירונית בתנאי שהפעולות שנעשות מתאימות למקום הספציפי, לתנאיו ולמאפייניו. גישה זו מבוססת על רעיון ניהול משאבים עירוניים, הטוענת כי לכל מקום יש למצוא את התהליכים הספציפיים המתאימים לו שתלויים במשאביו העצמיים ) Gratz & Mintz.( מאפיינים פיסיים של אזורי המחקר לב העיר בתל - אביב 9 תרשים - 3 מפת תל - אביב יפו Figure 3- Map of Tel- Aviv- Jaffa 46

54 אזור לב העיר נמצא במרכז תל-אביב באזור מישורי (תרשים -), 3 האזור תחום ברחובות מרמורק, שדרות בן ציון ובוגרשוב בצפון, יהודה הלוי במזרח ואלנבי במערב. התיחום הזה יוצר משולש ששטחו 1120 דונם. האזור הוגדר באופן מיוחד לצרכי תכנית "לב העיר" בראשית שנות ה- 80, כדי שאפשר יהיה למתג אותו וגבולותיו נקבעו על סמך צירי תחבורה ראשיים התוחמים אותו. למעשה האזור הוא חלק מרצף בנוי השייך לתל- אביב בראשיתה, אותו אזור שנרכש ונבנה ע"י יהודים בסמוך לאחוזת בית והיווה את הגרעין לעיר תל-אביב. לב העיר הוא חלק מרצף בנוי. ממערב ועד לים נמצאת שכונת כרם התימנים, שכונת מגורים חלשה יחסית. דרומה מלב העיר נמצא אזור נחלת בנימין ושוק הכרמל. שכונת נווה צדק מדרום מערב ללב העיר, היא אזור שהפך למבוקש מאד בשנים האחרונות בעקבות תהליכי התחדשות שהופעלו עליו גם כן. מדרום מזרח ללב העיר נמצאות שכונת נווה שאנן ואזור הרכבת, שכונות חלשות שבשנות ה- 90 היה בהן ריכוז גבוה של מהגרי עבודה. מצפון שוכנת הקריה ומרכז תל- אביב. תרשים 4- תצלום אויר של לב העיר בתל- אביב Figure 4- Aerial View of Lev Ha'eer in Tel- Aviv גן מאיר שד' רוטשילד גינת שינקין תנועה ותחבורה: באזור לב העיר שלושה צירי תנועה ראשיים (ראו תרשים ): רחוב קינג ג'ורג', רחוב שנקין ושדרות רוטשילד. רחוב קינג ג'ורג' הוא ציר מסחרי, המחבר את רחוב אלנבי ושוק הכרמל אל האזור המסחרי ברחוב דיזינגוף. רחוב שינקין מתחיל מכיכר מגן דוד ומגיע עד לשדרות רוטשילד. לרחוב שנקין תפקיד חשוב בעיצוב ומיתוג אזור לב העיר. הפעילות המסחרית והאומנותית שקרתה ברחוב זה ייצרה מיתוס. כיום, המושג "שינקין" מגדיר תופעה חברתית 9 חלק זה מבוסס על מפות ותצלום אויר מאתר האינטרנט של עיריית תל- אביב, סיורים בשטח ותכנית להתחדשות לב העיר. 47

55 ותרבותית ישראלית. שדרות רוטשילד מתפקד כציר עסקי, לאורכו בנייני מגורים ומבנים המשמשים למשרדים. השדרה עצמה מהווה שטח ציבורי פתוח ולארכה מתרחשות פעילויות פנאי. שימושי קרקע: רוב אזור לב תל-אביב הוא אזור מגורים. בחלקים מהאזור אפשר למצוא ערוב שימושים, בעיקר מסחר, משרדים ומגורים לאורך צירי התנועה הראשיים. עד לשנות ה- 80 התמקמו משרדים רבים באזור, בדירות מגורים פנויות. אחת מהפעולות שעשתה התכנית להתחדשות הייתה לפנות את המשרדים מדירות המגורים. מערבית לרחוב קינג ג'ורג' נמצא בית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. באזור זה יש גבעה ועליה מספר מוסדות ציבור, כגון: בנין העירייה הישן המשמש כמוזיאון, בית ביאליק, מוזיאון בית ראובן ועוד. החלק הצפון מזרחי של אזור לב העיר גובל במתחם הבימה והיכל התרבות וסמוך לכיכר דיזינגוף. הפינה הדרומית של "משולש" לב העיר היא אזור עסקים ראשי, בו ניתן למצוא מרכזים פיננסיים כגון מרכזי בנקים, הבורסה לניירות ערך וכד'. ההתרחשויות של מסחר זעיר ושוק, בכיכר מגן דוד, שוק בצלאל ושוק הכרמל, בחלק המערבי של האזור, מקרינים לתוך לב העיר דרך רחובות שינקין וקינג ג'ורג'. באזור היו בעבר מוסדות חינוך וציבור רבים. לקראת סוף שנות ה- 70, כאשר התרוקן האזור מתושביו, עמדו רוב מוסדות הציבור ריקים. חלקם הוסב במהלך השנים לשימושים אחרים. כיום יש באזור בית ספר יסודי ברחוב בלפור, אשכול גנים הממוקם במבנה בית ספר לשעבר ברחוב העבודה, מרכז קהילתי בגינת שינקין ומוסדות כלל עירוניים כמו מרכז להכשרת מורים, מוזיאון העיר תל-אביב, בית ביאליק, בית ראובן ועוד. שטחים פתוחים: באזור לב העיר שני גנים ציבוריים עיקריים: גן מאיר הסמוך לרחוב קינג ג'ורג' וגינת שינקין הסמוכה לרחוב שנקין. בנוסף לגנים המרכזיים האלו יש באזור מספר גינות "כיס" קטנות המשרתות בעיקר את האוכלוסייה הסמוכה להם. מאפייני הבינוי: רב מבני המגורים הם בני 3 עד 4 קומות ובכל קומה בדרך כלל בין דירה לשתיים. המבנים נפרדים וניצבים לאורך רחובות המגורים, כך שבין שני רחובות מקבילים ניצבים שני מבנים, כל מבנה פונה לרחוב אחר ובניהם נוצר מרחב פתוח המורכב משתי החצרות הפרטיות של המבנים ויוצר חלל פתוח בינהם. בשנים האחרונות לאחר יישום תכנית להתחדשות לב העיר ניתנת אפשרות להוסיף 2 קומות על גבי המבנים המקוריים. עד היום ניצלו אפשרות זו ב- 152 מבנים. תרשים 5 -סוגי בינוי Figure 5- Building Texture Types בינוי אורתוגונאלי מפגש רשתות 48

56 המרקם הבנוי ברוב האזור מאופיין בבינוי אורתוגונאלי (תרשים 5). החלק הצפוני של משולש לב העיר שייך מבחינת המרקם הבנוי שלו לאזורי המגורים שמצפון לאזור, כחלק מהרצף הבנוי המאפיין את כל מרכז תל-אביב. באזורים מסוימים, בעיקר בדרום אפשר למצוא מפגשי רשתות שנובעים מבניה מקוטעת בראשית ימיה של תל-אביב. פינתיים מיוחדים (ראה בתרשים 5). המצב של מפגשי הרשתות יוצר מבנים סגנונות אדריכליים: האזור נבנה בראשית המאה העשרים, עם הקמתה של העיר תל-אביב. לכן הסגנונות האדריכליים העיקריים באזור הם אלו המאפיינים את התקופה. מבנים אקלקטיים (ראה תרשים 6) ומבנים בסגנון הבינלאומי או המודרני (ראה תרשים 7). העושר האדריכלי באזור בולט והוביל להמלצות בתחום השימור אשר היוו בסיס לתכנית השימור של מה שמכונה "העיר הלבנה" ולהכרזתה של תל-אביב כעיר מורשת עולמית. תרשים 6- בניה אקלקטית Figure 6- Eclectic Style תרשים 7- בניה מודרנית Figure 7- Modern Style תכנון עירוני: המודל של אחוזת בית הושפע מרעיון עיר גנים שניסה לשלב שטחים ירוקים בין המבנים בתוך שכונות מגורים עירוניות. רעיון זה החל להתפתח באנגליה בראשית המאה ה- 20 כחלק מהתפיסה העירונית שדגלה בשיפור איכות החיים של תושבי העיר לעומת החיים בערים האירופאיות העתיקות כמו גם ביפו. כמו כן הושפע המודל מההתיישבות החקלאית היהודית שהתבססה על המושבות הגרמניות. התכנית כללה מבנים בודדים בתוך גינות, פארק ציבורי ומרכז ובו מבני חינוך. בעת הכנת השטח לתחילת הבנייה של אחוזת בית החליט המהנדס האחראי 49

57 שאין אפשרות לבנות בתוך ערוץ שמולא וכך נוצר אזור מגונן בלב היישוב החדש - התחלת שדרות רוטשילד Goldman).(1994 העיר המשיכה להתפתח לכיוון צפון על פי אפשרות הרכישה של מגרשים. כתוצאה מכך לא הוכנה תכנית כללית מסודרת המחברת בין השכונות השונות. בשנת 1925 הוזמן סר פטריק גדס, מתכנן סקוטי, על ידי הנהלת העיר תל-אביב בלחץ השלטון הבריטי להכין תכנית לעיר. הוא שהה בעיר מספר חודשים וערך סקר מפורט שבסיומו הגיש דו"ח. על סמך הדו"ח הוכנה תכנית על ידי פקידי העירייה שאושרה בשנת 1927 ועודכנה פעם נוספת בשנת התכנון שהציע גדס מתבסס על רעיון עיר גנים כפי שהתוותה תכנית אחוזת בית, מגרשי בנייה קטנים, שטחים מוגדרים לגינות וכיכרות, שימוש במוטיב השדרה לחיבור בין אזורים, יצירת אווירה כפרית ע"י מבנים בודדים הניצבים בתוך גן. התכנית קבעה גם היררכיה של רחובות. תכנית גדס מהווה את הבסיס התכנוני למרכז תל-אביב עד היום (1994.(Goldman השוליים הצפוניים של אזור לב העיר משתייכים לתכנית גדס, אולם רוב האזור היה בנוי עוד לפני שאושרה תכנית גדס. לאזור לב העיר מאפיינים תכנוניים המתבססים על חלוקת המגרשים שנקבעה בתכנית אחוזת בית. האזור מתאפיין במבנים בודדים בגובה שלוש עד חמש קומות על מגרשים בשטח של 360 מ"ר. אורך החזית הראשית מטר, והמבנים מוקפים בגינות. תרשים - 8 מפת חיפה Figure 8- Map of Haifa הדר הכרמל בחיפה עיר תחתית ואדי סאליב ואדי ניסנס עבאס חליסה רמת הדר 10 חלק זה מבוסס על מפות ותצלום אויר מאתר האינטרנט של עיריית חיפה, להתחדשות הדר הכרמל מדצמבר ודו"ח ביניים מספר 2 של התכנית 50

58 הדר הכרמל הוא אזור מגורים הנמצא על המדרון המזרחי של הכרמל בעיר חיפה, על מדרגת ההר המרכזית 8). (תרשים לאזור הדר הכרמל אין גבולות מובהקים ושוליו מתמוססים אל תוך השכונות הסמוכות. הגבולות המוצגים בתרשים שלעיל מתייחסים לתיחום שנקבע עבור התכנית להתחדשות הדר הכרמל שהוכנה ע"י משרד מן-שנער ואליה התייחס המחקר שיוצג בהמשך. הגבול התחתון של התכנית עובר ברחוב שיבת ציון, הגבול העליון ברחוב גולומב, הגבול המערבי הוא שדרות הציונות והגבול המזרחי בנחל גיבורים. חשוב לציין שהאזור הווה שכונה מוכרת מאז שהוקמה בראשית המאה ה- 20. האזור שנתחם ע"י תכנית מן-שנער כולל 1,560 דונם. הדר הכרמל מוקפת בשכונות שונות שבהן אוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית וכלכלית. מתחת להדר הכרמל שוכנת שכונת ואדי סאליב, שהייתה שכונה ערבית עד קום המדינה, אח"כ שוכנו בה עולים שפונו ממנה לאחר מאורעות ואדי סאליב בשנת 1959, וכיום האזור נטוש ברובו וחלקים ממנו הרוסים. מתחם ואדי סאליב הוכרז לשימור, הוכנה תכנית לרובע אומנים למקום אבל בגלל חוסר התעניינות התכניות נשארו על הנייר. מערבה משם נמצאת העיר התחתית המהווה את אחד מהמרכזים העסקיים של חיפה. קרית הממשלה ובתי המשפט ממוקמים היום באזור זה. בגבול המערבי של השכונה נמצאות שכונת ואדי ניסנאס ואזור עבאס, שהן שכונות ערביות. מעל הדר הכרמל נמצאות שכונת רמת הדר ושולי מרכז הכרמל, שנחשבות לשכונות יהודיות. מצד דרום נמצאות השכונות החרדיות של חיפה ומתחתן חליסה, שהיא שכונה מעורבת של ערבים ויהודים ובשוליה התחתונים אזור התעשייה הישן המתחבר בשוליו לואדי סאליב. תרשים 9- תצלום אויר של הדר הכרמל Figure 9- Aerial View of Hadar Hacarmel תנועה ותחבורה: הרחובות בהדר הכרמל מלווים את קווי הגובה (ראה תרשים 9) וקיימים מספר צירי תנועה הניצבים לקווי הגובה, כגון רחוב בלפור, חלקים מרחוב ארלוזורוב ושדרות הציונות, 51

59 המחברים את השכונות שעל רכס הכרמל עם הדר הכרמל ועם העיר התחתית. בגלל המבנה הטופוגרפי של העיר, בהדר הכרמל עוברים צירים ראשיים רבים המקשרים את שכונות העיר השונות. רחוב הרצל ורחוב החלוץ הם צירי מסחר עיקריים, המלווים את קווי הגובה של ההר. סמטאות המדרגות הם אלמנט ייחודי בהדר הכרמל ומשמשים לתנועת הולכי רגל. צירי המדרגות מאפיינים את המדרון המזרחי של הכרמל כולו ומאפשרים קשר של הולכי רגל בין מרכז הכרמל, דרך הדר הכרמל ועד לעיר התחתית. צירי המדרגות יוצרים הפרדה מסוימת בין תנועת המכוניות ותנועת הולכי רגל. שימושי קרקע: הדר הכרמל היא שכונת מגורים בעיקרה. חלק גדול מהרחובות מוגדרים למגורים בלבד ומסחר זעיר שכונתי בקומות הקרקע. בחלק התחתון של האזור מותר ערוב שימושים של מגורים, מסחר ומשרדים. במהלך השנים משרדים רבים התמקמו בדירות מגורים גם באזורים שהוגדרו למגורים בלבד. התופעה נחלשה עם תחילת גל העלייה ממדינות חבר העמים בראשית שנות ה- 90. לאחרונה עזבו משרדים רבים את האזור, עם המעבר של בתי המשפט ומשרדי הממשלה לעיר התחתית. בחלק התחתון הדרומי של האזור באזור רחוב סירקין ממוקם השוק העירוני והמבנה ההיסטורי של שוק תלפיות, למרות שעזוב בחלקו, נמצא עדיין בשימוש. באזור הרחובות הרצל והחלוץ מתרכז המסחר הקמעוני. עד להקמת הקניונים בשולי העיר בתחילת שנות ה- 90 היה הדר הכרמל המרכז המסחרי של חיפה. ברחוב הרצל ונורדאו היו חנויות יוקרתיות וברחוב החלוץ היה מסחר עממי יותר. האזור מוגדר עדיין כמעורב למגורים מסחר ועסקים, אבל כיום ניתן למצוא בהדר הכרמל בעיקר מסחר עממי ובשולי האזור נסגרים עסקים רבים. המשרדים באזור המעורב הם בעיקר מיושנים וברמה נמוכה. בחלק התחתון, באזור התפר עם השכונות הסמוכות, נמצאים מבני העירייה ומבני ציבור שונים. בסמוך לעירייה מספר מבני ממשל נוספים שעומדים כיום ריקים, לאחר שהפעילות שלהם עברה לקריית הממשלה שהוקמה בעיר התחתית. הדר הכרמל הייתה במשך שנים המרכז של העיר ולכן נמצאים בה גם מוסדות התרבות העיקריים של העיר, כגון: התיאטרון העירוני, המוזיאון לאומנות והמוזיאון הלאומי למדע. בהדר הכרמל שהייתה השכונה המרכזית והחשובה בעיר התרכזו מוסדות חינוך רבים, גני ילדים ובתי ספר. במהלך השנים, עם עזיבת תושבים רבים את האזור (ואת העיר), מוסדות חינוך רבים נסגרו או עזבו. כיום יש מחסור חמור בגני ילדים באזור (תכנית מן-שנער 2003, ראיון עם ריבה 2005) לאחר שבתי ספר שהיו באזור נסגרו והמבנים הוסבו לשימושים אחרים ואף נהרסו. באזור פועלים היום מספר מוסדות של החינוך הדתי חרדי. קיים בית ספר יסודי ממלכתי אחד, בי"ס ליאו באק בשולי השכונה, בחלקה המזרחי העליון ברחוב ארלוזורוב. חטיבת הביניים ותיכון בסמ"ת, שהיה בעבר בית ספר יוקרתי, עומד בפני סגירה. קיים סניף פעיל של בית הספר הריאלי לכיתות יסוד. הוא ממוקם במבנה הריאלי ההיסטורי, אבל בהיותו בית ספר פרטי לא משרת את האוכלוסייה המקומית. קיימים שירותי בריאות מרכזיים כלל עירוניים בשכונה, של כל קופות החולים, אבל יש מחסור בטיפות חלב. יש באזור בתי אבות רבים שמוקמו בבתי מגורים או בבתי מלון שעברו הסבה. 52

60 שטחים פתוחים: בהדר הכרמל שלושה גנים ציבוריים עיקריים, גן בנימין, הצמוד לתיאטרון העירוני, גן הטכניון, הסמוך למוזיאון הלאומי למדע (הממוקם במבנה הטכניון ההיסטורי), וגן הזיכרון, הסמוך לבניין העירייה. פרט לגנים האלו יש מספר קטן מאד של גנים קטנים, כמו גן נתן וגן רימונים וכן מספר גינות "כיס". על פי סטנדרטים המקובלים היום יש בהדר הכרמל מחסור גדול בשטחים פתוחים (תכנית מן שנער 2003). מאפייני הבינוי: החלק המרכזי של השכונה בנוי על פי תכנית של ריכרד קאופמן משנת רב מבני המגורים הם בני 3 עד 4 קומות ובכל קומה, בדרך כלל, בין דירה לשתיים. המבנים נפרדים וניצבים לאורך רחובות המגורים, כך שבין שני רחובות מקבילים ניצבים שני מבנים ובניהם נוצר חלל פתוח פרטי. 35 מ'. 30- הבינוי מלווה בעיקרו את קווי הגובה. באזורים שבהם השיפוע מתון יחסית אפשר למצוא מגרשים רחבים, שבהם רוחב החזית לרחוב מ' ועומק המגרש כ מ' (ראה תרשים 10). באזורים התלולים יותר המגרשים צרים, רוחב חזית לרחוב: מ' והעומק במגרשים אלו המבנים צרים וניצבים לטופוגרפיה. סוג שלישי של מגרשים הם המגרשים הפינתיים שנוצרים במפגשי רחובות שאינם אורתוגונאליים ומלווים את קווי הגובה. תרשים - 10 סוגי מגרשים Figure 10- Lot Types מגרש פינתי מגרש רחב אפשר למצוא בהדר הכרמל שני סוגי בינוי עיקריים, בינוי אורתוגונאלי המאפיין את האזורים הפחות תלולים ובינוי לאורך קווי גובה באזורים התלולים יותר (ראה תרשים 11). בנוסף למרקם שתואר לעיל, מגרש צר המאפיין את בניני הבינוי גבוה והמבנים מסיביים יותר, התיאטרון ומתחם שוק תלפיות. המגורים, כגון: ישנם מספר מתחמים מתחם העירייה, תרשים 11- סוגי מרקמים בנויים Figure 11- Building Texture Types של מבנים ציבוריים, מתחם המוזיאון למדע, שבהם מתחם בינוי אורתוגונאלי בינוי לאורך גווי גובה 53

61 סגנונות אדריכליים: השכונה החלה להיבנות בעשור השני של המאה ה- 20, הסגנונות האדריכליים העיקריים באזור הם אלו המאפיינים את התקופה. כשכונה יהודית. העושר האדריכלי באזור בולט ובאחרונה בוצע עבור עיריית חיפה סקר שימור מקיף לכל שכונת הדר הכרמל (סוסנובסקי 2001). על פי סקר זה נחלקים סגנונות הבניה לפי שנים: בשנות ה- 20 סגנון ערבי, אקלקטי ומעבר (כ- 255 מבנים) (תרשים 12). שנות ה- 30 סגנון מודרני מקומי (כ- 990 מבנים). שנות ה- 40 סגנון מודרני בינלאומי (תרשים 13) (כ- 415 מבנים). שנות ה- 50 ואילך סגנון מודרני מאוחר ועכשווי (כ- 110 מבנים). בסה"כ נסקרו בהדר כ מבנים. מתוך הסקר עולה שכשליש מהמבנים (כ- 530 מבנים) הם בעלי איכות גבוהה או מיוחדת, כ- 965 מבנים הם בעלי איכות רגילה ורק כ- 275 מבנים אינם איכותיים. סקר השימור להדר הכרמל מגדיר גם מתחמים שונים לשימור על פי איכויות המבנים וריכוזם. תרשים 12- סגנונות שנות ה- 20 Figure 12- Twenties Style תרשים 13- סגנון מודרני שנות ה- 30 וה- 40 Figure 13- International Style- 1930's, 1940's תכנון עירוני: כבר בשנת 1908 איתר שומאכר, שהיה מהנדס גרמני מהמושבה הגרמנית בחיפה, במפתו את אזור הדר, כמיועד להתיישבות היהודית, בגלל יוזמות של פרויקטים חינוכיים יהודיים שהתרכזו באזור שלימים יהפוך להיות הדר הכרמל. בשנת שירטט ברוולד, מתכנן בניין הטכניון ההיסטורי, מפה המתארת את הסביבה המיידית של בנין הטכניקום. במפה זו אפשר לראות את השינוי שחל בבעלות על הקרקעות בגלל רכישה אינטנסיבית ע"י הגופים הציוניים בין מפת שומאכר ומפת ברוולד. 54

62 בשנת 1919 הוזמן פטריק גדס ע"י התנועה הציונית לערוך עבודות תכנון במקומות שונים בפלשתינה, שהיתה עדיין תחת שלטון המנדט הבריטי. הוא הכין דו"ח לגבי חיפה, שהתכניות שלו לא נמצאו עד היום. בתכנית זו הניח גדס את התשתית לבינוי בהדר הכרמל, בהגדירו את רוחב המגרשים. הוא המליץ להכשיר סמטאות להולכי רגל בניצב לקווי הגובה, אשר הוכללו בתוכנית של קאופמן ונמצאות בשימוש עד היום. התשתית של הכבישים הייתה קיימת עוד קודם לפי תכניות של מחלקת ההנדסה הבריטית (סוסנובסקי 2001). בשנת 1922 התחיל ריכרד קאופמן לתכנן את הדר הכרמל. התכנית הראשונה מתייחסת בעיקר לאזור גן בנימין של היום. ב התכנון התרחב וכלל את אזור הטכניקום והשכונה החדשה שכונת יחיאל. הוספת שכונת יחיאל הפכה את רחוב הרצל לרחוב מרכזי ובהמשך הוא הפך לרחוב המסחרי העיקרי בשכונה. התכנון הראשוני התייחס להדר הכרמל כשכונת מגורים בלבד, כחלק מהעיר כולה. החברה להכשרת היישוב שעסקה ברכישת הקרקעות באזור הבטיחה בפרסומיה שהדר הכרמל תהיה "התל-אביב" של חיפה. בשנת 1926 מכין המהנדס פיקובסקי מפה נוספת המרחיבה ומשנה במעט את תכנית קאופמן. במפה זו יש חלוקה למגרשים ובעיקר סימון של מבני ציבור ברחבי השכונה, כולל הקצאה למסחר וזאת למרות הכוונה הראשונית לייעד את השכונה למגורים בלבד. ההחלטה לאפשר מסחר בתוך שכונת הדר הכרמל נבעה מהמציאות בשטח והדרישה של התושבים שביקשו להתנתק מהאוכלוסייה הערבית בשל המתיחות שאפיינה את התקופה. התכנית התקיפה החלה על הדר הכרמל עד היום היא תכנית חפ/ 229 משנת במהלך השנים נוספו תכניות נושאיות נוספות, המאפשרות הגדלת אחוזי בנייה ופתיחת חנויות באזורים שהומלצו - רחובות הרצל, החלוץ ונורדאו. ניתן אישור להקמת קיוסקים בין הבניינים ברחובות המסחריים, כדי ליצור רצף מסחרי. נקבעה היררכיה לרחובות עפ"י רוחבם והיקפי התנועה שאיפשרו. 5.2 היסטוריה מקומית אחד המאפיינים של מקום הוא מהלך האירועים המוביל למציאות העכשווית. כדי להבין את הקונטקסט של כל אחד מהאזורים העירוניים שנבחרו לחקירה, מוצג הרקע ההיסטורי של כל אזור. ההיסטוריה העירונית המוצגת כוללת בתוכה את הסיפור של כל אזור, המאפשר לראות את נקודות דמיון בין אזורי המחקר ואת השוני ביניהם לב העיר ותל-אביב - רקע היסטורי 11 : ערש לידתה של תל-אביב בעיר יפו. לקראת סוף המאה ה- 19 תנאי הצפיפות ביפו נהיו בלתי נסבלים, כמו בערים אחרות באזור, והתושבים חיפשו פתרונות מגורים מחוץ לחומות. בהתאם נבנו שכונות מחוץ לחומות העיר. בין השנים 1887 עד 1909 הוקמו 11 שכונות יהודיות מחוץ לחומות יפו. הראשונה שכונת נווה צדק ואחריה מחנה יוסף, כרם התימנים, מחנה ישראל, ואוהל 11 המקורות לחלק זה: ביגר ג. (1984); ביגר ג. (1987); שביט י. וביגר ג. (2001); פרופיל העיר (2002); שור נ. (1987); גרייצר א. (1987); גולן א. (1984); גלעדי ד. (1984); מזור (1987) 55

63 משה. עד לסוף התקופה ישבו בשכונות אלו כ- 5,000 איש. השכונות האלו נבנו במתכונת המקובלת בערים מזרחיות והן כללו מגורים בלבד. בתוך השכונות לא היו מוסדות ציבור ותנאי הסניטציה והניקיון היו ברמה נמוכה. בשלב ראשון נסמכו השכונות על יפו וחיי המסחר והתרבות שלהן המשיכו להתקיים בתוך יפו. הן סופחו לתל-אביב רק מאוחר יותר כשזו הפכה למרכז תרבותי ומסחרי. הצפיפות הגבוהה והבלתי נסבלת ביפו ובשכונות היהודיות שמחוצה לה גדלה בעיקר בעקבות הגעתם של אנשי העלייה השנייה שהחלה ב בשנת 1909 הוקמה "אחוזת בית" ע"י 60 משפחות יהודיות מתושבי יפו. הקבוצה ביקשה להקים שכונה חדשה במתכונת אירופאית של עיר גנים, שתאפשר לתושביה איכות חיים. הוחלט לקנות שטח אדמה גדול, כרם ג'באלי מזרחית לשכונת נווה צדק. מתכנן השכונה היה המהנדס אברהם גולדמן שתכניתו נבחרה מתוך ארבע הצעות שהתקבלו. תוך שנה עמדו על תילם המבנים הראשונים ונחפרה באר שיכלה לספק מים לתושבים רבים. אחוזת בית הייתה ההתיישבות הראשונה בא"י שבה סופקו מים בצינורות לבתים. בשנת 1910 הוחלט לקרוא ליישוב החדש תל-אביב. תכנית אחוזת בית כללה גם שטח להקמת גימנסיה עברית ובשנת 1911 הוקמה גימנסיה הרצלייה בצפון שכונת אחוזת בית על קרקעות שנרכשו ע"י הקרן הקיימת. הוחלט להקים את הגימנסיה על גבעה, למרות שהמיקום הזה חסם את האפשרות להתפתחות רציפה כלפי צפון. גימנסיה הרצלייה משכה אליה תלמידים גם מחו"ל, בעיקר מרוסיה שבה הוגבלה ההשכלה של היהודים. כתוצאה הוקמו פנסיונים ואכסניות לילדים שהגיעו ללימודים בגימנסיה ללא משפחותיהם. באותה שנה התארגנה קבוצה נוספת, שקראה לעצמה "נחלת בנימין", כדי לרכוש את החלק המזרחי של כרם ג'באלי. הקבוצה הזו כללה סוחרים פחות אמידים מיפו. השכונה החדשה תוכננה בהתאם לשטח שנרכש, שטח ארוך וצר. תכנונה לא תאם את תכנון אחוזת בית ולא היה המשכי עמו. מכאן והלאה במשך 20 שנה התאפיינה הבניה בתל-אביב בחוסר תכנון כולל. כל שכונה נבנתה כיחידה עצמאית ללא ניסיון להשתלב במרקמים שכבר היו קיימים. חוסר הארגון הזה ניכר בשטח עד היום. מראשית הקמתה שכונת נחלת בנימין נסמכה על מפעל המים של תל אביב (אחוזת בית) ובשנת 1912 התאחדה אתה. בשלב זה השטח של תל אביב היה 350 דונם, היו כ- 150 בתים, וכ- 2,000 נפש. עד לשנת 1914 ניהול השכונה היה בידי ועד מנהל ואסיפות כלליות של התושבים. הוועד המנהל והאסיפות עסקו בסוגיות של "אידיאל" עיר הגנים המתוכננת אל מול המציאות "הריאליסטית" של צרכי החיים. אחד הוויכוחים שעלו היה לגבי אישור לפתיחת חנויות בתוך שכונת המגורים. בשלב הזה גבה הוועד ארנונה והבונים נדרשו לקבל היתרי בניה ממנו. בפעולות הוועד הראשוניות אפשר למצוא ביטויים לאופייה החופשי והליברלי של תל-אביב. למרות הרצון לשמור על אופייה המסורתי של תל-אביב, לא התערב הוועד בחיים הפרטיים של התושבים. במהלך השנים תל-אביב הפכה למרכז התרבות העברית ותפסה את מקומן של יפו ונווה צדק. עברו אליה מוסדות כגון המשרד הארץ ישראלי, משרד "חובבי ציון" והספרייה העירונית. עוד לפני פרוץ מלחמת העולם ה- I הוחל בתכנון מוסדות ציבור כמו בית עם, שוק, בית חולים, בתי ספר ובית כנסת. 56

64 בראשית מלחמת העולם הראשונה סבל היישוב בארץ ישראל מבעיות כלכליות, בעיקר בגלל קושי בקבלת סחורות וכספים מחו"ל וקושי לייצא תוצרת חקלאית. היישוב בתל-אביב הקים ארגוני תמיכה ועזרה הדדית. עד למלחמה רוב התושבים היהודים שמרו על נתינות זרה, לא היו אזרחי הממלכה העותומאנית ונהנו מקפיטולציות - זכויות של נתינים זרים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביטלו התורכים את הקפיטולציות. מושל נפת יפו התורכי, בהא- אל- דין, שהיה שייך לתורכים הצעירים, דרש שכל הציונים יקבלו אזרחות עותומאנית והתנגד לשימוש בסממנים יהודיים. חלק מתושבי תל-אביב בעלי נתינות רוסית קיבלו על עצמם אזרחות תורכית לאחר שגיוס אזרחים חדשים לצבא נדחה בשנה. תורכיה הצטרפה למלחמה בשנת ב החליט ג'אמל פאשה, השליט התורכי של האזור, לבצר את חוף יפו ותל-אביב ולפנות את תושבי תל-אביב ויפו היהודים, מחשש שיסייעו לבריטים הקרבים לחופי הארץ. כל תושבי תל-אביב והשכונות היהודיות הוגלו אל מחוץ לנפת יפו. הרכוש אוחסן בתל-אביב, וחברי "הקבוצה היפואית", שקמה עוד קודם לכן להגן על היישוב בתל-אביב, נשארו לשמור על הרכוש. הגרוש ארך 8 חדשים, שבסופם חזרו התושבים לעיר עם כיבושה בידי הבריטים והאוסטרלים. עם סיום מלחמת העולם הראשונה עברה ארץ ישראל ועמה תל אביב תחת השלטון הבריטי בא"י. תל-אביב מראשיתה הייתה עיר והוקם בה ועד שדאג לכל הצרכים המוניציפאליים של תושביו. ב הוחלט ע"י הבריטים להפריד את תל-אביב מיפו, אם כי גם לאחר ההפרדה הייתה בתל-אביב מועצת עיר (township) ולא עירייה ובתחומים אחדים היא הייתה כפופה ליפו, כגון למשל בהשתייכותה לוועדה המקומית לבנין ערים שישבה ביפו. אבל, תל-אביב הייתה העיר היחידה בארץ שבה התנהלה מועצת העיר בעברית, הייתה לה שליטה מלאה על שטח השיפוט שלה ואף הוקמה בה משטרה עברית מיוחדת. היות תל-אביב העיר העברית הראשונה משכה אליה אלפי עולים שהגיעו בעליה השלישית כדי לבנות חיים יהודיים חדשים. בנוסף לכך, בשנת 1921, בעקבות המאורעות שפרצו ביפו של ערבים כנגד יהודים, התחילו להגיע גם פליטים יהודים מיפו. כתוצאה מגל העלייה וממאורעות 1921 התחילה מחדש תנופת הבניה, שנפסקה בשנות המלחמה וההתפתחות של העיר המשיכה לכיוון צפון. בעקבות המאורעות החליטו הסוחרים היהודים להקים מרכז עסקים ומסחר מחוץ ליפו. אזור העסקים הוקם בדרום העיר ושימש למסחר ומלאכה בנפרד מאזור המגורים. בשנת 1923, לאחר הצטרפות שכונות יפו היהודיות לתל-אביב, הגיע שטחה של תל-אביב ל- 1,600 דונם ואוכלוסייתה לכ- 16,500 תושבים. באותה תקופה נקנו הקרקעות באזור גן מאיר, אזור רחוב בוגרשוב ומרכז בתי מלאכה. העלייה הרביעית ( ) הפכה את תל-אביב למרכז הגדול והחשוב ביישוב היהודי בא"י. גזרות כלכליות במזרח אירופה, בעיקר בפולין, דרבנו את היהודים לחפש יעדים להגירה. באותה עת ההגירה לארה"ב נהייתה מסובכת יותר ולכן ההגירה לישראל גברה. העלייה הזו נחשבת 'לעליית בעלי הבתים' היות וכ- 40% מהעולים נחשבו לבעלי הון. למעשה לא היה מדובר באנשים אמידים, אבל ההבדל האידאולוגי בינם לבין קבוצות הפועלים המאורגנות שהיו כבר בארץ ייצר את המעמד החדש של בעלי בתים. הערים הגדולות הן אלו שקלטו את מירב העולים, שהיו רגילים לחיי עיר עוד מארצות המוצא. תל-אביב קלטה כשליש מהעולים וכך באמצע 1924 התגוררו בה 21,500 תושבים ובסוף 1925 היו בה כבר יותר מ- 35,000 איש. תל- אביב, שהוקמה ביוזמה והון פרטיים, המשיכה להתפתח תודות להון פרטי ויזמים פרטיים והמוסדות המיישבים לא היו כמעט מעורבים בפיתוח תל-אביב. בשנים 1924 עד 1936 עיקר 57

65 ההשקעה והפיתוח הופנו להקמת בתים ודירות. ההתפתחות המואצת באותן שנים היה באזור שדרות רוטשילד והרחובות החוצים, זה האזור שלימים הוגדר בתכנית 'לב תל- אביב'. יותר משליש מתושבי תל-אביב היו מועסקים בענפי הבנייה השונים. כשליש מהשכירים היו מועסקים בתעשייה. תל-אביב הפכה למרכז התעשייתי העיקרי בא"י אבל רוב המפעלים היו קטנים. התעשייה עתירת ההון התפתחה דווקא בחיפה. במקביל להתפתחות העיר התבססה בה התרבות, והוקמו שני תיאטראות. הוקם בית חולים הדסה ברחוב בלפור. האזור של אחוזת בית הפך 'לסיטי' של תל- אביב, החלו להתרכז באזור בנקים, משרדים של חברות, בתי מלון ומסעדות. כתוצאה מהפיתוח האינטנסיבי הוחלט להכין תכנית מתאר לעיר ובשנת 1927 אושרה תכנית גדס, הכוללת חלקים מדרום לרחובות בוגרשוב ומרמורק ומגיעה בצפון עד לירקון. עד היום חלקי העיר שפותחו בהתאם לתכניתו של גדס נחשבים למתחמים נעימים למגורים. בהיותה של תל-אביב העיר היהודית הגדולה, קבעו בה את מושבם המוסדות העיקריים של היישוב היהודי בא"י. היו בה מרכזי המפלגות, האיגודים המקצועיים וכד'. תל-אביב הפכה ללב של הפעילות הכלכלית, התרבותית ולמרכז המנהיגות הלאומית היהודית ולכן העניקה לה ממשלת המנדט מעמד של עירייה בשנת היותה של תל-אביב עיר יהודית מבוססת כבר עזרו לה לשרוד את שנות המרד הערבי הגדול ושנות מלחמת העולם השנייה. מיד עם תום המלחמה היא הפכה מוקד משיכה לאוכלוסייה חדשה שהגיעה לא"י. תל-אביב הייתה המרכז השלטוני של היישוב היהודי בא"י ולכן היה זה אך טבעי שתשמש במה להכרזת המדינה. בשנת 1948 מנתה תל- אביב כ- 250,000 תושבים. החל משנות ה- 40 עברו כאמור העסקים היהודיים לתוך תל-אביב והתמקמו באחוזת בית ברחוב הרצל בעיקר. על המבנים החד קומתיים נוספו קומות נוספות, או שהבנינים החלו להיהרס ובמקומם נבנו בניינים גבוהים יותר, שיועדו למשרדים ועסקים. רחוב נחלת בנימין הפך לרחוב המסחרי הראשי. מרכז העסקים הלך והתפשט לכיוון צפון מזרח עם התפתחות העיר צפונה. באופן כזה בשדרות רוטשילד נדחקו המגורים החוצה ובמקומם התמקמו במבנים היפים בנקים, חברות ביטוח ומשרדים של חברות פיננסיות. עיקר ההתפתחות של העיר הייתה בכיוון צפון-מזרח. בגלל תפיסתו של דיזינגוף, ראש העיר הראשון, שליהודים אין עניין בים, הוא ייעד את חוף הים לפיתוח התעשייה כפי שמופיע כבר בתכניתו של גדס. באופן כזה תוכננה העיר כך שהרחובות הראשיים מקבילים לחוף הים ורק הרחובות הקטנים מגיעים אליו. בשנת 1950, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו תל-אביב ויפו לעיר אחת. העיר המשיכה להתפתח לכיוון צפון ואף התפשטה מעבר לירקון. הצמיחה הכלכלית בארץ כולה הובילה לצמיחה של מרכז הבנקאות והפיננסים שכבר היה בתל-אביב. המטרופולין שהתהווה מסביב לעיר המשיך לגדול ולהצטופף ותל-אביב הפכה לעיר הגלעין שלו. ככזו התחזק גם מעמדה התרבותי, במיוחד עם בניית מוסדות תרבות, כגון היכל התרבות ומוזיאון הארץ. בשנת 1959 הוקם בתל אביב מגדל המשרדים הראשון - מגדל שלום. המגדל הוקם במקום מבנה גימנסיה הרצלייה שנהרס. במקביל להתפשטות העיר לכיוון צפון והתחזקותה כמרכז הכלכלי 58

66 והתרבותי של המדינה, הלכו וגדלו הפערים החברתיים בתוכה, בין הצפון העשיר והדרום העני. בשנת 1953 הוכנה תכנית הורוביץ, שהמליצה להרוס את השכונות הדרומיות כגון כרם התימנים, שכונת שפירא, שכונת התקווה וכפר שלם. מועצת העיר דחתה את ההמלצות האלו. מבחינת גודל אוכלוסייה הגיעה תל-אביב לשיא במספר התושבים בשנת 1963, כאשר התגוררו בה 394,400 תושבים. מנקודה זו ואילך מספר התושבים בה הולך וקטן ובמקביל גדלה המרכזיות של תל-אביב מבחינת תעסוקה. כתוצאה עסקים רבים חדרו לאזורי מגורים ולתוך דירות מגורים. המרכזיות של תל-אביב בתחומי התעסוקה, השירותים והתרבות הביאה מדי יום מספר גדול ביותר של יוממים, הדבר גרם לבעיות תנועה וחניה חמורות ולירידה באיכות האוויר ואיכות החיים. הגורמים האלו הגבירו את עזיבתן של משפחות צעירות את העיר וכתוצאה מכך משתנה הרכב האוכלוסייה בתוך העיר ומזדקן. בשנים אלו החל להשתנות קו הרקיע של העיר, הוקמו מגדלי משרדים לאורך הצירים הראשיים ובתי מלון לאורך קו החוף. אוניברסיטת תל-אביב הוקמה באמצע שנות ה- 60 בקמפוס ברמת אביב. האוניברסיטה היוותה איחוד של מכונים אוניברסיטאים שונים שפעלו בתל-אביב מאז שנות ה- 30. האוניברסיטה הוקמה על קרקעות הכפר שיח מוניס, שהפכו להיות קרקעות ציבוריות לאחר הקמת המדינה. גם מרכז העסקים הסמוך לאבן גבירול, שהוקם על אדמות שרונה, נבנה על קרקע בבעלות ציבורית, שעברה לרשות המדינה לאחר הקמתה והייתה זמינה לבניה. הפעילות התרבותית המשיכה להתפתח בשנות ה- 60. הוקם מבנה למוזיאון תל-אביב לאומנות והאוסף מבית דיזינגוף בשדרות רוטשילד עובר אליו. בסמוך מוקמת הספרייה העירונית, בית אריאלה, הכוללת את הספרייה הראשונה שהוקמה ביפו - "שער ציון" ומשם הועברה בשנת 1922 לתל-אביב ובשנת 1977 למשכנה החדש בבית אריאלה. גם עיריית תל-אביב עברה בשנות ה- 60 מבנין העירייה הישן ברחוב ביאליק, למשכנה החדש בכיכר רבין. הצמיחה הכלכלית, התפשטות העיר כלפי צפון וחוסר האיזון בין מיקום מרכזי העסקים ומיקום המגורים והזדקנות והתבלות האזורים בדרום העיר, הביאו לקונפליקט בין תפקודה של תל-אביב כמרכז הכלכלי והתרבותי של מדינת ישראל, לבין היותה עיר מגורים לתושביה. הפערים בין הצפון והדרום המשיכו להתרחב והעיר המרכזית נמצאה כלואה בין אזורי עסקים מדרום וממזרח. עסקים המשיכו לחדור לתוך דירות המגורים. כתוצאה מההתפתחויות האלו הוכנה בסוף שנות ה- 70 תכנית מתאר לתל-אביב, בעקבותיה הוכנה תכנית לשיפור המגורים בלב תל-אביב (1984) וממנה החלה גם תכנית השימור של תל-אביב, שהוכרזה על ידי אונסקו בשנת 2003 כעיר מורשת עולמית של האדריכלות הבינלאומית. סיכום התפתחות לב העיר בתוך תל- אביב: תל-אביב היא העיר העברית הראשונה. עד לקום המדינה התרכזו בה מוסדות השלטון של היישוב היהודי בארץ ישראל. תל-אביב מראשיתה הייתה פרי של יוזמה פרטית והתאפיינה בפלורליזם וליברליות. הישוב היהודי הקטן גדל והתפתח עם בוא העליות לארץ ישראל. רבים מהעולים בחרו להתיישב בערים ובעיקר בעיר תל-אביב. עד מהרה נהייתה העיר למרכז התרבותי של היישוב כולו והמרכז העסקי, פיננסי הראשי. 59

67 אחרי קום המדינה, עם מעבר מוסדות השלטון לירושלים, נשאר המרכז הפיננסי בתל-אביב והעיר ממשיכה לצמוח ונהפכת לעיר המרכזית של המטרופולין הגדול והחשוב במדינה. אולם, עם השנים פוגע הסטטוס של תל-אביב כעיר החשובה במדינה באיכות החיים של תושביה וגורם לבעיות של זיהום אויר ועומסי תנועה. כתוצאה מתחילים רבים מהתושבים לעזוב את תל אביב לערי הלוין ולפרברים. כדי להתמודד עם מגמות אלו הוכנה תכנית אב לשיקום המגורים בתל-אביב בשנת 1979, אשר בעקבותיה הוכנה תכנית ההתחדשות של לב העיר. אזור לב העיר לא נבנה כשכונה נפרדת מראשיתה והיה חלק מהרצף הבנוי באזור כולו. האזור נמצא בתוך "תל-אביב הקטנה" ונבנה בעשורים הראשונים של המאה ה- 20 לפני הכנת תכנית גדס. מראשיתו היה האזור מבוסס והתגוררו בו בני המעמד הבינוני. האזור היה ברובו אזור מגורים סולידי, מסחר התנהל לאורך הצירים הראשיים שלו ודרומו הוא חלק מאזור העסקים שהתפתח באזור אחוזת בית הסמוך. במהלך שנות ה- 60 וה- 70 חלה התדרדרות באזור, הזדקנות המבנים והתשתיות ועומס התנועה הגדול גרמו לתושבים רבים לעבור לשכונות הצפוניות החדשות יותר או לעזוב את העיר לפרברים. שגלשו מאזורי העסקים מסביב הדר הכרמל וחיפה הדירות שהתפנו מתושבים התמלאו עד מהרה בעסקים ומשרדים 12 - רקע היסטורי : עד לשנת 1750, הייתה חיפה כפר דייגים ששכן בין שכונת בת גלים והעיר התחתית של היום. באותה שנה החליט ד'אהר אל עמר, השליט הבדואי של האזור, להרוס את כפר הדייגים ולהקים ישוב חדש מוקף חומה ומבוצר, שהשליטה בו תהייה נוחה יותר. כיום נקרא האזור חיפה אל עתיקה (חיפה העתיקה) והכוונה היא לאזור שבו נמצאת כיום קריית הממשלה. באותה תקופה עכו הייתה עיר המחוז החשובה וחיפה הייתה כפר קטן. בשנים קבע איברהים פאשה, נציג השליט המצרי ששלט באזור, את מושבו בחיפה, דבר שהביא לחיזוקה של העיר לעומת עכו. אירוע נוסף שהשפיע על חיזוקה של חיפה היה בניית המזח ע"י ממשלת רוסיה 1856, בשנת שאיפשר עגינה של ספינות קיטור בסמוך לחוף ובהגנת ההר ובכך נתן עדיפות לנמל בחיפה על פני הנמל בעכו. הקמת המושבה הטמפלרית בקרבת חיפה, בשנת,1869 היה אירוע משמעותי ביותר לחיזוק מעמדה של חיפה. הטמפלרים הביאו לארץ ישראל כרכרות ולצורך כך סללו דרך מחיפה לנצרת ואח"כ עד לטבריה כדי להוביל צליינים. הערבים למדו מהם הפעלת כרכרות ועד מהרה הפכה חיפה לתחנת מוצא לצליינים בצפון. עד שנת 1880 התפתחה חיפה באופן מתון ולא היה צורך לצאת אל מחוץ לחומה. לפי החוק העותומני, לא הייתה אפשרות לבנות מחוץ לחומות, דבר שהגביל מאד את אפשרות הפיתוח של חיפה ושל עכו. כדי לעקוף את החוק הוחלט להרוס את חומת העיר חיפה ולהפכה לעיר פרזות שלא חלים עליה חוקי הבניה של עיר מוקפת חומה. בעקבות הרס החומה קמה השכונה המוסלמית, ואדי סליב, השכונה היהודית, ארד אל יהוד (באזור רחוב השומר של היום) והשכונה 12 המקורות לחלק זה: אהרונוביץ' חיים (1958), שטרן ש. (1989), בן- ארצי. (1989), בן ארצי (2004), Herbert g.& (1993) S.,Sosnovsky חוברת חיפה. 60

68 הנוצרית ואדי ניסנס (שלעתיד התחברה עם המושבה הגרמנית). עוד לפני מלחמת העולם ה- I החלו לקום שכונות יהודיות קטנות על מדרגת ההר, שעתידות להתאחד מאוחר יותר לשכונת הדר. היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל ראה את חשיבותה הגדלה של חיפה ובשנת 1890 העבירה חברת ההתיישבות פיק"א את משרדיה לחיפה, אח"כ נפתח בחיפה הסניף הראשון של בל"ל. בשנת 1905 נסללה רכבת העמק מחיפה עד דרעא, בדרום סוריה, שם היא התחברה לרכבת החיג'זית. יש ויכוח בין החוקרים מה הייתה חשיבותה של רכבת זו, שהייתה איטית וקלה. אולם, נמל חיפה היה היחיד בכל חוף הלבנט שמסילת רכבת הגיעה בו עד המזח, דבר שאיפשר שינוע ישיר של סחורות בין אוניה ורכבת. בסוף 1906 התארגנה קבוצה של יהודים שקראה לעצמה "אגודת אחים" ובהשפעת אגודת "אחוזת בית" בתל-אביב החליטו להקים שכונה יהודית מודרנית במרחק מהעיר הערבית. נקנו אדמות באזור של רחוב הרצליה כיום ונבנתה שכונת הרצליה, לפי אמות מידה של בניה אירופאית איכותית שהיו מקובלים באותם ימים, בדומה לרעיון הקמת אחוזת בית בתל-אביב. ב הוקמה שכונה קטנה ואיכותית שהתפתחה עד ל ואז למעשה נעצרה התפתחותה בשל הקרבה לשכונות הערביות בעיר. אולם במקביל רכשו חברת הכשרת היישוב ואחרים אדמות לבנייה בהדר הכרמל. בשנת 1912 התחילה הבניה של הטכניקום, שהסתיימה רק ב- 1925, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. ההחלטה להקים את הטכניקום בחיפה נשענה על העובדה שסלילת מסילת הרכבת אל חיפה ומיקום משרדי הרכבת בעיר היוותה בסיס לריכוז של תעשייה וטכנולוגיה במקום והפכו את חיפה כבר בשלב הזה לעיר תעשייתית חשובה. בשנת 1918 נכבשה חיפה ע"י הצבא הבריטי. ממפקד שנערך באותה שנה, שכלל את כל תושבי חיפה, עולה כי בעיר התגוררו 15,000 תושבים, מתוכם 1,406 יהודים (9%) ו- 13,594 לא יהודים.(91%) בשנים מוקמות השכונות הראשונות באזור הטכניקום: שכונת טכניקום, מצפה, נחלה ושכונת יחיאל. ועידת הייסוד של הסתדרות העובדים מתכנסת באולם הטכניקום (הטכניון). בשנת 1921 מייסדים תושבי הדר את ועד הדר הכרמל המטפל בנושאים המוניציפאליים של השכונה. בשנת 1922 מוקם בית החרושת שמן כהמשך לבית חרושת עתיד מחלוצי התעשייה במפרץ חיפה. כמו כן מוקמות באותה תקופה הטחנות הגדולות בקרבה לתחנת הרכבת. באותה תקופה מוקמות מספר שכונות חדשות, שכונת נווה שאנן (1922), שכונת בת גלים בסמוך לחוף הים (1923) ובאותה שנה מתחילה ראשית ההתיישבות על הכרמל המרכזי בשכונת אחוזה. בשנת 1925 נפתחים הלימודים בטכניון לאחר שהושלם שיפוצו עם תום מלחמת העולם ה- II לאחר ששימש הבניין כבית חולים צבאי. באותה שנה מוקמת תחנת החשמל הראשונה במזרח חיפה. בשנת 1926 נערך מפקד ע"י ועד הדר הכרמל ונמצא שהתגוררו בהדר 2,876 נפש. בין השנים מסתיימת בנית נמל חיפה.כתוצאה מכך ממשיך הפיתוח המואץ של תעשייה באזור חיפה, מוקמים בתי הזיקוק, מוקמת תחנת הכוח על שפת הים ומופעל צינור הנפט מעיראק לישראל. מתחילה התיישבות יהודית בעמק זבולון, ומוקמות הקריות. נסלל כביש המקשר בין הדר הכרמל ובין הר הכרמל. מספר התושבים בהדר הכרמל לפי נתוני מפקד שנערך בשנת 15, נפש. 61

69 מראשיתה הייתה שכונת הדר שכונת מגורים בלבד. אולם בתקופת המאורעות עוברים להדר הכרמל יהודים רבים מאזורי העיר התחתית המעורבים. בגלל הפחד של תושבי הדר היהודים לערוך קניות ולנהל את עסקיהם בעיר התחתית שהייתה מעורבת, מוסבים רחובות הרצל והחלוץ לרחובות מעורבים למגורים, מסחר ועסקים של האוכלוסייה היהודית. במקום השוק הערבי בעיר התחתית מוקם שוק ארעי באזור רחוב סירקין. ברבות הימים שוק זה הופך להיות העיקרי בחיפה. בשנת 1938 נפקדו בהדר 32,820 נפש. בשנת 1940 מקים ועד הדר הכרמל את מבנה שוק תלפיות כדי למסד את השוק הארעי שנוצר באזור. בשנת 1942 מוקם היכל העירייה ברחוב חסן שוקרי ע"י המנדט הבריטי, המיקום נקבע בהדר הכרמל בקו התפר שבין האזור הערבי לאזור היהודי. הישוב היהודי בארץ ישראל ראה בחיפה עיר מפתח בגלל הנמל והתעשיות שפיתחו הבריטים בחיפה ובסביבתה. לכן במהלך שנות המנדט נתנו החברות המיישבות עדיפות לרכישת קרקעות בחיפה כדי להבטיח רוב יהודי בעיר המעורבת ובכך לדאוג שבהסכמי החלוקה תיכלל חיפה בישות היהודית שתקום. בשנת 1948 משתחררת חיפה מהמנדט הבריטי. מתקיימות בחירות לעיריית חיפה ואבא חושי נבחר לראשות העירייה. במפקד שנערך באותה שנה, התגוררו בהדר הכרמל 48,100 איש. לפי המפקד הכללי התגוררו בעיר 98,294 תושבים, מתוכם 94,718 יהודים (96%) ו- 3,566 לא יהודים (4%). לשם השוואה, לפני המלחמה בהערכה משנת 1944 התגוררו בעיר 128,000 תושבים מתוכם 66,000 יהודים (52%) ו- 62,000 לא יהודים (48%). הנתונים האלו משקפים את המציאות של השנים שבין סיום מלחמת העולם ה- II ובין קום המדינה, שנים שבהן הגיעו פליטים יהודים רבים ובמיוחד עם תום המנדט ומאידך עזיבה של רוב ערביי העיר בגלל המלחמה. שנות ה- 50: עם קום המדינה ב נגדע באחת העורף הכלכלי של חיפה. בתקופת המנדט הייתה חיפה הנמל ששרת את העמקים בואכה ירדן, סוריה ואף עיראק. בנוסף, נמל חיפה היה נמל חשוב בחלקו המזרחי של הים התיכון וככזה הייתה חיפה מקום מושבן של חברות ספנות רבות. עם קום המדינה והטלת החרם הערבי על ישראל נאלצו רוב חברות הספנות לעזוב את ישראל כדי שיוכלו לנהל עסקים עם מדינות ערב. כתוצאה, העיר התחתית של חיפה שהייתה מרכז עסקי שוקק ומרכזי, איבד עסקים רבים שלא יכלו להמשיך ולקיים את מושבם בחיפה כעיר ישראלית. מאוחר יותר עם הקמת נמל אשדוד בשנת 1965 נלקחה מנמל חיפה הבלעדיות ועסקים רבים הועברו לנמל אשדוד. באותן שנים ממשיכה תנופת הבנייה בהדר, נבנה בית הפועלים (ההסתדרות) ברח' החלוץ (1951). ב נשלמת בנייתו של בית חולים רוטשילד, בניה שהחלה בשנת בשנת 1957 מוקם בית העם והתיאטרון העירוני ברח' פבזנר. מספר התושבים באותה שנה בהדר הכרמל כ- 65,000 איש. בשנת 1953 נבנה קמפוס לטכניון בשכונת נווה שאנן, רוב הפקולטות עוברות לקמפוס החדש עד לשנת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים ממשיכה לפעול בבנין ההיסטורי עד לשנת הקמת קמפוס הטכניון בשולי העיר הם דוגמא להחלטה שהשפיעה באופן שלילי על התפתחות העיר בשנים הבאות. שנות ה- 60 עד ה- 80 : העיר ממשיכה להתפתח בעיקר לכיוון הכרמל. בשנת 1963 מוקם המכון האוניברסיטאי של חיפה בחסות האוניברסיטה העברית. מהמכון התפתחה אוניברסיטת חיפה. 62

70 בראשית דרכה ישבה האוניברסיטה בבית ארדשטיין בהדר הכרמל. תוך שנים מועטות (1966) עברה האוניברסיטה למשכנה הקבוע על פסגת הכרמל. מוזיאון חיפה לאומנות מוקם בשנת 1977 בשכונת הדר הכרמל, בבנין בית ספר משנות ה- 30,בתפר עם השכונות הערביות. בשנת 1985 הפקולטה לארכיטקטורה של הטכניון עוזבת את הדר ועוברת לקמפוס בנווה שאנן. כשנה מאוחר יותר נפתח במבנה ההיסטורי המוזיאון הלאומי למדע. 1990: בראשית שנות ה- 90 מגיעים אלפי עולים ממדינות חבר העמים להדר הכרמל ומתיישבים בדירות מגורים שהתרוקנו במהלך שנות ה- 70 וה- 80. באותן שנים, עם התפתחות הקניונים בשולי העיר חיפה נפגע המסחר ברחובות הראשיים בהדר הכרמל. עסקים משגשגים עזבו לקניונים והותירו בהדר את העסקים העממיים ואת אלו שלא יכלו להרשות לעצמם לעבור לקניונים שם שכר הדירה היה גבוה יותר. סיכום התפתחות הדר הכרמל בחיפה: עד קום המדינה הייתה חיפה עיר חשובה. המנדט הבריטי מיקם בחיפה את מוסדותיו בגלל הנמל ובגלל הרכבת שחיברה את העיר לעמקים ולעבר הירדן. בניית מסילת הרכבת ומאוחר יותר בניית הנמל הביאו לחיפה פועלים רבים ואנשי מקצוע בתחומי ההנדסה. כתוצאה מכך הוקמו במפרץ חיפה מפעלי תעשייה מהגדולים בארץ. הריכוז של תעשיות ואנשי מקצוע הובילו את פרנסי היישוב להכיר בחשיבותה של חיפה, דבר שהוביל להקמת הטכניון בהדר הכרמל ולרכישה של קרקעות רבות בחיפה, כדי להבטיח את הרוב היהודי לקראת הקמת המדינה. לאחר קום המדינה, אובדן החשיבות של נמל חיפה ומאוחר יותר ההתרחקות מתעשיות כבדות הותירו את חיפה ללא עורף כלכלי מספיק והובילו להתדרדרות כללית במצבה. הנמל שתוכנן והוקם ע"י הבריטים בתקופת המנדט, הפך להיות מחסום בין העיר לים. מיקום של נמל משאות בתוך ליבה של העיר שרת את צרכי הבריטים, אולם, ברגע שעוצמתו הכלכלית של הנמל הצטמצמה וכתוצאה מכך החלה להיעלם הפעילות העסקית מוטת הנמל, נשאר העורף העסקי של הנמל, בעיקר רחוב העצמאות, מרוקן מתוכן ומוחלש, כאשר הנמל ומסילת הרכבת מהווים חסימה אל הים ושימוש בו כמשאב ולא מאפשרים לסוג שונה של פעילות להתפתח באזור. הדר הכרמל בראשיתה הייתה שכונה יהודית מבוססת בעיר מעורבת שבה ערבים ויהודים. השכונה, שהחלה להיבנות כשכונת מגורים בלבד, הפכה לאזור בעל שימושים מעורבים לאחר המאורעות בשנת מאוחר יותר גם המרכז המוניציפאלי של חיפה עבר לקו התפר בין העיר התחתית להדר. בנוסף למרכזים אלו הוקם בהדר הכרמל גם המכון הטכנולוגי הגבוה - הטכניון. הדר הכרמל סובלת מתופעות של התדרדרות מאז שנות ה- 70. תופעה זו אופיינית למרכזי ערים רבות ומתרחשת גם בחיפה, בגלל הזדקנות של המבנים והתשתיות, מעבר של תושבים לשכונות חדשות יותר על הכרמל ומאוחר יותר ליישובי הפריפריה. בהדר היו לכך גורמים נוספים, כגון המעבר של מוסד הטכניון לקמפוס בנווה שאנן ומאוחר יותר בניית הקניונים בשולי העיר ויציאת המסחר האיכותי מרחובות הדר, אשר תרמו אף הם להתדרדרות. ההיסטוריה והטופוגרפיה של חיפה יצרו שלושה מרכזים עירוניים. בעיר התחתית פעל מרכז עסקי פיננסי, ששירת את הנמל ובתקופת המנדט את מוסדות השלטון הבריטי. בהדר קם לאחר מאורעות 1929 מרכז עסקים יהודי, שאיפשר קיום עסקי יהודי בנפרד מהאוכלוסייה הערבית, 63

71 בעיקר בתקופה שלפני הקמת המדינה. המרכז השלישי שנוצר והיה מלכתחילה שולי הוא מרכז הכרמל, שהיווה מוקד שכונתי עם אופי תרבותי כלל עירוני. ריבוי המרכזים יצר מצב שאף אחד מהם לא התפתח למע"ר ראשי באמת. מרכז הכרמל מראש הוגדר כמשני ושכונתי יותר באופיו. למרכז הדר לא הייתה אפשרות להתפתח בגלל מרקם המגורים הצפוף והעיר התחתית הייתה חסומה, כאמור, בנמל ולכן עם תום יום העסקים נותר האזור שומם ולא התפתח למרכז רב תחומי כמו בערים אחרות היבטים דמוגראפיים חברתיים הגורם האנושי בשכונת מגורים הוא חשוב ביותר וקובע במידה רבה את כוח המשיכה שלה. שכונה "טובה" נמדדת ברמת האוכלוסייה השוכנת בה. הממצאים המובאים להלן בוחנים את הנתונים הסטטיסטיים של שכונת לב העיר בתל-אביב והדר הכרמל בחיפה לאורך שנים. מתבססים על נתוני מפקדי האוכלוסין של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הממצאים קיימים אמנם מפקדים מתקופת המנדט הבריטי, אולם, הם אינם מפורטים מספיק ומספקים מידע לגבי גודל האוכלוסייה העירונית בלבד. אזורים סטטיסטיים הוא משנת לכן, הרקע המוקדם יותר מתבסס על תיאור איכותני מתוך הכתובים. מפקד האוכלוסין הראשון שבו מידע מקיף לפי המידע הסטטיסטי שיובא בהמשך מתחיל משנת נבחרו מספר משתנים היכולים להצביע על התחדשות באזור מסוים, כגון גודל אוכלוסייה, גיל התושבים (במקרה זה נבחר הגיל החציוני כאינדיקאטור לשינוי בגיל התושבים), השכלה, עיסוק במקצועות יוקרתיים, גיל המבנים ועוד. נתונים אלו הם סטטיסטיים וניתנים להשוואה לאורך השנים. מדדים סוציו-אקונומיים מכוילים, כמו האשכול החברתי, נכנסים לשימוש במפקד 1983 ולכן לא מאפשרים השוואה טובה לאורך השנים. תרשים 14- מספר תושבים בלב העיר ובהדר הכרמל לאורך שנים Figure 14- Number of residents in Lev Ha'eer and Hadar Hacarmel over the years מספר תושבים שנים הדר הכרמל לב העיר 13 הנתונים בפרק זה לקוחים כולם ממפקדי אוכלוסין של הלמ"ס 64

72 בתרשים 14 מתואר גודל האוכלוסייה בלב תל אביב ובהדר הכרמל. לפי התרשים ברור שבאזור 14 המחקר בחיפה יש מספר רב יותר של תושבים מלכתחילה. מתוך התרשים ניתן ללמוד מספר דברים: בשני האזורים חלה ירידה משמעותית במספר התושבים משנות ה- 60 עד לאמצע שנות ה- 80. ניתן להסביר את התופעה במגמות מוכרות בעולם של פרבור, המתבטאות בעזיבת תושבים את שכונות מרכזי הערים ומעבר לפרברים. באמצע שנות ה- 80 חל מהפך ומספר התושבים גדל, בחיפה באופן משמעותי הרבה יותר מאשר בתל אביב, בגלל כניסת עולים ממדינות חבר העמים. בתרשים 15 אפשר לראות את השינוי בגיל התושבים. 15 עד לאמצע שנות ה- 80 עולה הגיל החציוני בלב העיר ובהדר הכרמל עד למעלה מ- 50. (לשם השוואה מופיע גם הגיל החציוני בכל אחת מהערים). מאמצע שנות ה- 80 ואילך יש ירידה משמעותית בגיל התושבים הן בלב העיר והן בהדר הכרמל. תרשים - 15 גיל חציוני בלב העיר ובהדר הכרמל לאורך שנים Figure 15- Median Age in Lev Ha'eer and Hadar Hacarmel חיפה כולה הדר הכרמל תל אביב כולה לב העיר שני גורמים שונים משפיעים על מגמות השינוי מאמצע שנות ה- 80. בלב העיר בתל-אביב החלה לפעול תכנית לחידוש מראשית שנות ה- 80 ולכן כבר במחצית העשור אפשר לראות מגמה של שינוי בגודל האוכלוסייה ובמשך הזמן גם בגיל החציוני, הנובע ממספר רב יותר של צעירים וגידול משמעותי במספר המשפחות הצעירות וכתוצאה מכך בכמות הילדים באזור (ראו תרשים 15). בחיפה השינוי במגמות קורה מסיבות אחרות. ההיפוך מתחיל מעט מאוחר יותר בשנת 1989, וקורה בגלל גל העלייה של ראשית שנות ה- 90. שכונת הדר הכרמל מתמלאת בעולי חבר העמים, שנכנסים להתגורר בדירות שהתפנו בעשור הקודם בגלל שתושבים עזבו לפרברים (תרשים 16). בעקבות מגמה זו הגיעו להדר משפחות עם ילדים ולכן מספר התושבים גדל והגיל החציוני ירד. 14 אזורי המחקר נקבעו לפי התכניות העירוניות להתחדשות לב העיר בתל- אביב ותכנית התחל"ה להתחדשות לב הדר בחיפה. 15 גיל חציוני- הוא הגיל שכמות הפריטים שגילם גבוהה ממנו וכמות הפריטים שגילם נמוך ממנו שווים. 65

73 הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על כך שבלב העיר בתל-אביב חל היפוך מגמות והחל תהליך של התחדשות, המתבטא בנתונים נוספים המצביעים על כך. אבל, כפי שמראים הנתונים מהדר הכרמל, היפוך של מגמות אינו מוביל בהכרח להתחדשות. מוכרת אמנם בעולם תופעה של התחדשות ע"י מהגרים, אולם, יש לבדוק בהמשך האם בהדר מתרחש אמנם תהליך של התחדשות, כפי שצפו מספר עבודות בנושא (שובי-הרצברג 1998, ואמיר וכרמון 1996), או שהדר הכרמל נהפכה לשכונת מעבר. בעוד שהנתונים בתל אביב מעידים על השינוי הרצוי, הרי שבחיפה הנתונים מעידים אמנם על שינוי, אבל לא בהכרח על התחדשות (ראה מספר העולים בהדר בתרשים 16). תרשים 16- עולים בלב העיר ובהדר הכרמל לפי מפקד אוכלוסין 1995 Figure 16- Immigrants in Lev Ha'eer and Hadar Hacarmel in % 90% 80% עלו אחרי 1990 עלו עלו עד 1964 ילידי הארץ 70% 60% 50% 40% 30% 20% 10% חיפה הדר ת"א לב העיר 0% גם הנתון של ממוצע נפשות למשק בית, כפי שמופיע בתרשים 17, יכול להעיד על התחדשות. אבל אותו ביטוי סטטיסטי יכול להעיד גם על המגמה ההפוכה. הקטנת מספר הנפשות למשק בית יכול להעיד על סביבה שמאוכלסת בהרבה משקי בית קטנים, המאפיינים שני פלחי אוכלוסייה, צעירים רווקים, או זוגות בראשית דרכם ואנשים מבוגרים ואף קשישים הגרים במשקי בית של אדם אחד או שניים. התבוננות בתרשים ביחד עם 15 תרשים יכול להעיד על כך שאוכלוסיית הערים מתבגרת, בהסתמך על העובדה שהגיל הממוצע גם בכלל חיפה וגם בכלל תל-אביב עולה ובמקביל מספר הנפשות למשק בית קטן. לגבי אזורי המחקר אפשר לראות שבלב העיר הגיל החציוני יורד ובמקביל גודל משק הבית גם כן יורד. לכן ניתן להסיק שנכנסת לאזור אוכלוסייה צעירה של רווקים וזוגות בראשית דרכם. בהדר הכרמל הגיל החציוני יורד, אבל יש מגמה של עליה בגודל משק הבית, הנובעת מכניסה של משפחות עם ילדים. כדי לבחון האם מדובר בתופעה אחרת, יש צורך לבדוק נתונים של השכלה, הכנסה ותעסוקה לאורך השנים. תרשים 17 -ממוצע נפשות למשק בית בלב העיר ובהדר הכרמל Figure 17- Average Household Size בהתחדשות או ממוצע נפשות למשק בית כלל חיפה הדר הכרמל כלל תל- אביב לב העיר שנים

74 בתרשים 18 ניתן לראות את אחוז המועסקים במקצועות יוקרתיים. הכוונה לעוסקים במקצועות אקדמיים, מדעיים, השכלה גבוהה והכנסה גבוהה. בעלי מקצועות חופשיים ומנהלים. כלומר, בד"כ עיסוק במקצועות אלו יצביע על אזור שבו רב התושבים משכילים ובעלי הכנסה גבוהה ייחשב לאזור מבוקש ואטרקטיבי. בתרשים 19 ניתן לראות את רמת ההשכלה בכל אחד מאזורי המחקר בשנת מהממצאים עולה שרמת ההשכלה בלב העיר ובהדר הכרמל עולה, אם כי יש לזכור שיש מגמה כלל ארצית של עליה ברמת ההשכלה. בלב העיר ניתן להבחין גם בעליה במועסקים במקצועות יוקרתיים לעומת הדר הכרמל ששם אין כמעט שינוי במספר המועסקים במקצועות חופשיים. ניתן להסביר את התופעה בלב העיר בתהליך ההתחדשות שקרה באזור. בהדר כניסת עולים משכילים יכולה להסביר את העלייה ברמת ההשכלה לעומת חוסר השינוי במועסקים במקצועות חופשיים. העולים שהגיעו הועסקו בתחילה בתפקידי שירות שלא תאמו את השכלתם. תרשים - 18 אחוז המועסקים במקצועות חופשיים Figure 18- Percentage of employed in Prestigious Professions אחוזים חיפה הדר ת"א לב העיר תרשים 19- השכלה על תיכונית לפי מפקד 1995 Figure 19- Academic Education in אחוזים חיפה הדר ת"א לב העיר שנים

75 תרשים 20 גיל המבנים לפי מפקד 1995 Figure 20- Building Age in % 90% 80% 70% 60% 50% 40% 30% 20% 10% 0% אחוזים הדר לב העיר דירות שנבנו אחרי 1985 דירות שנבנו בין דירות שנבנו לפני 1965 העולים החדשים שהגיעו להדר הכרמל משתייכים לקבוצת "המהגרים החדשים", המביאים אתם הון אנושי ומצפים לממשו במדינתם החדשה (שובי-הרצברג 1998). מהגרים נוטים במקרים רבים להתיישב במרכזי ערים בגלל המיקום המרכזי, מחירי דיור זולים כתוצאה מהתדרדרות פיסית של האזור ותחבורה ציבורית נוחה. בהדר הכרמל מצאו העולים את התנאים האלו ואכן רבים מהם התיישבו בשכונה. התיישבות העולים בהדר החזירה כ- 3,000 דירות לשמש שוב למגורים, והרחובות והשירותים החברתיים התמלאו מחדש. גל העלייה הביא לשיפור כלכלי בארץ כולה וגם אזור העסקים בהדר הכרמל הראה סימנים של התאוששות בעקבות תנועת הקונים שגברה לאחר דעיכתו עם מעבר חנויות רבות לקניונים בשולי העיר. הרשויות בחיפה לא הצליחו לנצל את כניסת העולים להדר הכרמל, שהביאו לשינוי דמוגראפי משמעותי, כדי למנף את השכונה. אוכלוסיית העולים החדשה לא יכולה לחולל את השינוי הרצוי ללא הפעלה של תכניות תומכות. מחקרה של שובי-הרצברג (1998) מצביע על מגמה לא מעודדת לגבי הדר מבחינת העולים. אמנם 40% מהם רכשו דירות בשכונה, ו- 70% הביעו כוונה להמשיך ולהתגורר בשכונה (מדובר בשנת 1998), אולם מדובר בשתי קבוצות תושבים: הראשונה, של מועסקים בעלי דירות והשנייה, של קשישים בלתי מועסקים. הסכנה היא שבני הקבוצה הראשונה לא יהיו מעוניינים להישאר באזור אם לא ישופרו התנאים הפיסיים והחברתיים. בשלב שבו נעשה המחקר היה נראה שיש עוד אורך נשימה ושהעולים לא התייחסו לשכונה כאל שכונת מעבר. כפי שאפשר לראות בתרשים 20, המבנים בהדר ובלב העיר ישנים ברובם ונבנו לפני קשה לצפות מאוכלוסיית המהגרים בהדר הכרמל לתחזק את המבנים הישנים האלו ולהביא להתחדשות פיסית של האזור ללא סיוע. מתוך הממצאים הסטטיסטיים בלבד מצטיירת תמונה של התחדשות בשני המקומות. אבל חיתוך הנתונים המספריים עם נתוני רקע אחרים מציירים תמונה של התחדשות בלב העיר וכניסת מהגרים להדר הכרמל שלא הביאה להתחדשות המיוחלת, בעיקר בגלל שלא הייתה תמיכה ממסדית בתהליכי התחדשות. 68

76 פה המקום לציין את ההבדלים בהרכב האוכלוסייה בין לב העיר בתל-אביב והדר הכרמל בחיפה. לפי מפקד האוכלוסין בשנת,1995 אחוז היהודים שהתגוררו בלב העיר היה מעל בהדר 97%. הכרמל התמונה שונה. מתוך סך האוכלוסייה 67% הם יהודים, 15% ערבים (נוצרים ומוסלמים) ו- 18% אחרים (שזהותם לא מפורטת והם יכולים להיות עובדים זרים ועולים שאינם יהודים). קיימות עוד שתי קבוצות שמשתייכות לרוב היהודי - קבוצת העולים שבשנת 2003 מגיעה ל- 47% מכלל האוכלוסייה (כנראה שחלק "מהאחרים" הם בקבוצת העולים החדשים). קבוצה נוספת היא האוכלוסייה החרדית באזור. בחלק המזרחי של שכונת הדר נמצאת השכונה החרדית הגדולה בחיפה. שכונה זו ברובה לא כלולה בתחום הקו הכחול של תכנית ההתחדשות הדר, אבל באזור המזרחי של הדר ניתן למצוא ריכוז של אוכלוסיות דתיות וחרדיות (ראה תרשים 21). 16 תרשים 21- התפלגות האוכלוסייה לפי השתייכות דתית בהדר הכרמל בשנת 2003 Figure 21- The Distribution of Religious Groups in Hadar Hacarmel 18% יהודים מוסלמים נוצרים אחרים 7% 8% 67% 5.4 סיכום ממצאי "המקום" פרק זה עסק במאפיינים הייחודיים של כל אזור מחקר. מתוך ניתוח המאפיינים עולה שקיים דמיון בין לב העיר להדר הכרמל, אולם השוני בין שני האזורים רב יותר ואף משמעותי יותר. ממצאי לימוד "המקום" מדגישים את העובדה שמדובר בשני אזורים שונים, בעלי מכלול תכונות ייחודי לכל אחד מהם. לכן, תכנון ופתרונות שהוצעו בלב העיר נראה שיהיה קשה ליישם בהדר הכרמל באופן ישיר. הדומה: שני האזורים שנחקרו מהווים חלק ממרכז העיר בה הם נמצאים. בראשית דרכם היו שני האזורים שכונות ספר של ערים מזרחיות. לב העיר הוא אזור הסמוך לאחוזת בית שהחלה כשכונת עיר גנים בקרבת יפו. הדר הכרמל החלה גם היא כשכונת עיר גנים בסמיכות לחיפה. 16 מתוך פרופיל שכונתי של עיריית חיפה. 69

77 שני האזורים - לב העיר והדר הכרמל - החלו כאזורי מגורים יהודיים בתקופת טרום המדינה ושניהם החלו להיבנות במהלך העשורים הראשונים של המאה ה- 20 כשכונות עיר גנים. בשני האזורים בולט הסגנון הבינלאומי באדריכלות המבנים. כמו כן, שני האזורים נבנו בבנייה קבלנית פרטית ולכן יש דמיון ביחידות השטח וכתוצאה מכך המרקמים הבנויים דומים בצפיפות ובגובה המבנים. האוכלוסייה שהקימה את שני האזורים הייתה אוכלוסיה עירונית יהודית מבני המעמד הבינוני, שביקשה לשפר את רמת חייה ואת איכותם ביחס לעיר המוצא הים תיכונית הצפופה. הדמיון שהוצג לעיל יוצר אשליה של דמיון רב בין שני אזורי המחקר. אכן ראשיתן של השכונות דומה וקיים דמיון בולט בחזות הפיסית של שני האזורים. אולם בהמשך ניתן לראות את השוני הרב בין שני האזורים שנובע מסיבות פוליטיות, חברתיות ודמוגראפיות. השונה: תל אביב היא העיר היהודית הראשונה ולכן האוכלוסייה בתל-אביב גם כיום היא יהודית כמעט באופן מוחלט (בלי לקחת בחשבון את יפו). באזור לב העיר אוכלוסייה הומוגנית ברובה, מלבד קבוצה של חרדים. חיפה הייתה מראשיתה ונשארה עד היום, עיר מעורבת. לאורך כל השנים, מראשית ההתיישבות היהודית בחיפה (באמצע המאה ה- 19 ) התאפיינה חיפה בסובלנות בין קבוצות האוכלוסייה השונות - נוצרים, מוסלמים ויהודים. בדרך כלל המגורים התנהלו בשכונות נפרדות, אבל במהלך השנים חל שינוי בכך שיש מספר אזורים בעיר שבהם יש מגורים מעורבים. אחד האזורים האלו הוא הדר הכרמל, שבו יש כיום אוכלוסייה מגוונת. לב העיר נמצאת במרכזה של תל-אביב, העיר הראשית והחשובה במדינה, המהווה מרכז פיננסי ותרבותי חשוב בישראל. כעיר כזו היא מהווה אבן שואבת לאנשים ולפעילויות. המיקום הגיאוגרפי של לב העיר מאפשר גישה נוחה למרכזי עסקים, עבודה ובילוי. האזור נמצא במרכז של המקום המרכזי וככזה כוח המשיכה שלו הוא רב. הדר הכרמל שוכנת במרכז העיר בחיפה. אמנם עד 1948 הייתה חיפה עיר נמל תעשייתית חשובה ותוססת שבה היו מרכזי השלטון של המנדט הבריטי. אולם, לאחר קום המדינה נגדע העורף הכלכלי שהזין את העיר ומאוחר יותר היתה ירידה בחשיבות התעשיות הכבדות, שהובילו את העיר לדעיכה. על כן, כוח המשיכה של העיר נמוך. הדר הכרמל היום הוא אזור מצוקה בחלקו ומהווה שכונת מעבר לעולים ואף לערבים. השכונה המתדרדרת, הנמצאת בין אזור העיר התחתית והמנוון, ואדי ניסנס הערבי ושכונת גאולה החרדית מתקשה להפוך לגורם משיכה למרות מרכזיותו. אזור הדר הכרמל היה המרכז המסחרי והשלטוני של העיר חיפה. פתיחת הקניונים בשולי העיר והקמת קריית הממשלה באזור העיר התחתית הותירו בהדר הכרמל שטחי מסחר ומשרדים רבים ריקים ודרדרו את המסחר הנותר לרמה נמוכה בסגנון של "באזר". המבנים הנטושים באזור משרים אווירה עלובה ותחושה של חוסר ביטחון. 70

78 תל-אביב, בנוסף להיותה העיר החשובה בישראל, משתייכת גם לרשת של ערי עולם בגלל סוג העסקים והשירותים הפיננסים שמתרכזים בה. חיפה כיום עדיין העיר השלישית בגודלה במדינה אבל חשיבותה שולית ובואדי שהיא אינה נמנית עם ערי עולם. הבדל נוסף בין שני המקומות, אף שנראה טריוויאלי, הוא העובדה שאזור לב העיר נמצא באזור שטוח ואילו אזור הדר על המדרון המזרחי של הכרמל. ההבדל הזה יוצר הבדלים משמעותיים מבחינת תחבורה ונגישות. כמו כן יש למרווחים בין המבנים ולגובהם השפעה על התחושה ברחוב ועל הצללה שלו. ההבדלים שהוצגו לעיל מצביעים על שני מקומות שונים מבחינה דמוגרפית, חברתית ופוליטית, אשר יש לקחת בחשבון כאשר מתכננים בתוכן ומנסים להוביל לשינוי והחייאה עירונית. אנשים המעוניינים להתגורר בלב העיר מוכנים אולי לעשות ויתורים מסוימים ברמת חייהם, כדי להיות במרכז העניינים (כמו ויתור על רכב לדוגמא). אולם, להדר הכרמל אין את כוח המשיכה הדרוש ולכן פתרונות שיוצעו להדר הם אלו שצריכים ליצור את התנאים המושכים. 71

79 6. התכנון הפורמאלי "מלמעלה". בפרק הקודם הסתבר שיש דמיון בתהליכי היווסדות השכונות (לב העיר והדר הכרמל), מבחינת מועד הקמתן והאדריכלות המאפיינת אותן. הסתבר שגם ההתדרדרות הפיסית של התשתיות והמבנים בכל שכונה מתרחשת בתקופות דומות, במקביל לתהליכים כלכליים וחברתיים המתרחשים באותו הזמן. תופעה עירונית כמו הפרבור, האופיינית לשנות ה- 70 וה- 80 משפיעה על מבנה העיר בתל-אביב ובחיפה. אולם, בתל-אביב כבר בראשית שנות ה- 80 היה ברור שהמשך המגמה של עסקים כרגיל תביא להתדרדרות שלא ברור היה אם ניתן יהיה לשנותה ועל כן הוחלט על הכנת תכנית שתטפל בנושא המגורים בעיר כדי לעצור את מגמת ההגירה השלילית מתוך תל- אביב. תוך מספר שנים מועט לאחר תחילת יישום התכנית אפשר היה להבחין בשינוי וכיום לב העיר בתל-אביב הוא מהאזורים המשגשגים ומהמבוקשים בעיר כולה. בחיפה עברו 15 שנה נוספות שלא היטיבו עם הדר הכרמל, לא מבחינה חברתית וכלכלית ולא מהבחינה הפיסית. אמנם בראשית שנות ה- 90, עם גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים, היה נראה לרגע שהדר הכרמל הגיע לתקופת עדנה (אמיר וכרמון 1996, ראיון עם אלעד 2004). אבל גם תקופה זו עברה ולא שיפרה את המצב לאורך זמן. רק באמצע שנות ה- 90 הוחלט שיש לעשות מעשה. מאז במשך כעשר שנים עוסקים בעיריית חיפה בתכנון שכונת הדר הכרמל. מועלים רעיונות שונים ונבחנים פרויקטים שונים. אך עד לאחרונה הכל "על הנייר". בינתיים לא החלה ההתחדשות המיוחלת, ומצב שבו אין התקדמות מוביל לנסיגה. פרק זה עוסק בצד הפורמאלי של התכניות לחידוש עירוני באזורי המחקר בחיפה ובתל-אביב. בהתאם מתמקד פרק זה בחלקם של קובעי המדיניות ברשות המקומית, של המתכננים בעירייה ושל צוותי התכנון במגזר הפרטי. חקירה זו בודקת את האוריינטציה של מדיניות התכנון, הידע המקצועי שאותו מביאים בעלי המקצוע לתהליך התכנון והמגמות המשפיעים על התהליך. כמו כן נבחנים אווירת התכנון והשיח המקצועי המוביל בתקופת הכנת התכניות והשפעתם על תכניות החידוש ועל תהליכי ההתחדשות בפועל. הממצאים בפרק זה מתבססים על שיחות עומק עם מתכננים ברשויות המקומיות באזורי המחקר ועם מתכנני התכניות להתחדשות בהדר הכרמל בחיפה ובלב העיר בתל-אביב, כמו גם על התכניות עצמן, הנחיות המדיניות והתשריטים הנלווים וחומר ארכיוני נוסף, כגון, סקרים, מכתבים ופרוטוקולים של ישיבות תכנון וישיבות מועצת העיר בכל אחת מהערים הנדונות. 6.1 יזום והובלת התכנית הן בלב העיר בתל-אביב והן בהדר הכרמל בחיפה, התכנית להתחדשות היא המקרים היוזמה להכנת התכנית באה "מלמעלה", מגורמים ברשות המקומית. תל-אביב: פורמאלית. בשני בתל-אביב היוזמה להכנת התכנית נבעה מתכניות כלליות יותר, שהובילו את המתכננים ואת קובעי המדיניות להכרה שיש לפעול למען השארת מגורים בתוך תל- אביב. 72

80 בשנת 1977 הזמין משרד הפנים ועיריות תל-אביב-יפו, רמת-גן, גבעתיים, בני-ברק, חולון ובת- םי תכנית אב מטרופולינית לערי גוש דן מ"מכון אורבאני", משרד תכנון בראשותו של האדריכל והמתכנן אדם מזור. עיקרי התכניתהיו (מזור 2004): פיתוח מרכזי מטרופולין ראשיים תוך הבטחת השוויוניות בין ערי המטרופולין השונות. מימוש יתרונות ההתמחות לכל אחת מערי המטרופולין. תאום בין רשויות המטרופולין השונות בטיפול באיכויות סביבתיות גבוהות. טיפול באזורי מגורים ע"י החייאה, פיתוח והקטנת הפערים. ארגון המרחב המטרופוליני ע"י פיתוח רשתות ותשתיות. בשנת 1978, כהמשך לתכנית תכנית האב המטרופולינית, הזמינה עיריית תל-אביב יפו מ"מכון אורבאני" תכנית מתאר לתל-אביב יפו. לתכנית הוגדרו מספר יעדים: טיפול בתל-אביב כעיר מגורים לאוכלוסייה מגוונת ויציבה, פיתוח עירוני שיתבסס על תעסוקה ושירותים ציבוריים איכותיים ומיקוד הפתרונות המוצעים לשיפור פני העיר בערכי המורשת הבנויה והנוף העירוני. כפי שהגדירה התכנית, מטרת הפעולות שייעשו במסגרתה ישאפו להקטין את הפערים בין חלקי העיר השונים בתחומי התעסוקה, השירותים והרווחה. כמו כן ביקשה התכנית לשמור על הבכורה של תל-אביב בתחומי העסקים והתרבות ברמת המטרופולין, המדינה ובזירה הבינלאומית והבטיחה להתאים את התשתיות העירוניות למגוון פעילויות ולאיכות סביבתית (מזור 2004). מתוך הממצאים שנאספו לצורך הכנת תכנית המתאר לת"א-יפו בלט נושא ההגירה מתוך העיר והצטמצמות האוכלוסייה. לכן הנושא הדמוגראפי הפך ליעד הראשי לטיפול בתכניות ההמשך. מניתוח נתוני האוכלוסייה בשנת 1978 עלה שהמשך "עסקים כרגיל" יוביל להצטמצמות במספר התושבים ולהתדרדרותה של העיר. הניתוח נעשה לפי החלוקה לרובעים השונים בעיר וכך נבנה כלי שבעזרתו ניתן היה לקבל החלטת פעולה לגבי כל רובע בנפרד. כתוצאה מתכנית המתאר לתל אביב, הוכנה בשנת 1979 תכנית אב לשיקום ופיתוח המגורים בת"א ע"י "מכון אורבאני". מטרת התכנית הייתה: "לאפיין את אזורי העיר השונים מבחינת מצב המגורים בתחומם, ולהצביע על פעילויות שיקום הדרושות בהם מבחינת סוגן, דחיפותן והרשות המתאימה לנווטן" (מזור, 1979, עמ' 2). פעולות השיקום שהוגדרו בתכנית היו (מזור 2004): אפיון כל אזורי המגורים ע"פ מאפיינים חברתיים, כלכליים וסביבתיים ואבחון המגמות הקיימות בהם. איתור המאפיינים הייחודיים של האזורים השונים כבסיס לכיווני פיתוחם. כולל "השפעות חיצוניות", לכל אחד מאזורי המגורים, כמנוף איתור האמצעים העיקריים, לשיקום, שימור ופיתוח. אבחון דרגות החומרה והדחיפות להתערבות וקביעת קדימויות לטיפול. 73

81 תל-אביב חולקה לאזורים, שאופיינו ע"י מדדים שונים כגון, רמה סוציו-אקונומית; השפעות אורבאניות וסביבתיות; התבלות פיסית ועזיבה; הזדקנות; רמת השירותים הציבוריים; השפעות חיצוניות חיוביות; דחיפות וזמינות. מתוך אזורי העיר השונים ועפ"י המדדים הללו, אותר אזור שדרות רוטשילד כבעל הפוטנציאל הגבוה ביותר לחידוש ע"י התערבות עירונית יזומה. וכך, בשנת 1980 החלו בהכנת "תכנית לב העיר", כשהגדרת תחום אזור לב העיר התבססה על תוצאות הסקר הנ"ל באזור שדרות רוטשילד. נבחר אזור שניתן היה לתחום אותו ולמתג אותו כאזור אטרקטיבי לצרכי שיווק ופרסום. מהמתואר לעיל עולה שההחלטה על הכנת "תכנית לב העיר" הייתה תוצאה של עבודה תכנונית מקיפה על מטרופולין גוש דן והעיר תל-אביב, אשר, כתוצאה ממנה הוגדר הצורך בטיפול פרטני באזור אחד בעיר כמקרה מבחן לטיפול בבעיות המגורים של העיר כולה (ראו תרשים 22). ברור אם כך, שתכנית לב העיר הייתה יוזמה של מקבלי החלטות ושל מתכננים. ניתן לראות בהשתלשלות העניינים במקרה זה מהלך מובנה שבו בעלי המקצוע מבצעים את עבודת הניתוח וההכנה המקצועית ומביאים נושא מגובש לקובעי המדיניות כדי שיוכלו לקבל החלטה. בראשית שנות ה- 80 העביר ראש עיריית תל-אביב דאז, שלמה להט, בישיבת מועצת העיר, החלטה לתת עדיפות לאזור לב העיר, על סמך ממצאי התכניות (ראיון עם מזור 2004). תרשים 22- לוח הזמנים של פרויקט לב העיר בתל- אביב Figure 22- Time table planning for regeneration in Lev Ha'eer 1977 תכנית אב מטרופולינית לערי גוש דן חיפה: תכנית מתאר לתל- אביב- יפו תכנית אב לשיקום ופיתוח המגורים בתל- אביב- יפו תכנית לב העיר הקמת ועדת היגוי פתיחת משרד למנהלת הפרויקט ברחוב שינקין, ביצוע סקר מצב המשרדים באזור ופינויים, מתן סיוע כלכלי לשיפוץ דירות ושכר דירה. ניסיון של העירייה להקים חניון מתחת לגן מאיר ביצוע רחוב אנגל כרחוב משולב מתוך המודל שיפוץ ראשון לגינת שינקין: הקמת מזרקה גמר שיפוץ בית- ספר בלפור הקמת מרכז קהילתי- בית תמי אישור התכניות הסטטוטוריות ניסיון להקים חניון מתחת לגינת שינקין, (שיתוף של עובדת קהילתית) ושיפוץ שני לגינת שינקין. סגירת משרד מנהלת הפרויקט ברחוב שינקין. מקרא תכניות מנהלת הפרויקט עבודה עם תושבים יישום מתוך ראיונות עם בעלי תפקידים בעיריית חיפה, בעיקר במחלקה לתכנון אסטרטגי ובמחלקה לתכנון ארוך טווח במשרד מהנדס העיר, מתבהרים המהלכים שקרו בחיפה. היחידה העירונית לסטטיסטיקה שהוקמה בשנת 1975 עפ"י חוק הרשויות המקומיות, בניתוח נתוני הלמ"ס ברמה העירונית. ניתוח הנתונים של מפקד האוכלוסין משנת 1983 עסקה הראה 74

82 ממצאים ברורים של הגירה שלילית מהדר. לפי הנתונים אלה היה ברור שמדובר במשפחות צעירות עם ילד אחד או שניים שעוזבות את העיר ובמיוחד את הדר. זו הייתה תקופת הפרבור, שלוותה בהקמת גוש שגב והתפתחות של יישובים כפריים כמו רמת ישי זיכרון יעקב ומאוחר יותר ערים כמו נשר ויוקנעם. תפקיד היחידה באותה תקופה היה להציף את הנתונים ולספק אותם כרקע למקבלי ההחלטות. כתוצאה מעזיבת תושבים את הדר נוצר בשכונה מצבור גדול של דירות ריקות. באמצע שנת 1989, עם תחילת ההגירה ממדינות חבר העמים, הגיעו עולים רבים לחיפה והתמקמו בדירות בהדר שעמדו פנויות. מלאי הדירות הזמין, בשילוב עם מדיניות הממשלה של קליטה ישירה, שבה מקבלים העולים סל קליטה ובוחרים את מקום מגוריהם באופן עצמאי, והמיקום הנוח של הדר כשכונת מרכז העיר הפכו אותה לשכונת מהגרים. התמלאות הדר בעולים חדשים הייתה הזדמנות למנף את השכונה. היחידה לסטטיסטיקה המליצה בפני ראש העיר דאז, מר אריה גוראל, לנסות ולהשיג להדר מעמד של אזור עדיפות לאומי, כדי שהעולים המתגוררים בשכונה יוכלו לקבל מענקים והלוואות שיאפשרו להם להפוך את הדר למקום מגורי הקבע שלהם. הדבר לא קרה. כתוצאה מכך אותם עולים שהתיישבו בתחילה בהדר נאלצו לעבור לשיכונים בפריפריה שבהם קיבלו הקלות והדר הפכה לשכונת מעבר (מתוך ראיון עם אלעד 2004). בחיפה הגורמים להחלטה להכין תכנית להדר הכרמל היו אחרים מאשר בתל-אביב והשתלשלות העניינים שונה, כמו גם לוח הזמנים (ראו תרשים 23). המחלקה לתכנון ארוך טווח במשרד מהנדס העיר בחיפה עובדת לפי תכנית עבודה רב שנתית. לקראת אמצע שנות ה- 90 הגיע "תור" הדר הכרמל להיכנס לשלב של תכנון וחידוש (ראיון עם ריבה 2005). לפני הדר הכרמל הוכנו תכניות לואדי סאליב, לחלקים המזרחיים של העיר ולואדי ניסנאס. בשנת 1995 הורחבה היחידה לסטטיסטיקה והפכה למחלקה לתכנון אסטרטגי ומחקר, אשר יחידת הסטטיסטיקה היא חלק ממנה. המחלקה החדשה עבדה בתאום רוחבי עם מחלקות העירייה השונות, כגון מנהל ההנדסה, החינוך והרווחה וכד'. אחד מתפקידי המחלקה לתכנון אסטרטגי ומחקר היה קידום ותאום בין רעיונות המועלים במחלקות אחרות ובין הנתונים הדמוגראפיים הקיימים (מתוך ראיון עם אלעד.(2004 עמרם מצנע שנבחר לראשות העירייה בשנת 1993 נעשה מודע לצורך לטפל בהדר בעקבות עבודות הכנה שנעשו במחלקות העירייה השונות. בנוסף, גם פתיחה של מספר עסקים פרטיים ע"י צעירים ברח' מסדה וברח' הלל בהדר הכרמל, לצד התעניינות של אלי נחמיאס, חבר מועצת העיר בנושא שיפוץ וטיפוח בתים בהדר, הפנו זרקור לכיוון הדר. על רקע מגמות ידועות של התחדשות עירונית בארץ ובעולם, התקבלה החלטה שיש לפעול לשינוי פיסי ודמוגראפי בהדר. ההכרה בצורך לחידוש הדר הכרמל הובילה את ראש העיר עמרם מצנע להפנות תקציבים לצורך הכנת תכניות להתחדשות. במקביל התקבלו תקציבים לתכנון גם ממשרד הבינוי והשיכון. בראשית שנות ה- 90 עשתה המחלקה לתכנון ארוך טווח ניסיונות להכליל את הדר הכרמל בתכנית שיקום שכונות כדי להשיג תקציבים לחידוש. הדבר לא עלה בידה משתי סיבות: השכונה לא הייתה "מספיק חלשה" ובנוסף משרד השיכון התחיל לסגת מהרעיון של שיקום שכונות והתחיל בפרויקטים של פינוי בינוי. בשלב זה כבר היה ברור שאזור הדר הכרמל לא מתאים לתהליך כזה בגלל הערכים האדריכליים והאורבאניים שבמקום (ראיון עם ריבה 2005). 75

83 מראשית שנת 1996 נוצר קשר בין מחלקת מהנדס העיר והמחלקה לתכנון אסטרטגי (תאו"מ) לגבי הטיפול בהדר. נעשו ניסיונות לפתח מנופים שיחוללו תהליך חידוש בהדר. לצורך כך נלמד הניסיון התל-אביבי (פרויקט לב העיר) ובמידה מסוימת גם הניסיון הירושלמי, משום שנראה היה כי התהליכים בתל-אביב ובירושלים הקדימו את התהליכים בחיפה (ראיון עם אלעד 2004). הוקמה ועדת היגוי שכללה נציגים ממחלקות שונות בעיריית חיפה, חברת שקמונה ומשרד השיכון, אך עיקר הובלת הפרויקט התבצעה על ידי המחלקה לתכנון ארוך טווח במשרד מהנדס העיר בעירייה. התאום בין המחלקות השונות היה בידי היחידה לתכנון אסטרטגי, השייכת למשרד מנכ"ל העירייה. תרשים 23- לוח הזמנים בתכנון החידוש בהדר הכרמל חיפה Figure 23- Time table for planning for renovation in Hadar Hacarmel 1988 מחקר של המכון לחקר חיפה והגליל של אוני' חיפה- הדר הכרמל- קווי יסוד למדיניות שיקום וטיפוח הכנת סקר מקיף לקבלת מידע על מבנים ותושבים בשכונת הדר. סקר חברת שקמונה. הקמת צוות היגוי לפרויקט התחדשות הדר. הכנת סקר שלב ב' של מיפוי הגשת דו"ח סיכום הסקרים הקמת ועדה ציבורית לליווי הפרויקט (ועדת שטטמן) הקמת צוות תכנון להתחדשות הדר בראשות משרד מן- שנער פתיחת מתנ"ס הדר המחודש הכנת תכנית מדיניות כוללת להדר הכרמל בעקבות תכניות נקודתיות בהדר, לדרישת הועדה המחוזית דו"ח מסכם של התכנית להתחדשות הדר הכרמל, חיפה (תכנית מן- שנער) הכרזה על פרויקט להעלאת רמת החיים ושיקום החיים בהדר במועצת העיר. שיקום גן בנימין מקרא תכניות מנהלת הפרויקט עבודה עם תושבים יישום 6.2 הגורמים המעורבים בהכנת התכנית לב העיר בתל-אביב: בתכנית לב העיר היו מעורבים ראש העיר ת"א מר שלמה להט (צ'יץ'), מנכ"ל העירייה, אנשי משרד מהנדס העיר ונציגים של מחלקות שונות בעירייה: חינוך, רווחה, תפעול, משרד הבינוי והשיכון וחברת השיכון העירונית-חלמיש. המשרד שערך את התכנית, בליווי כל הגורמים האלו היה "מכון אורבאני", בניהולו של האדריכל והמתכנן אדם מזור, שמונה לתפקיד ע"י עיריית תל-אביב. הדר הכרמל בחיפה: לצורך הכנת התכנית הוקמו ועדת היגוי, ועדת עבודה וצוות תכנון. את צוות התכנון הוביל משרד אדריכלים ומתכנני הערים מן-שנער, שנבחר במכרז. צוות התכנון כלל גם מומחים בגיאוגרפיה אורבנית, בכלכלה אורבנית, מומחים לשיקום חברתי, לתחבורה ולתשתיות הנדסיות. 76

84 ועדת העבודה כללה צוותים ממחלקות העירייה הרלוונטיות והמחלקה לתכנון עיר במנהל הנדסה, - המחלקה לתכנון אסטרטגי, המחלקה לתכנון ארוך טווח נציג מחברת יפה נוף, צוות ממנהל החת"ר (חינוך תרבות ורווחה), נציג מיחידת המיפוי של העירייה (GIS) ומרכזת הועדה הציבורית התחל"ה (התחדשות לב הדר הכרמל). יו"ר ועדת ההיגוי היה מהנדס העיר והועדה כללה נציגים ממשרד הבינוי והשיכון, מחברת שקמונה, חברת יפה נוף, מינהל החת"ר, אגף נכסים, מנהל הכספים, השירות המשפטי, המחלקה לשכונות ורובעים, המחלקה לתאום אסטרטגי ומחקר ומנהל הנדסה. תרשים 24- הגופים המעורבים בהכנת תכנית לב העיר והדר הכרמל Figure 24- The Groups involved in preparing the plans for Lev Ha'eer and Hadar תכנית לב העיר עיריית תל- אביב: מנהל הנדסה מנהל החינוך מנהל רווחה משרד השיכון מכון אורבאני- מתכנני התכנית חברת חלמיש מנהלת הפרויקט תכנית הדר הכרמל עיריית חיפה: מנהל הנדסה מנהל החינוך והרווחה תכנון אסטרטגי ותאום משרד השיכון משרד מן- שנער- מתכנני התכנית ועדה מחוזית נציגי תושבים 6.3 מטרות התכנית תרשים 25- מטרות התכנית ללב העיר ולהדר הכרמל Figure 25- Plan Goals for Lev Ha'eer and Hadar Hacarmel הדר הכרמל לב העיר "לחולל מהלך של התחדשות 18 מתוך התכנית : "ניצול הפוטנציאל העצמי של 17 מתוך התכנית : עירונית בהדר כרובע מגורים עם מרכז עסקי האזור לשיקומו הכלכלי כאזור מגורים מגוון בלב אוכלוסייה על כל מרכיביו: ותרבותי מתמחה, העיר תל- אביב". תנועה, (באזורים מוגדרים), מסחר מגורים, המרחב הציבורי, ביסוסו כמרכז תרבות ושיפור תפקודו העירוני הכללי, זאת בהתחשב במאפייניו האנושיים והפיזיים הייחודיים. תהליך זה יתחולל משולבות פעולות של סדרה באמצעות בין היתר על ידי הגברת הפעילות ומתואמות, רתימת משאבים ציבוריים ופרטיים הכלכלית, כאחד, ושינוי סדר עדיפויות עירוני." שיפור הביטחון האישי ברחבי השכונה. שיקום האזור כאזור מגורים. שמירה על האופי השכונתי תוך שמירה על הזהות האוטונומית של כל קבוצה. הגדלת כמות האוכלוסייה תוך 10 שנים ליעד של 30,000 נפש. משיכת אוכלוסייה מגוונת וצעירה יחסית לאזור. שיפור באיכות הסביבתית. שיפור ברמת התשתית הציבורית." 17 מתוך תכנית לב העיר 18 מתוך תכנית להתחדשות הדר הכרמל (התחל"ה) חיפה, דו"ח מסכם, אמצעי יישום להתחדשות. עמ' 4. 77

85 6.4 מבנה התכנית תכנית לב העיר בתל אביב התכנית בנויה משלושה נדבכים: הנדבך הראשון: תכנית השלד, המהווה את הבסיס הרעיוני לכל הפעולות המתוכננות להתבצע באזור. תכנית זו מגדירה את גבולות האזור, את המטרות, היעדים והאמצעים להשגת המטרה. הנדבך השני: תכנית היישום, המהווה את מערך הפעולות הקונקרטיות שילוו את ביצוע התכנית. הקמת מנהלת הפרויקט הייתה חלק חשוב ממערך היישום של התכנית וכן ההחלטה על התמקדות באזור מצומצם ומוגדר שנקרא "אזור שבו המודל", יושקע מרב המאמץ והדבר ישפיע על התחדשות באזורים הסמוכים וכך יחלחל הלאה. האזור שנבחר היה בין הרחובות מרמורק, שד' רוטשילד, בלפור ויהודה הלוי. הנדבך השלישי: תכניות סטטוטוריות, אשר יתנו מסגרת חוקית למנופים שהגדירה תכנית השלד. השטח הכלול בתכנית התבסס, כאמור, על ממצאי תכנית האב לחידוש המגורים בתל-אביב, אשר מצאה כי יש להתחיל בתהליכי החידוש באזור שדרות רוטשילד. נבחר אזור מסביב לשדרות רוטשילד, שהיה ברובו מיועד למגורים וזוהה הפוטנציאל לחידוש, שנבע ממלאי הדירות הריקות או המאוכלסות במשרדים שהיו במקום והערכים האדריכליים של המבנים. יתרון נוסף באזור שנבחר היה העובדה שהוא עדיין לא התדרדר והדימוי שלו לא הספיק להתקלקל. יש להניח כי העובדה שלדירות שהתפנו נכנסו משרדים עזרה לשמור על תדמית האזור, משום שהמשרדים לא אפשרו לאוכלוסייה חלשה להיכנס ובכך נשמר הדימוי החיובי (ראיונות עם: מזור 2004, דוידוב,2004 גינזברג.(2004 לצורך מיתוג האזור המיועד לחידוש הוחלט להגדירו באופן חד משמעי וברור. רחובות ראשיים נבחרו כגבולות אזור החידוש - בצפון: רח' מרמורק, שד' בן- ציון ורח' בוגרשוב; במערב: רח' אלנבי והקטע הדרומי של רח' בן-יהודה; במזרח: יהודה הלוי. באופן זה נוצר משולש מאד בולט במפת תל-אביב, שאפשר לכל אחד לדעת מתי הוא "נכנס" ללב העיר. האפיון הבולט הזה היה חשוב לצרכי פרסום ושיווק, כדי להעלות את תדמית האזור ולשדר לציבור ש"פה קורים דברים". מצד שני, התיחום הזה שידר גם שמה שקורה בתוך האזור יכול לקרות גם באזורים הסמוכים שהיו דומים לו מבחינת המרקם הבנוי ומבחינת האפשרויות הסטטוטוריות בהם. התכנית להתחדשות הדר הכרמל התכנית בנויה מארבעה דוחות ביניים ומדו"ח מסכם: הדו"ח הראשון הוגש בסוף מאי 2001 ועסק במטרות, יעדים ותכנית עבודה. הדו"ח השני הוגש בדצמבר 2000 ועסק בריכוז מידע, הערכתו וניתוחו. 19 מתהליך שיתוף הציבור שנערך לצורך הכנת התכנית. בתוך הדו"ח הזה כלולים גם הממצאים 19 ממצאים אלו יפורטו בפרק העוסק בשיתוף הציבור. 78

86 2002 הדו"ח השלישי הוגש ביוני 2001 ועסק בחלופות התכנון. הדו"ח הרביעי הוגש ביוני ועסק בתכנית מנחה להתחדשות בהדר הכרמל. בדצמבר 2003 הוגש הדו"ח המסכם, שכותרתו: "אמצעי יישום להתחדשות". הדו"ח המסכם הוא מעין תקציר מנהלים, המסכם את כל עבודת הלימוד וההכנה שנעשתה לגבי הדר ומאפשר להתחיל בפרויקטים מעשיים. התכנית להתחדשות הדר היא תכנית אסטרטגית מובנת, עם מתודולוגיה ברורה. היא מתבססת על תכנון רב תחומי, המתייחס לכל הרבדים של חיי שכונה. ההחלטה על הכנת התכנית להתחדשות הדר התקבלה בשנת 1998 ובסוף שנת 2003 הוגשה תכנית מגובשת. מדובר אם כן בתהליך תכנוני שנמשך כ- 5 שנים, כשהסיבה להתארכות הזמן לא הייתה תלויה רק במתכננים, אלא ברובה בבירוקרטיה של מקבלי ההחלטות. אבל גם עם הגשת הדו"ח הסופי לא החלו ביישום התכנית. עד היום היא לא אומצה ע"י מועצת העיר וכעת, כשנתיים לאחר הגשת הדו"ח הסופי, עדיין לא התחילו ביישום התכנית, גם לא ביישום ההמלצות הפשוטות יחסית שמציעה התכנית. יחד עם זאת, בחדשים האחרונים יש מהלכים של התערבות פורמאלית בהדר. אולם לא ברור עדיין הקשר של הצעדים הנעשים עתה בפועל בהדר הכרמל, לתכנית התחל"ה, הידועה בציבור בשם תכנית מן-שנער. האזור התחום בקו כחול בתכנית ההתחדשות של הדר הכרמל נקבע ע"י יוזמי התכנית בעירייה. האזור הכלול בתכנית תואם את החלוקה הסטטוטורית הקיימת. תחום התכנית התבסס על ההגדרה ההיסטורית של הדר הכרמל אך נקבע למעשה ע"י התכניות הגובלות. כלומר, אזור התכנית נקבע בהתאם לכך שעל אזור זה לא חלה תכנית אחרת. כך לא נכללו בתחום התכנית, לדוגמא, ואדי סאליב, או ואדי ניסנאס, היות ועל אזורים אלו חלות תכניות בתוקף. בהתאם, הגבולות שנוצרו אינם מובהקים. הם כוללים אזור גדול ומגוון מכל הבחינות, הן מבחינת שימושי הקרקע, המרקמים האדריכליים, שיפועים טופוגרפיים ובעיקר אופי וסוג האוכלוסייה. למעשה, אזורים מובהקים במרקם הבנוי ובאוכלוסייה הוצאו מתחום התכנון. רמת ויז'ניץ לא נכללה בתחום התכנון בהיותה שכונה חרדית מובהקת, ואדי ניסנאס גם הוא לא נכלל בהיותו שכונה ערבית מובהקת (ראיון עם ריבה 2005). במהלך התכנון הוחלט לצרף את אזור גן הזיכרון לתוך התכנית, כחלק ממתחם העירייה ומבני השלטון באזור. כמו כן הוחלט לכלול את מוזיאון חיפה לאומנות, הנמצא בתפר בין האזור הנחשב להדר הכרמל ובין ואדי ניסנאס (תכנית להתחדשות הדר הכרמל דו"ח ביניים מס' 2000). 1, 6.5 עיקרי התכנית לחידוש תכנית לב העיר בתל אביב הוגדרה כתכנית להתחדשות. למעשה התכנית עוסקת בחידוש אזורי מגורים ולא בהתחדשות ספונטאנית ע"י התושבים. התכנית הייתה ביוזמת עיריית תל-אביב ובאה להתוות דרכי פעולה שיובילו להוספת אוכלוסייה צעירה ומבוססת באזור התכנון. התכנית התבססה על מערך של פעולות יזומות בהיקף קטן, שמטרתן היתה לשפר את תנאי המגורים ואיכות החיים באזור. רוב השטחים הבנויים באזור הם בבעלות פרטית, לכן יכולה הייתה הרשות המקומית לטפל בפועל בתשתיות הציבוריות ובמקביל למצוא דרכים שיעודדו את בעלי הנכסים לשפץ את נכסיהם. 79

87 תכנית לב העיר בתל-אביב תוכננה להיות מיושמת באופן איטי, כשהיא לוקחת על עצמה טיפול בבניין אחר בניין. בשום נקודת זמן לא הייתה כוונה שהשינויים יהיו גורפים ויקיפו את האזור כולו. התכניות השונות, הסטטוטוריות והמנחות, נועדו לתת מסגרת מוגדרת לגבי מה מותר ומה אסור, אך יחד עם זאת לאפשר גמישות בתוך גבולות האפשרי (ראיונות עם מזור 2004, דוידוב,2004 רוזנמן.(2004 מלכתחילה הוכנה תכנית מודל, שכללה חלק מהאזור שהוגדר כלב העיר תל-אביב. הרעיון היה להתמקד באזור מצומצם יחסית ולטפל בו בצורה מקיפה, מתוך כוונה שפעולות ההתחדשות שיקרו בו יקרינו על הסביבה ויחלחלו הלאה למעגלים הבאים. אזור לב העיר בתל-אביב חולק לחמישה אזורים ולכל אזור הוכנה תכנית מפורטת. אזור המודל מהווה את אחת מחמשת התכניות הללו. התכניות אושרו בראשית שנות ה- 90 עפ"י חוק הליכי תכנון ובניה (הוראות שעה) התש"ו תכנית המודל כללה מספר רעיונות: התייחסות לצירי תנועה בחלוקה להיררכיות: ציר תנועה ראשי, שדרה - טיפול בלב השדרה כשטח ציבורי פתוח אורכי, רחוב פנימי, חצר רכב. שטחים פתוחים: הגדרה של שטחים פתוחים ציבוריים. טיפול בחצרות אחוריות ע"י איחודן לשטח פרטי פתוח ורציף. הרעיון בא לתת מענה למחסור הבולט בשטחים פתוחים באזור. תרשים 26- אזור המודל בלב העיר Figure 26- The "Model" Area in Lev Ha'eer תשריט אזור המודל מתוך תכנית מפורטת מס' 2268 בתל-אביב שימור: הגדרת מרקמים לשימור, הגדרת בתים לשימור לפי קטגוריות. תוספות בניה: הגדרת מגרשים לבניה חדשה, איתור מבנים שמותר להרוס לצורך בניה חדשה, איתור מבנים לתוספות חלקיות או מבנים שאין להוסיף עליהם בכלל. 80

88 בפועל, במרחק של כ- 20 שנה, התבצעה חלק מהתכנית. שדרות רוטשילד טופלו, לב השדרה הפך למרחב ציבורי מטופח והוא משמש את תושבי האזור לפעילות פנאי. התבצע הפיתוח של שני רחובות חניה כרחובות הולנדיים, ברח' אנגל וברח' גלבוע. כאשר רחובות אלו טופלו, הוצגו התכניות לתושבים. אולם, העלות הגבוהה של ביצוע הרחובות המשולבים וחוסר התלהבות מצד התושבים לא הובילו לקידום פתרון כזה ברחובות נוספים. בעת ביקור ברחובות שבוצעו, יש תחושה כמעט כפרית ובתוך הרחוב לא מורגש שאון העיר, למרות מיקומם במרכז עירוני. במקביל לתהליכי החידוש שבוצעו "מלמעלה", התרחשו תהליכי התחדשות שקרו "מלמטה". חלק מהתושבים השתמש בסיוע שנתן מנגנון התכנית, כגון ניצול ההלוואות שנתן משרד השיכון לשיפוץ בתים. חלק מהתהליכים נעשו ללא קשר ישיר לתכנית, כמו ההחייאה של רחוב שינקין וכניסה של תושבים צעירים להתגורר באזור (ראה גם לוטן 2002). השימור שהוגדר בתכנית המודל מהווה את הבסיס להנחיות השימור בעיריית תל- אביב עד היום. אזור מרכז תל- אביב הוכרז לאחרונה כעיר מורשת עולמית למבנים מודרניים ע"י אונסקו. אזור לב העיר הוא חלק מאזור ההכרזה. שימור המבנים מתבצע בקצב איטי עפ"י הנחיות ודרישות של עיריית תל-אביב. התהליך הוא הדרגתי ואפשר לראות באזור מבנים מחודשים ומשומרים, המשדרים יוקרה, לצד מבנים מוזנחים. תוספות הבניה, שנועדו להיות המנוף הכלכלי שבעזרתו ישוקמו המבנים, נוצלו עד היום באופן חלקי. על 152 מהמבנים, נבנו תוספות של קומה או שתיים, שופצו 385 בנינים ונבנו 130 בנינים חדשים וגבוהים במקום מבנים שנהרסו. כתוצאה מתוספות הבנייה יש פגיעה מסוימת בקו הרקיע, ביחסים שבין המבנים לרחוב ובמרקם הבנוי בכלל. למעשה, גם לכשייגמר תהליך ההתחדשות באזור, תישאר הפגיעה במרקם, היות ומבנים בדרגות שימור שונות ניצבים בסמיכות זה לזה וכך חוסר האחידות בגובה המבנים ובנפחם יוצר קו רקיע מקוטע. התכנית להתחדשות הדר הכרמל בחיפה מתייחסת לתכנית מן-שנער כפי שהיא מופיעה בדו"ח המסכם. אולם, כאמור, התהליך שהחל להתרחש בחדשים האחרונים אינו שייך לתכנית זו בהכרח. להלן יובאו עיקרי ההמלצות של תכנית מן-שנער ולאחריהן יתוארו התהליכים שקורים בשטח בפועל. בעקבות המטרות והיעדים שהוגדרו ע"י המתכננים נבחנו 3 חלופות: חלופת עסקים כרגיל, חלופת הדר כשכונת מגורים וחלופת מגורים ומסחר מתמחה. החלופה שנמצאה המתאימה ביותר למטרת העל הייתה החלופה השלישית: מגורים ומסחר מתמחה. הכוונה בחלופה זו ליצור מערך עירוני מגובש, שישלב פעילות תרבותית, בילוי ופנאי עם התמחות עסקית ומגורים. הוגדרו יעדים ראשיים: חיזוק וביסוס האוכלוסייה הקיימת ומשיכת תושבים חדשים, צעירים ומבוססים. הרעיון הוא להעלות את האיכות בכל תחומי החיים. היעד הוא להגיע לכ- 40,000 תושבים, כלומר תוספת של כ- 10,000 איש. משיכת התושבים החדשים תתבצע באמצעות שיפור פיסי כללי ויצירת תשתית מגורים מחודשת, ביחד עם חיזוק ושיפור מערכת החינוך ושירותי הקהילה. 81

89 העלאת רמת הפעילות הכלכלית באמצעות שדרוג פיסי של המוקדים הכלכליים, שינוי ארגוני, טיפוח מגוון רחב של פעילויות עירוניות במקומות המתאימים- מסחר, עסקים, בילוי, תיירות, תרבות ועוד. תרשים - 27 תכנית בינוי אזור המע"ר בהדר הכרמל Figure 27- Structure Plan for Retail Zone in Hadar Hacarmel מתוך תכנית להתחדשות הדר, דו"ח מסכם שינוי יסודי במערך התנועה בהדר, כדי להגדיל את מרווח התנועה של הולך הרגל ולהעלות את איכות הסביבה העירונית. דילול התחבורה הציבורית העוברת, הפיכת רחוב הרצל למדרחוב, שילוב של תחבורה ציבורית משוכללת ואיכותית. יצירת חניונים חדשים. שיפור החניה ברחובות המגורים. יצירת פרויקט חיבור בין קריית הממשלה, באזור גן הזיכרון בהדר. הממוקמת בעיר התחתית, לבין המרכז המוניציפלי פיתוח מערך השטחים הציבוריים (תרשים 28): גנים ומוסדות התרבות הקיימים. הקמת מוסדות תרבות מחוללי פעילות, כגון, שלוחות אקדמיות, מכללות, מרכז תיאטרון ניסויי, סינמטק וכד'. מוסדות כאלו יכולים לקדם סביבם פעילות כלכלית נוספת. 82

90 תרשים 28- מערך השטחים הפתוחים בהדר הכרמל Figure 28- Open Space in Hadar Hacarmel מתוך תכנית להתחדשות הדר, דו"ח מסכם שימור המרקם והמבנים הייחודיים בהדר, כמנוף לפיתוח ו"מיתוג" האזור כיוקרתי. המשתייכים לסגנון הבינלאומי, האקלקטי והערבי, מן היעדים הללו עולה הכוונה ליצר מקום בעל איכות ותפקוד עירוניים מיטביים, באמצעות סידרה של שיפורי תשתית, שיקום מבנים, השקעה במרחב הציבורי, פיתוח של מוסדות ואירועי תרבות ואמנות. כדברי התכנית, הכוונה היא "לרתום את הצביון האורבאני והארכיטקטוני 20 המיוחד של מרכז העיר 'כמותג' וכגורם משיכה- לא כאילוץ מעכב פיתוח." לאחר קביעת היעדים עוסקת התכנית באמצעים אשר יחוללו את השינוי ויביאו להתחדשות. בהתבסס על ניסיונם של אחרים, מציעה התכנית את הגישה המערכתית, כלומר, טיפול בו-זמני במספר נושאים ע"י מספר גורמים, חלקם במימון ציבורי, חלקם בשיתוף של מימון ציבורי-פרטי, כאשר המגמה היא לעבור ליוזמות פרטיות בעיקר. מבחינת התכנית, השינוי צריך להיות יסודי ובראיה לטווח ארוך (מעבר לטווח של קדנציה פוליטית). 20 מתוך דו"ח ביניים מספר 1 של התכנית להתחדשות הדר הכרמל, חיפה ממאי

91 לפי התכנית, המצב בהדר הכרמל מדורדר כל-כך שאין לצפות ליוזמות פרטיות של שיקום והגעה של תושבים חדשים, ללא השקעה ראשונית משמעותית מצד העירייה. התכנית מתבססת על מספר הנחות יסוד: על העירייה להשקיע בשדרוג המרחב הציבורי ושירותי הציבור בשל בשכונה, המשאבים הציבוריים המוגבלים יש להשקיע אותם בתבונה במקומות שבהם תהיה האפקטיביות המרבית. הנחה נוספת היא שהשקעות נכונות בשלב הראשון יובילו להשקעות ויוזמות פרטיים בשלב השני, לאחר שהשוק הפרטי ישוכנע במחויבות של הרשות לפרויקט החידוש. התכנית מציעה להכין תכנית מתאר להתחדשות, אשר תסדיר את אותם נושאים הדורשים אישור סטטוטורי. הנושאים שאותם יש להסדיר עפ"י תכנית מן-שנער הם: תגבור אחוזי הבניה מ- 140% ל- 200% עד 225%. תוספת של 2 קומות ועוד חדרים על הגג, כלומר בניה עד גובה של 6 קומות. (כיום הבניה בהדר היא עד 4 קומות). טענת התכנית בהתבסס על תכנית לב העיר בתל- אביב היא שתוספת זו "לא תשנה באופן מהותי את המרקם האופייני 21 למרבית הדר ושומר על אופי הבינוי המלווה את פני השטח". (ראה בנושא זה נספח 5). בתכנית יוגדר גודל מינימאלי מיוחדות לסטודנטים וכד'. מעלית. לדירות כדי להבטיח רווחה גבוהה, אישור התוספות יותנה בשיקום ושיפוץ הבניין יחד עם זאת יותרו דירות והחצר וכן הוספת התכנית ממליצה להשתמש בשימור כמנוף לפיתוח, תוך ניצול הערכים המיועדים לשימור למיתוג האזור כבעל איכות אורבאנית. התכנית ממליצה על ארבע רמות שימור: א. שימור מחמיר, בעיקר למבני ציבור חשובים כמו בניין הטכניון, בית המשפט המחוזי (לשעבר), בנין העירייה וכד'. ב. מבני מגורים ללא תוספות בניה, להם יאושר שימוש חורג ממגורים ו/או ניוד זכויות בניה. ג. שימור עם תוספות, על פי הנחיות שתיתן התכנית וע"י אנשי מקצוע. ד. מרקמים לשימור שבהם יש לשמר את המכלול הבנוי והפתוח לפי הוראות מיוחדות. התכנית מסתמכת על סקר השימור שהוכן עבור עיריית חיפה ע"י ארכ' (סוסנובסקי 2001). סילבינה סוסנובסקי הסדרי חניה יהיו בהתאם לאפשרי. התכנית מעודדת את העירייה למצוא פתרונות חניה כלליים, לא בתוך המגרשים. היא ממליצה לא לדרוש מיזמים למלא אחר תקן החניה המקובל כדי לא לעצור יוזמות בניה. התכנית מבקשת לקבוע עמדה ברורה לגבי שימוש חורג למשרדים באזורי מגורים ומבקשת להוציא שימוש זה מאזורי מגורים מובהקים. התכנית מציעה לבנות מגדלי מגורים (בעיקר), לפי זמינות שטחים מתאימים. היא ממליצה להכין תכניות נקודתיות לאותם מגדלים, בהתאם להנחיות תכנית המתאר. כל זאת מוצע בכדי לקדם 21 מתוך תכנית להתחדשות הדר הכרמל (התחל"ה) חיפה, דו"ח מסכם, אמצעי יישום להתחדשות. עמ' 8. 84

92 את בניית המגדלים (15 קומות) לצורך תגבור הבניה בהדר. הכוונה היא לעודד יוזמה פרטית לבניית מגדלי המגורים. התכנית קוראת לשיפור המרחב הציבורי וניהולו ברמה גבוהה, הנכסים הפרטיים. הפרויקטים המחוללים הם: א. הפיכת רחוב הרצל למדרחוב עם תנועה של רכבת קלה בלבד. כדי שיהווה מאיץ גם בשיפור ב. ציר ברוולד, ניצב לציר הרצל יכלול פיתוח ושיקום גנים, יצירת חניונים ופיתוח מוסדות ציבור וחינוך. ג. פרויקט חיבור בין גן הזיכרון (סמוך לבניין העירייה) לקריית הממשלה. פרויקט יזמי שיכול לתת מענה למשרדים שיישארו בהדר הכרמל. ד. הפיכת מתחם רח' חסן שוקרי למרכז תרבות ופנאי, תוך ניצול מבנים ששימשו את הממשלה (משרד הפנים, בית המשפט המחוזי, לשכת הגיוס) הסבתם למבני חינוך או תרבות. ה. שיקום ושדרוג שוק תלפיות- סירקין תוך שימור מבנה השוק ההיסטורי שמהווה דוגמא יוצאת מן הכלל לסגנון הבינלאומי, והוא המרכז המסחרי הסגור הראשון בארץ. ו. שיפורים באזורי המגורים בתחום התשתיות, התאורה והגינון. טיפול במדרכות, בסמטאות המדרגות. שיפור הסדרי החניה. ז. בניית חניונים מתחת לגנים הציבוריים תוך הבטחה שנוף הגן ישוקם במלואו לרבות עצים גבוהים. שימוש בחניונים לציבור הרחב במשך היום ולתושבי האזור בשעות הלילה. האמצעים הארגוניים שמציעה התכנית הם: הקמת מנהלת התחדשות הדר שתפעל כמנהלת הרובע ותרכז את כל פעולות העירייה בתחומי התכנון, הפיתוח, הארגון והיישום. המנהלת תעסוק בקשר עם הציבור כפונקציה חברתית וכלכלית. כמו כן תעסוק המנהלת בייזום פרויקטים, תדאג להכנת מלאי של תכניות ולקידום ואישור הליכי התכנון. תפקידה יהיה לתמוך ולייעץ בנושא תוספות בניה למגורים, שיקום ושימור של מבנים. היא תדאג לריכוז וטיפול בשדרוג התשתיות, ריכוז הטיפול בשירותים החברתיים וכן בחידוש מבני ציבור והסבתם לתפקודים חדשים, עידוד וריכוז יוזמות עסקיות, פעולות של שיווק וטיפוח התדמית של הרובע. כמו כן מציעה התכנית להקים גוף מנהל לרחובות המסחריים, כדוגמת הנהלת קניון. הגוף יעסוק בתחזוקת המתחם, בשיווקו ובארגון פעילויות אורבאניות שימשכו קהל לירידים וכד'. מוצע שהמימון לפעולות אלו יבוא מתוך הארנונה המשולמת בהדר. כמו כן מוצע לוותר או להקל באגרות בניה והיטלים נוספים כדי לעודד את הגופים הפרטיים לשפר את נכסיהם. התכנית בהדר הכרמל עדיין לא יושמה, המעמד שלה אינו ברור, מועצת העיר הקודמת תחת הנהגתו של מר מצנע אימצה את התכנית זמן קצר לפני הבחירות. אולם מועצת העיר החדשה האטה את הקצב מתוך רצון לבחון את התכנית (מתוך ראיונות עם מן 2004, מור 2005). גורמי התכנון בעירייה מתייחסים לחלק מהמלצות התכנית (מן שנער) כהמלצות מנחות, כמו גם לסקר השימור שהוכן לאזור ע"י סוסנובסקי (2001). אולם, הפעילות היזמית בהדר הכרמל חלשה ולכן הצורך בהתמודדות עם נושאים שעליהם ממליצה התכנית כמו תוספת של שתי קומות, עדיין מועטה. יחד עם זאת באזור התיאטרון העירוני נצפו באחרונה כ- 15 מבנים שעברו שיפוץ חיצוני. 85

93 6.6 התייחסות התכנית לשיתוף הציבור לב העיר במסמכים הכתובים, המתארים את תכנית לב העיר בתל-אביב, אין תזכורת לשיתוף הציבור או לשיתוף תושבים. כפי שצוין בפרק 2 בחיבור זה, רעיון שיתוף הציבור כסוגיה תכנונית נמצא בראשית התפתחותו בישראל ובתחילת שנות ה- 80 לא היה קיים הליך שיתוף הציבור, כפרקטיקה מוכרת ונפרדת. בשנים של הכנת תכנית לב העיר בתל אביב לא היה נושא זה חלק מהשיח המקצועי בתחום התכנון העירוני. הוא החל להתעורר בסוף שנות השבעים, במקביל לידע תכנוני שהגיע לארץ מהעולם, בעיקר מארה"ב. הוא הוטמע כחלק מפרויקט שיקום אך השכונות. בתקופת התחלת העבודה על לב העיר בתל אביב, כשהפרויקט נתפס עדיין כחלק מתכניות שיקום 22 שכונות, הוא לא היה כלי תכנוני שהיווה מרכיב נפרד בתכנית. יחד עם זאת, מתוך הראיונות שהתקיימו עם צוות המתכננים של תכנית לב העיר בתל אביב, עולה שהייתה בעבודתם התייחסות לתושבים שהתגוררו באזור. עבודת ההכנה כללה הרבה סיורים בשטח וע"י כך מגע רב עם תושבים בצורה לא פורמאלית. המגע הזה הוביל, למשל, לגיבוש הרעיון של הקמת דיור מוגן לטובת התושבים המבוגרים באזור. הדבר לא התממש, מכיוון שלא השכילו ליצור מנגנון שיוכל לטפל בנושא ולקדם את הרעיון (ראיון עם דוידוב 2004). בשלב מתקדם יותר, כאשר הוכנו התכניות הסטטוטוריות, מהרגע שמשרדי מנהלת הפרויקט התמקמו ברח' היו שימועים ציבוריים שבהם הוצגו שינקין בשנת 1984 התכניות לציבור. היה קשר הדוק בין המתכננים ובין המנהלת והמנהלת היוותה צינור תקשורת בלתי אמצעי בין המתכננים ובין התושבים. גורם נוסף ולא רשמי, שהיווה סוג של צינור תקשורת בין התושבים בשטח ובין העוסקים בתכנון, היה העיתונות המקומית, שהתחילה להתפתח באותה תקופה. העיתונות המקומית, בעיקר אסתר זנדברג, כתבת עיתון "העיר" באותן שנים, הציפה את רעיונותיהם ועמדותיהם של תושבי האזור ונתנה לתחושות אזרחי העיר ביטוי מעל גבי דפי העיתון. תכנית לב העיר הייתה מבוססת על התקדמות איטית, שעברה מפרויקט מקומי אחד למשנהו. העירייה יצרה מספר מנופים, אשר מומנו מהתקציב השוטף של העירייה. הרעיון היה לתת עדיפות לטיפול בנושאים שהיו בתוך גבולות האזור שנבחר בלב תל-אביב. בתשתיות ובשטחים הפתוחים באזור הפרויקט אינטנסיבי. השכונה את בית הספר ביאליק, שעמד להיסגר. בהתאם לכך, הטיפול היה בשלב מאד מוקדם שיפצו בתוך שיפוץ בית הספר הוגדר כצעד בונה אמון בין העירייה ובין התושבים, שהצהיר כי יש רצון כי התושבים יישארו ויגדלו את ילדיהם באזור ועל כן העירייה משקיעה בבית הספר ומשפצת אותו. 22 לנושא שיתוף הציבור בפרויקט שיקום שכונות ראו גם: אלתרמן וצ'רצ'מן (1991), אלתרמן, לו-יון וצ'רצ'מן (1996) Churchman, A. (1987). Can resident participation in neighborhood rehabilitation programs succeed: Israel's Project Renewal through a comparative perspective. In I. Altman & A. Wandersman (Eds.), Neighborhood and community environments. New York: Plenum, pp

94 הדר הכרמל 23 כאמור לעיל, הוחלט בעיריית חיפה לצאת לתכנון פורמאלי להתחדשות הדר ולצורך הכנת התכנית נשכר משרד מן-שנער. משיחות עם גורמים בעירייה ועם המתכננים, כי מסתבר נושא שיתוף הציבור לא נכלל במפרט הראשוני להזמנת העבודה ורק מאוחר יותר הוחלט על קיום המהלך. הצורך בכלי זה עלה מתוך העירייה ובד בבד מתוך צוות התכנון, שכלל מלכתחילה צוות חברה ושיקום קהילתי. הנחת העבודה של צוות חברה ושיקום קהילה בתוך התכנית הייתה "שכל תכנית של התחדשות הדר הכרמל צריכה להיות רלבנטית לקבוצות השונות של האוכלוסייה המתגוררות 24 בו ולקבוצות נוספות בעלות פוטנציאל לעבור לגור בו". הצוות החברתי זיהה ארבע קבוצות אוכלוסייה עיקריות על פי הפילוח הבא באחוזים: כ- 50% עולים חדשים, 22% ערבים, מתחלקים לשתי קבוצות: המתגוררים בהדר עשרות שנים. הצוות החברתי, 6.5% אנשים צעירים חרדים ו- 21.5% בשיתוף המחלקה לתכנון אסטרטגי ישראלים ותיקים. המשתייכים לקבוצת הג'נטרי, בעירייה, ארבעה קיים הישראלים הוותיקים ותושבים מבוגרים מפגשים עם נציגי תושבים מהקבוצות השונות במהלך אביב המפגשים היו עם קבוצה של עולים, קבוצה של דתיים, קבוצה של ערבים וקבוצה של ותיקים. נציגי הציבור בקבוצות השיתוף נבחרו ע"י המחלקה לתכנון אסטרטגי, על פי המלצות של עובדי רווחה ועובדים קהילתיים. יש להניח שבכך שהרכב קבוצות התושבים נקבע ע"י העירייה לא נכללו בהן מתנגדים אפשריים או כאלו שהיו להם ניגודי אינטרסים עם התכנית. לכל קבוצה הוזמנו 20 איש לפי השיוך החברתי, מגורים בהדר ופעילות קהילתית. הדיונים התקיימו במתכונת של דיון פתוח בין משתתפי המפגש וכללו גם חלק של שאלות שנשאלו ע"י צוות התכנון. למרות שהמפגשים התקיימו במסגרת של ארבע קבוצות הומוגניות, הסתבר שהייתה הסכמה רבה בין הקבוצות לגבי הנושאים הדורשים טיפול. קבוצת הוותיקים הייתה זו שהקימה את 25 "פורום הדר", והביעה רצון לשמור על השכונה ואופייה כמו שהיא. הקבוצה, שלא הייתה בעד שינויים, נתפסה ע"י המתכננים כמתנשאת ביחס לקבוצת העולים והערבים הציבור בהכנת התכנית, (ראיון עם גינזברג, שהתכנית בהחלט מתייחסת גם למסחר באזור..(2004 חשוב לציין שלמרות הכוונות שיתוף של לא נערך כל מפגש עם אנשי עסקים וסוחרים מהדר הכרמל למרות צוות התכנון שנכח במפגשים ציין שהיה פער בין הנושאים בהם עוסקת תכנית המדיניות ובין הנושאים שהעלו התושבים. התושבים העלו בעיות מיידיות וכלליות וכמעט לא עסקו בנושאים הקשורים ברכוש הפרטי, מתוך מחשבה שיש לדון בבעיות הכלל. את המתכננים עיניינו גם נושאים שקשורים לרכוש הפרטי של התושבים, לטענת אמיר מן ויונה גינזברג מצוות התכנון, כדי להתייחס לצרכי התושבים מבחינת רמת הדיור. המתכננים השתמשו בהזדמנות של המפגש עם 23 מבוסס על תכנית להתחדשות הדר הכרמל (התחל"ה) חיפה, דו"ח ביניים מס' 2: שלב ב': ריכוז מידע הערכתו וניתוחו פרק שיתוף הציבור בתכנון. 24 מתוך תכנית להתחדשות הדר הכרמל (התחל"ה) חיפה, דו"ח ביניים מס' 2: שלב ב': ריכוז מידע הערכתו וניתוחו, עמ',113.(2000) 25 "פורום הדר" ידון בפירוט בפרק הבא 87

95 התושבים כדי לבדוק רעיונות שעלו במהלך תהליך התכנון, לדוגמא הרעיון של הוספת קומות כדי לממן את החידוש הפיסי של המבנים. (ראיונות עם מן 2004, גינזברג, 2004) התושבים במפגשים השונים שהתקיימו התייחסו למגוון של בעיות בתחומים של בעיות פיסיות ותשתיות; נושא של שטחים פתוחים; בעיות חברתיות. צוות חברה ושיקום קהילתי סיכם במספר המלצות את דברי התושבים כפי שעלו במפגשים השונים: א. ב. ג. ד. ה. ו. ז. הקמה של משרד בהדר הכרמל, שיהיה נגיש לתושבים ויטפל בבעיות השוטפות שהעלו התושבים. המשרד ירכז בעלי מקצוע בתחומים הרלוונטיים, ויעבוד עם התושבים בשיתוף פעולה. טיפוח השטחים הציבוריים ועידוד השימוש בהם ע"י בתי ספר ומתנ"סים בשעות אחר הצהרים. עזרה בהתארגנות של ועדי בתים וועדי שכונות. מערך של פעילויות לילדים בהתאם לצרכים של כל קבוצה. יצירת קשר בין מוסדות התרבות העירוניים בהדר הכרמל ורתימתם לפעילות לטובת תושבי הדר הכרמל. ארגון משמר אזרחי ותגבור הנוכחות של משטרה ברחובות. התושבים הביעו הסכמה מסויגת לאפשרות של ציפוף השכונה ע"י הוספת שתי קומות כדי לממן את שיקומה הפיזי של השכונה. בנוסף למפגשי שיתוף הציבור שהתקיימו כקבוצות דיון במסגרת התכנית, הוקמה עוד קודם לכן על ידי מהנדס העיר ועדה ציבורית, שכללה נציגים מהעירייה מהמחלקות השונות, נציגי ציבור מהמגזרים השונים, נציגות של אנשי מקצוע ואנשי אקדמיה. בראש הוועדה עמד חבר מועצת העיר יעקב שטטמן. מאוחר יותר, לאחר הבחירות לרשות העיר בשנת 2003, עמד בראש הוועדה סגן ראש העיר שמואל גלבהרט. משנת 1999 התכנסה הוועדה פעם או פעמיים בשנה. היא היוותה הזדמנות למפגש של כל הגורמים המעורבים בהדר הכרמל, כולל תושבים מכל המגזרים. הועלו בה בעיות שונות והוצג תהליך התכנון והתקדמותו. המפגשים היוו עוד נקודת מפגש בין התכנון ובין התושבים (ראו גם נספח 6). 6.7 בין התושבים לממסד שיתוף הציבור ככלי תכנוני שימש את התכנית בהדר הכרמל והיווה כלי חשוב שאיפשר למתכננים להציג תכניות לציבור, לקבל תגובות ואף עזר בגיבוש יעדי התכנון. אולם, כלי זה, בהיותו פורמאלי, הוא תלוי תקציב ובנכונות של המתכננים, מוגבל ביכולתו להגיע לכלל התושבים וקשה להפעילו בזמנים שונים לפי הצורך במהלך הפרויקט. המנגנון שהוקם בלב העיר לניהול הפרויקט לחידוש, דהיינו מנהלת הפרויקט, הפך לכלי המאפשר תקשורת בלתי אמצעית בין גורמי התכנון לבין תושבי המקום. גם אם מלכתחילה הכוונה המוצהרת בהקמת המנהלת הייתה רק מנהלית, העובדה שנשכר אדם בעל אוריינטציה חברתית 88

96 ורב תחומית לנהל את הפרויקט ומשרד הפרויקט הוקם בלב אזור החידוש, תרמו ליכולת של המנגנון שהוקם לקבל מושג על רחשי הלב של תושבי האזור ולהציגם למתכננים. כפי שיוצג להלן, מנהלת פרויקט החידוש בהדר הכרמל שהוקמה רואה את עיקר תפקידה בהתערבות חברתית. בשתי הדוגמאות, לב העיר והדר הכרמל, המנהלת הפכה מנגנון שעובד קרוב לתושבים ומהווה ערוץ תקשורת עם המתכננים. מנהלת הפרויקט בלב העיר בעקבות ההחלטה לצאת לפרויקט חידוש לב העיר בתל אביב, הוקמה ועדת היגוי שכללה נציגים מעיריית תל-אביב, משרד השיכון וחברת חלמיש והוחלט לתקצב את פעולות היישום של הפרויקט מתוך התקציב השוטף של העירייה. כבר בראשית הפרויקט הוחלט להקים מנהלת שתנהל את יישומו בשטח. בשנת 1984 נפתח משרד למנהלת הפרויקט בחנות ברח' שינקין 35. המנהלת כללה מנהל פרויקט ומזכירה. מנהל הפרויקט עבד קודם לתפקידו זה בפרויקט שיקום שכונות והנושא החברתי היה חלק מתפיסת עולמו. תחומי הפעילות של המנהלת כללו תחומים רבים, החל מאיסוף זבל ועד מעורבות בהליך התכנון. תפקידי המנהלת, כפי שהוגדרו ע"י מנהל הפרויקט היו (ראיון עם רוזנמן 2004). מידע לתושבי האזור ולתושבים פוטנציאליים לגבי דירות ולגבי זמינות אפשרויות אספקת לסיוע כלכלי בשיפוץ דירות או בשכר דירה. עזרה בהתארגנות של הסוחרים באזור. שיפור התדמית של האזור, מיתוג האזור ופרסום במקומונים, ארגון אירועים קהילתיים. עבודה עם בעלי בתים בהסדרת נושא דירות בדמי מפתח. הקמת מערכת שיכולה לסייע לשיפוצי בתים מבחינה טכנית ומקצועית. עבודה מול עמותת תושבי לב תל-אביב (לאחר שהתושבים התארגנו בעמותה). לדעת מנהל הפרויקט, יעקב רוזנמן, הפרויקט הצליח בגלל כמה סיבות: א. הייחוד של אזור לב העיר בתל אביב, שאליו הגיעו אנשים מרכזיים בתרבות הישראלית והם היו אלו שהיוו את הבסיס לאטרקטיביות של האזור. ב. רוב מה שהובטח לתושבים קויים בסופו של דבר וזה גרם לבניה של אמון. ג. המחויבות של העירייה ובעיקר של ראש העיר להצלחת הפרויקט. ד. הזמינות של מנהלת הפרויקט לתושבים ותפיסתה "שצריך לעזור להתארגנות התושבים כדי שתעזור לך" (ראיון עם 89 רוזנמן, 2004). בשנים הראשונות היה המשרד ברחוב שינקין כמעט מתנ"ס. כל מי שהגיע לאזור עבר דרך המשרד וקיבל מידע לגבי תכניות הסיוע ותכניות לעתיד. חלון הראווה הפך ללוח מודעות לגבי דירות ומי שהגיע למשרדי תיווך דרך המנהלת קיבל הנחה. הגיעו לאזור בעיקר צעירים שרצו להיות קרוב למרכז העניינים. הראשונים, ההתפתחות המסחרית ברחוב שינקין התרחשה בגלל העסקים הייחודיים אבל גם בגלל שדרוג הסביבה הפיסית. רוב החנויות שהיו של עסקים זעירים כמו סנדלר וחנויות סדקית התחילו להחליף ידיים והתאימו את עצמן לקהל החדש של הסביבה. המנהלת הייתה מעורבת בפעילות בגינת שינקין וברחוב שינקין בתאום עם הסוחרים (מתוך ראיון עם רוזנמן 2004).

97 מאוחר יותר, בשנת 1991 הוקם מרכז קהילתי "בית תמי" והפעילות עברה אליו. התושבים היו מעורבים בהקמת המרכז ולכן גם חברים בוועד המנהל שלו. מנהלת המרכז הייתה למעשה ראש מנהלת הרובע. בתוך המרכז הוקמו מספר ועדות. אחת מהן הייתה ועדת תכנון שכללה תושבים, מנהלת המרכז הקהילתי, עובדת קהילתית ומתכנן ממשרד מהנדס העיר. השגשוג של רח' שינקין והפיכתו למוקד תרבות ישראלי ומקום עלייה לרגל של ציבור גדול מהאוכלוסיה הישראלית, הפך את נושא החנייה באזור לבלתי נסבל. אחד הפרויקטים החשובים שוועדת התכנון הייתה מעורבת בהם היה הקמת חניון מתחת לגינת שינקין. בשנת 1994 החליטה עיריית תל-אביב ליזום מהלך של הקמת חניון מתחת לגינת שינקין ובתמורה הובטח שהגינה תשופץ. הגינה ששופצה באמצע שנות ה- 80, במסגרת הפעולות לבניית אמון והשיפור הפיסי של האזור לא הייתה אהודה על התושבים. על כן הובטח ששיתוף הפעולה בנושא החניון יוביל לשיפוץ הגינה. לצורך הובלת המהלך מונתה ע"י מנהל הנדסה 26 העבודה מול התושבים ובעיקר עמותת תושבי לב העיר. בעירייה עובדת קהילתית שריכזה את העובדת הקהילתית, שניהלה את העבודה עם עמותת תושבי לב העיר בנושא החניון, עזרה גם לגבש את המבנה הארגוני של העמותה. בסופו של דבר התושבים התנגדו להקמת החניון, אבל העירייה החליטה לשפץ את גינת שינקין בכל זאת, בגלל ההבטחה שניתנה. תכנון הגינה התבצע בוועדת התכנון במרכז הקהילתי. מתכנני העירייה סברו שיש לחבר את הגינה והכיכר לרחוב שינקין ולהפוך אותה לחלל עירוני. אולם התושבים, שהתענינו בגינה בעיקר בגלל המיתוס שנוצר סביבה, רצו ליצור הפרדה בין הגינה ובין הרחוב, כך שהגינה תשמש בעיקר את תושבי האזור ולא את העוברים ושבים ברחוב. תכנון הגינה וביצועה בפועל בשטח התבצעו בסופו של דבר על פי רצון התושבים (מתוך ראיונות עם קורן 2004, סגל 2004 ואהרוני 2004). כפי שטוענת רחלי אהרוני שהייתה עובדת קהילתית בלב העיר, בלב העיר עמותת התושבים ייצגה בעיקר את עצמה. לטענתה, ניתן להגיע לכלל התושבים באזור כלשהו וליצור מיפוי מסודר של צרכים רק דרך עבודה ממסדית ושימוש בסקרים. לדעתה, יש מקום לעבודה קהילתית גם באזורים חזקים כדי לעזור בהתארגנות ובניהול גופי התושבים. באזורים כאלו יש חשיבות רבה לאישיות של העובד הקהילתי והיכולת שלו לפעול ולהפעיל קבוצות חזקות.( בשנת (ראיון עם אהרוני הוחלט בעיריית תל-אביב שיעדי הפרויקט לחידוש אזור לב העיר הושגו והוחלט לסיים את הפרויקט. מנהלת הפרויקט נסגרה ואזור לב העיר לא קיבל יותר עדיפות בתקציבים שוטפים של העירייה. תפקידים מסוימים של המנהלת נשארו במרכז הקהילתי (ראיונות עם סנטו 2004, רוזנמן 2004 וקורן 2004). "בית תמי". בשנת 2002 הוקמה בלב תל-אביב מנהלת רובע כאחת מתשע מנהלות המתפקדות בעיר. אזור לב- העיר מהווה רק חלק ממנהלת רובע לב תל-אביב. מנהלות הרובע בתל אביב הוקמו כדי לנסות לגשר בין התפיסה הכלל עירונית והשכונות. מטרתן היא לווסת בין תהליכים מטרופולינים שקצבי 26 על העמותה ידובר בפירוט בפרק הבא. 90

98 הזמן שלהם ארוכים יחסית, לבין טיפול בסוגיות השכונתיות, הדורשות התייחסות מיידית. מנהלות הרובע בתל אביב הוקמו בהתבסס על הניסיון הירושלמי של המינהלים השכונתיים וניסיון שנלמד ממדינות אחרות. הן הוקמו ביוזמת הרשות המקומית במודל שפעל "מלמעלה למטה". הקמת המנהלות בתל-אביב היתה כרוכה במאבקים, במיוחד משהסתבר לתושבים שכל מנהלת תטפל במספר שכונות. הפחד של התושבים היה שהדבר יפגע בייחודם כמסגרת שכונתית (ינון-אמויאל וקלוש 2003). אבל בפועל, המטרה של מנהלות הרובע היא להתקרב אל התושבים, להכין את הרקע לתהליכי תכנון ולמתן התנגדויות. מנהלת הרובע מטפלת בנושאים פיסיים וחברתיים ויש ניסיון לארגן את התושבים ולערוך בחירות דמוקרטיות לוועד הרובע. לטענת רוב, מנהלת רובע לב תל-אביב, משתדלים במנהלות לשתף פעולה עם כל הגורמים הקהילתיים הפועלים במקום, גם מוסדות עירוניים, כמו "בית תמי" הפועל באזור לב העיר, וגם ארגוני תושבים וולונטריים (ראיון עם רוב 2004). מנהלת רובע לב תל-אביב הוקמה יחסית מאוחר. עד הקמתה תפקדו מנהלת פרויקט לב תל-אביב ומאוחר יותר המרכז הקהילתי "בית תמי" כמנהלת שכונתית לכל דבר ועד להקמת מנהלת הרובע (המשתרע מדרך יפו בדרום ועד רח' בוגרשוב, מרמורק ושד' שאול המלך בצפון, ומחוף הים במערב ועד נתיבי איילון במזרח), הם נתנו שירותים גם לשכונות הגובלות באזור לב העיר (ראיון עם קורן 2004). מנהלת הפרויקט בהדר הכרמל תכנית מן-שנער להתחדשות הדר הכרמל קוראת להקמת "מנהלת התחדשות הדר" שתתפקד כמנהלת רובע ותרכז תחת קורת גג אחת את כל פעילויות העירייה בתחומי התכנון, הפיתוח, הארגון והיישום לגבי הדר הכרמל. בשלב שני ממליצה התכנית להקים גוף ניהולי שיעסוק בניהול הרחובות המסחריים, בדומה לניהול קניון. בשנת 2000, תוך כדי עבודת צוות התכנון ובהתאם לצרכים שעלו מהשטח, החליטה עיריית חיפה להקים את מתנ"ס הדר בשיתוף עם חברת המתנ"סים. המתנ"ס הוקם במבנה שהיה שייך להסתדרות והווה מרכז פעילות במשך שנים. המתנ"ס הוקם כמסגרת רב-תרבותית, עם מספר שלוחות: שלוחה חרדית, מרכז לעולים ושלוחה חילונית, במטרה לפנות לכל הצבורים בהדר ולתושבי העיר בכלל. הרעיון היה להקים מרכז ברמה גבוהה, שישדר לתושבים רצינות ומחויבות של הרשות לפעולות החידוש (ראיון עם עמרם מצנע 2005). עד שנת 2005 היה המתנ"ס בניהול משותף של העירייה וחברת המתנ"סים. המתנ"ס השתדל לתת את התנאים הכי טובים ולהציע פעילות ברמה גבוהה, כדי שלא ייתפס כמתנ"ס של עניים. במשך כל קיץ 2004 נערכו פעילויות בשיתוף התושבים בגן בנימין, הסמוך למקום מגוריהם של כל המגזרים, כדי לדחוק את השיכורים והמסוממים מהגן. המתנ"ס ערך קורסים ופעילויות להעצמת תושבים בתחומים שונים (ראיון עם בר-תקוה 2004). בשנת 2003 נבחר יונה יהב לרשות העירייה והעירייה החדשה האטה את קצב התקדמות תכנית מן-שנער, מתוך רצון לבחון את הדברים מחדש. בפועל, בשנת 2005, הוקמה ועדה לקידום איכות החיים במתחם (נספח 10). הגופים המרכיבים את הוועדה הם העירייה, המחלקה ללימודי רווחה ובריאות באוניברסיטת חיפה והמשטרה. הוועדה החליטה על מיקוד משאבים במתחם גיאוגרפי מוגדר, הכולל את האזורים שהוגדרו כבעייתיים במיוחד- אזור התיאטרון העירוני, אזור שוק 91

99 תלפיות ואזור רחוב יל"ג. האזור שנבחר לצורך כך מצומצם יותר מגבולות התכנית להתחדשות הדר הכרמל, (מדובר באזורים סטטיסטיים 631,634,641). המטרה הראשונית של הוועדה לקידום איכות החיים בהדר הכרמל היא לפעול לשינוי ולשיפור איכות החיים ברמת הפרט, המשפחה והקהילה (ראיון עם ברודר 2005). לצורך כך הוחלט על הקמת מנהלת הדר, שתאפשר לקדם את מטרות הוועדה. במסגרת פעולות הקמת מנהלת הדר, עיריית חיפה החליטה להיפרד מחברת המתנ"סים וכיום מנהל המתנ"ס הוא גם ראש המנהלת הפרויקט. מטרות המנהלת כפי שהוצגו לחברי מועצת העיר בפברואר 2005 הן: הקניית בטחון אישי לתושבי האזור שיפור הנגישות של התושבים למשאבים קיימים שיפור פיזי של פני המתחם ורמת המגורים גישור וגיבוש תושבי האזור לכלל קהילה תמיכה וקידום הדור הצעיר באזור תמיכה באוכלוסיה הקשישה באזור קידום בריאות הציבור באזור שינוי הדימוי ע"י העלאת רמת השירות ואיכות החיים כדי למשוך אנשים חדשים לשנות את חוסר האמון המוחלט של התושבים בממסד לצורך השגת היעדים הנ"ל מתכננת מנהלת הדר מספר אמצעי יישום, כגון: עידוד סטודנטים להתגורר בהדר ע"י מתן מלגות, מנוי לתיאטרון, שיפור התחבורה הציבורית למוסדות להשכלה גבוהה והקמת מועדון סטודנטים במתנ"ס הדר. רעיון זה התגבש במנהלת הדר בקיץ 2005, אך עדיין לא יצא אל הפועל. הוקמה קבוצה של משמר אזרחי מקרב העולים מחבר העמים, הנקראת "גדודי העלייה". יש תכנית להתקין מצלמות ברחבי האזור כדי לסייע בשמירה על הביטחון האישי. תנועת הנוער העובד והלומד הקימה קיבוץ עירוני בקרבת התיאטרון העירוני בסתיו בשנים האחרונות מדובר שבית ספר בסמ"ת הממוקם במתחם הטכניון ההיסטורי ייסגר, אבל יש כוונה של עיריית חיפה להשאיר בית ספר תיכון עירוני במתחם (לאחרונה פורסם מכרז לחיפוש מנהל לבית ספר עירוני במתחם). כמו כן, פועלת מנהלת הדר הכרמל להקמה של ועדי רחוב וועדי בתים בעזרת עובדים קהילתיים. המטרה להגיע לכמה שיותר נציגי תושבים שיהיו מעורבים בחידוש ותחזוקת המבנים באזור (ראיון עם ברודר 2005). 92

100 6.8 סיכום התכנון הפורמאלי סיכום מאפייני התכניות והתהליכים לחידוש בלב העיר בתל אביב ובהדר הכרמל בחיפה מופיע באופן השוואתי בטבלה להלן ראו תרשים 29. תרשים 29- סיכום מאפייני התכנון בלב העיר ובהדר הכרמל Figure 29- Summery of Planning Characteristics in Lev Ha'eer and Hadar Hacarmel היוזמה להכנת התכנית מטרות התכנית מבנה התכנית עיקרי התכנית שיתוף הציבור מנהלת הפרויקט לב העיר היוזמה לתהליך החלה ברשות המקומית. הכנת התכנית נבעה מתוך ממצאים שעלו בתהליך תכנון שהחל בתכנית מטרופולינית שהובילה להכנת תכנית מתאר עירונית וממנה עלה הצורך לטפל במגורים. שיקום האזור כאזור מגורים בהתבסס על הפוטנציאל העצמי שלו. מעבר מהיר משלב התכנון ליישום. כתוצאה השינוי ניכר בשטח תוך זמן קצר- הדבר תרם לבניית האמון שנתנו התושבים בממסד ובתהליך התכנון והחידוש. האזור ברובו מיועד למגורים משרדים פונו מדירות מגורים סיוע כספי עבור שיפוץ המבנים תכניות להגדלת זכויות בניה התכנית מכירה בערכים האדריכליים והאורבניים של האזור וקובעת ערכים לשימור. 200 מבנים הוכרזו לשימור בדרגות שונות. לא היה תהליך פורמאלי של שיתוף הציבור הקמת מנהלת ליישום הפרויקט- מנגנון יעיל שמהווה צינור תקשורת בין התושבים ובין התכנון. הדר הכרמל היוזמה לתהליך החלה ברשות המקומית בהכנת תכנית, מתוך תהליך מנהלי של טיפול יזום באזורים שונים בעיר. חידוש הדר הכרמל כרובע מגורים עם מרכז עסקי ותרבותי. התהליך מקוטע- עובר זמן רב בין התכנון לביצוע. כתוצאה נוצר חוסר אמון בין התושבים והממסד. בנוסף ההתדרדרות הפיסית וכתוצאה החברתית ממשיכה. התכנית לחידוש הדר הכרמל מושפעת מתכנית לב העיר התכנית מייעדת את האזור למגורים, למסחר ולתרבות. התכנית קוראת לפינוי משרדים מדירות מגורים. התכנית קוראת להגדלת זכויות בניה ולתוספת קומות כדי לממן שימור המבנים התכנית קוראת לטיפול באזורים המסחריים ובגופי התרבות באזור. התכנית מכירה בערכים האדריכליים והאורבניים של האזור וקובעת ערכים ומתחמים לשימור בהסתמך על סקר שימור שהתבצע באזור. התקיים תהליך פורמאלי של שיתוף ציבור בחלוקה לפי מגזרים, תוצרי השיתוף שולבו בהמלצות הדו"ח שהוגש בסיום התכנית ב הוקמה מנהלת לטיפול באזור מצומצם מהמוגדר בתכנית לחידוש הדר הכרמל. אחרית דבר השינוי הדמוגראפי והאנושי- קרה לפני אישור התכניות שופצו 385 בנינים. נבנו 130 בנינים חדשים ול- 152 בנינים נוספו קומות. התהליך בהדר עדיין בתחילתו! 93

101 7. יוזמות מקומיות "מלמטה" פרק זה עוסק בתושבים ומתמקד בעיקר בתושבים פעילים, המעורבים בהתארגנויות מקומיות באזורי המחקר. בכל אחד מאזורי המחקר, לב העיר בתל-אביב ובהדר הכרמל בחיפה, קיימות התארגנויות שונות של תושבים. ההתארגנויות שנבדקו במסגרת מחקר זה הן התארגנויות שורשיות (grassroot) שהחלו "מלמטה" ע"י התושבים וביוזמתם וללא תמיכה ממסדית. התושבים שנחקרו לצורך המחקר פעלו ופועלים במסגרות שהוקמו על ידם, ביוזמתם ובאופן שאינו תלוי בממסד העירוני. לעתים נוצר בשלב מסוים קשר בין התושבים ובין הממסד, אבל הממסד לא היה מעורב בפעילות של הארגונים, שהתרחשה ועדין מתרחשת באורח התנדבותי. המרואיינים הראשונים לצורך המחקר אותרו במהלך שיחות גישוש עם גורמים רשמיים בעיריית תל-אביב ועיריית חיפה. הגורמים בעירייה הפנו אותי לתושבים שהיו אתם במגע בעת הכנת והפעלת התכניות לחידוש. תוך כדי הראיונות עם אותם תושבים פעילים הופניתי על ידם לתושבים נוספים שהם חשבו שיכולים להוסיף מידע בנושא תפקיד התושבים בתהליכי ההתחדשות העירונית. באופן כזה הממצאים שיובאו להלן מתארים קבוצות תושבים מסוימות, שהן בעלות נוכחות משמעותית בגלל הפעילות הציבורית של התושבים הפעילים בהן. לגבי הדר הכרמל ידוע ממחקר אחר שהתבצע בהדר בשנים האחרונות שקיימת התארגנות קהילתית לאספקה עצמית של שירותים בקרב קבוצת העולים החדשים (בליימן 2004). קיימת גם עמותה בשם "ילדנו בתנופה" העוסקת בעיקר בטיפול בנוער בסיכון וחברים בה גם תושבים ערבים. קיימים גם מחקרים ביחס לאוכלוסייה החרדית באזור הדר. בגלל אופיו הייחודי של המחקר הגעתי לקבוצות תושבים פעילות שהן הדומיננטיות בעיני המתכננים ברשות המקומית. בלב העיר הגעתי לעמותת תושבי לב תל-אביב, ארגון המייצג בעיקר את קבוצת הצעירים שחוללו את השינוי באזור מראשית שנות ה- 80. היה בעמותה זו ייצוג מסוים לתושבים מבוגרים, אך לא היה בה כל ייצוג לאוכלוסייה החרדית שבאזור, המהווה בהערכה בלבד כ- 13% מתושבי האזור (מתוך פרופיל קהילה לב תל-אביב שהוכן ע"י מיקי קורן מנהלת בית תמי בשנת 1994). בהדר הכרמל הופניתי לתושבים הפעילים בארגון המכונה פורום הדר. מדובר בהתארגנות שורשית, המייצגת בעיקר את הקבוצה של הישראלים הותיקים. הייצוג של עולים חדשים, של ערבים ושל דתיים בפורום הדר הוא שולי ולמרות חלקם היחסי באוכלוסיית השכונה נוכחותם כמעט אינה מורגשת בארגון זה. בשנת 2000 היוו הלא יהודים כ- 28% מתושבי הדר (בקבוצת הלא יהודים נמנים ערבים, עולים שאינם יהודים ותושבים בהאים), העולים החדשים היוו כ- 40% מהתושבים והאוכלוסייה החרדית היוותה כ- 10% מהתושבים עפ"י הערכה בלבד. (לפי דו"ח מס' 2 של תכנית מן-שנער: ריכוז מידע, הערכתו וניתוחו מדצמבר 2000) 94

102 לב העיר בתל-אביב- התארגנות התושבים הראיונות עם תושבים מלב העיר בתל אביב התקיימו במהלך השנים 2004 ו במקומות שונים בתל-אביב, לפי נוחיות המרואיינים. השיחות התמקדו בתקופה מוקדמת יותר, שבה היו אותם מרואיינים מעורבים בפעילות למען לב העיר. עובדה זו משמעותית משום שהיו אנשים ששוחחו על אירועים שהתרחשו כ- 20 ואפילו 25 שנים מוקדם יותר. מהראיונות עולה שבמקביל לתהליכי התכנון הפורמאליים שיזמה עיריית תל-אביב ובאופן בלתי תלוי בהם, הגיעה קבוצה של צעירים לאזור רחוב שינקין כבר בסוף שנות ה- 70. באותה תקופה האזור היה מרכזי אך שקט יחסית. אוכלוסיה צעירה של סטודנטים, אמנים בראשית דרכם ואנשי תקשורת נמשכו לאזור בגלל מחירי הדירות הנמוכים והמיקום המרכזי. התרכזות של צעירים מעולם התקשורת והאמנות העניקה למקום הילה בוהמיינית, שגובתה גם בסוג העסקים שהחלו להופיע לאורך רחוב שינקין. בתי קפה "זרוקים", חנויות/גלריות, כמו קפה תת-רמה, שינק-אין, גלריה פלסטיק פלוס או האוזן השלישית (דוגמאות בתרשים 30). רחוב שינקין היה רחוב מסחרי מראשיתו. אבל בעוד שבתקופה מוקדמת יותר הוא התאפיין במסחר שכונתי זעיר, בראשית שנות ה- 80 הוגדר המותג "שינקין" בעיקר בגלל הפעילות המסחרית והתרבותית הייחודית שהתרחשה ברחוב ע"י תושבי האזור הבוהמיינים (עזריהו 2005, ראיונות עם תושבים). תרשים 30- יצירת "שינקין" Figure 30- The creation of Shenkin האוזן השלישית היום שינקין/ אלנבי ביום שישי קפה תמר ברח' שינקין רח' שינקין- קיוסק של פעם 27 הפרק על הפעילות של תושבי תל-אביב מבוסס על ראיונות שהתקיימו עם חמישה תושבים באזור, (הרשימה מפורטת בסוף הביבליוגרפיה), ומסמכים של עמותת תושבים למען איכות חיים בלב תל-אביב. 95

103 האזור הזדקן מאוד עד לראשית שנות ה- 80. הוא נותר ללא גני ילדים חילוניים. הצעירים שהגיעו לאזור והחליטו להישאר מצאו שאין פתרונות חינוכיים לילדים בגיל הרך ועל כן המקום אינו מתאים למשפחות צעירות. הם הקימו "גן הורים" שממנו צמחה עמותת "מקהלת". עמותה זו היא התארגנות התושבים הראשונה שהוקמה באזור. מדובר בעמותת הורים שהוקמה בעקבות גן ההורים של ראשית שנות ה- 80. עמותת "מקהלת" היא זו שיזמה והקימה את אשכול הגנים הממוקם ברחוב העבודה. העמותה הוקמה ב- 1985, בתחילה היו לה 5 כיתות גן. הגנים היו ממוקמים תחילה ברחוב רש"י במבנה נטוש. אח"כ עברו הגנים למיקום הנוכחי במבנה שהיה בעבר בי"ס תלפיות והיה שייך לתנועת המזרחי ברח' העבודה. מראיונות עם אנשי הגרעין המוקדם, עולה כי ההורים התארגנו לקבוצת לחץ כלפי העירייה כדי לקבל שירותים שמתאימים למשפחות עם ילדים. הקמת גן ההורים לדבריהם היווה מוקד משיכה מסוים לעוד משפחות עם ילדים. התפיסה של חברי עמותת "מקהלת" הייתה שהצוות המקצועי של הגנים שהיה מבוסס על עובדי עירייה, עובד עבור ההורים. (ראיונות עם תושבים האזור). בתקופה הראשונה הייתה מעורבות יתר של ההורים ורצון לקבוע הכול ולשלוט על הכספים. כיום יש באשכול הגנים 9 כיתות גן. עד הצהרים מתפקדים הגנים כגנים עירוניים לכל דבר. עמותת "מקהלת" מנהלת את הצהרון ואת הקייטנות. בפעילות הצהרון והקייטנות משתתפים כמעט כל ילדי הגנים. הגנים באשכול נאלצו להתאים את עצמם לאופי הבוהמי של התושבים. למשל, הוחלט לוותר על ריכוז הבוקר בגנים, מאחר והורים טענו שהם אמנים שעובדים עד מאוחר בלילה ובבוקר הם רוצים לישון וקשה להם להגיע לפני 8:00 בבוקר. תושבים שונים התייחסו לתפקיד שמילאה תכנית לב תל-אביב בתהליך התחדשות האזור באופן שונה. היו כאלו שהיו מודעים לכוח של התכנית ולתמריצים הכלכליים שנתנה. אלו היו בעיקר התושבים שניצלו את ההקלות הכלכליות. אחרים נתנו לתכנית כוח מועט בלבד וייחסו את תהליך ההתחדשות בעיקר להילת הווילג' שנוצרה סביב רחוב שינקין והצעירים שעברו לאזור וארגנו אירועים קהילתיים שמשכו אנשים רבים. רחל לוטן (2002) מציינת במחקרה שרק 34% מתושבי האזור ידעו על הסיוע שניתן ע"י העירייה לשיפוץ דירות ומבנים ומתוכם רק 2% ניצלו את הסיוע הניתן. כאמור, חלק מהתושבים לא ידעו על התכנית וייחסו את הפעילות הקהילתית להתארגנות ספונטאנית של תושבי האזור. אולם, מתוך שיחות עם מנהל הפרויקט בראשית שנות ה- 80 עולה שחלק מהאירועים שאורגנו ברחוב שינקין יוזמו על ידו בשיתוף עם תושבים באזור. התושבים היותר מעורבים, שהיו מודעים לקיום הפרויקט, אומרים שללא ספק זו דוגמא לשילוב מוצלח בין העירייה שיזמה את פרויקט החידוש ובין גרעין של תושבים שידע לנצל את ההזדמנות שניתנה כדי למנף את המקום. חלק מהאנשים שרואיינו לגבי לב-העיר היו חברים בעמותת התושבים ואף נשאו בתפקידי מפתח בהנהלתה. מתוך השיחות עם תושבים אלה ועם מנהל פרויקט חידוש לב העיר, עולה שהיו פעולות קהילתיות עוד לפני שקמה העמותה. חלק מהמרואיינים בתל-אביב קראו לתקופה מראשית שנות ה- 80 "התקופה הפולקלוריסטית" והתייחסו להווי מיוחד, שכלל הקמת בתי קפה וגלריות מיתולוגיים שייצרו את המותג שינקין. אין ויכוח שהמותג שינקין נוצר מלמטה ע"י התושבים. תכנית לב תל-אביב הותירה את השימושים 96

104 המותרים ברחוב שינקין למסחר, כפי שהיו בעבר ולא קבעה את אופיים. את האופי המיוחד ואת התוכן הייחודי יצקו במקום אותם אמנים ואנשי בוהמה צעירים שהגיעו לאזור. מתוך השיחות עולה כי המותג שינקין הוא זה שמשך בהתחלה אוכלוסייה צעירה ודומה במאפייניה החברתיים, הכלכליים והתרבותיים להתגורר באזור. אולם, בשלב מאוחר יותר נעשה הרחוב, לדברי התושבים הוותיקים, "גולם שקם על יוצרו" והמותג נעשה מגנט לכולם וייצר דחייה מסוימת מבחינת הבוהמה שהקימה אותו. בשנת 1984 נפתח משרד למנהלת הפרויקט, בחנות ברחוב שינקין 35. המשרד היה חלק מהמבנה הארגוני של פרויקט התחדשות "לב העיר" ולדברי תושבים שהתגוררו באזור באותה תקופה היו למשרד תפקידים נוספים מעבר לאלו שצפו יוזמי הפרויקט. הוא שימש כמרכז בעל אופי מתנ"סי ומנהל הפרויקט לקח חלק גם בארגון פעילות קהילתית. באותה שנה התקיימה תהלוכת עדלאידע ברחוב שינקין (תרשים 31), אירוע שאורגן ע"י התושבים בסיוע מנהלת הפרויקט. תושבים אחדים טענו שההתארגנות הראשונית הייתה סביב ההתנגדות להקמת חניון מתחת לגן מאיר, באמצע שנות ה- 80. ההתארגנות שהחלה כהתנגדות ליוזמה עירונית הובילה לארגון פעילות קהילתית כמו העדלאידע וכן אירוע אמנים בגן מאיר, נטיעות בגינת שינקין, וחג ביכורים עירוני. תרשים 31- עדלאידע 1984 לב העיר Figure 31- Purim parade Lev Ha'eer 1984 בשנת 1987 החלה ההתארגנות של תושבים שהתנגדו לשעות הפעילות הארוכות של מקומות הבילוי והמטרד שהם היוו. שתי תושבות אספו חתימות למאבק נגד שעות הפתיחה של מקומות הבילוי ומישהו יעץ להן להקים עמותה כדי להסדיר את נושא הכספים. העירייה טענה שלתושבים יהיה יותר כוח בבית משפט בהליכים נגד בעלי פאבים ובתי קפה ובשלב מסוים גם היא נתנה לעמותה תמיכה כספית לצורך מאבקם בשעות הפעילות של מקומות הבילוי. לעמותה בגלגולה הראשון הייתה הצלחה מסוימת בסגירה של מועדון אחד או שניים ואז הפעילות "נרדמה" עד שנת בשנת 1990 הוחלט להחיות את העמותה, שנקראה "עמותת תושבים למען איכות חיים בלב תל-אביב", כדי לקדם את הקמת המרכז הקהילתי. בטופס הבקשה לרשם העמותות, הגדירו חברי העמותה את מטרתה: "ליזום, לארגן ולקדם פעילות למען רווחת תושבי 97

105 לב תל-אביב, לסילוק מטרדים ומפגעים סביבתיים באזור. ליזום לארגן ולקדם את פיתוח אזור לב תל-אביב למען תושביו ודייריו." (טופס הבקשה להקמת עמותה- בנספח 1). בשנת 1990 הוחלט בעיריית תל-אביב להרחיב את גינת שינקין לטובת הציבור, על חשבון הריסת מבנה שהיה שייך לעירייה בגב הגינה בצד הפונה לרחוב בעלי מלאכה. התושבים רצו להפוך את המבנה למרכז קהילתי שהיה חסר מאד באזור. לטענתם, מספר המשפחות שכבר התגוררו באזור ומספר הילדים שהיו בו הצדיקו הקמת מרכז קהילתי. הם דרשו להסב את המבנה למרכז וכן להיות מעורבים בהקמתו, בקביעת התכנים ובבחירת אנשי הצוות. בסופו של דבר קם המרכז הקהילתי תוך מעורבות אינטנסיבית של תושבים. היום נקרא המרכז "בית תמי" והוא משמש את תושבי לב העיר והשכונות הסמוכות. המאבק של תושבי מרכז אזור לב תל-אביב בבעלי הפאבים ובתי הקפה הוא סמלי ומצביע על התברגנות האזור. הצעירים שהגיעו לאזור בגלל המחירים הזולים, המרכזיות ומקומות הבילוי הרבים, נישאו והקימו משפחות. המיקום הנוח עדיין משך אותם, אולם דרישותיהם הסביבתיות השתנו. אנשים גידלו ילדים ונזקקו לשירותי ציבור ופחות למקומות בילוי. לדוגמא: לאחת ממקימות העמותה, שהייתה בשנת 1987 בעלת משפחה ואם צעירה, היה בשנת 80 מועדון מאד פופולארי ה- underground ברחוב טשרניחובסקי. המועדון היווה בזמנו מטרד לשכנים, אך מצד שני היה מקור פרנסה לדוכני המזון בשוק בצלאל. לאחר כשנה נסגר המועדון, למרות ששגשג, בגלל היותו מטרד לשכנים. 7 שנים מאוחר יותר התגוררה אותה אישה ברחוב שינקין. היו לה כבר ילדים צעירים ומקומות הבילוי גרמו לה להפרעה רבה. בשנת 1987 שופצה גינת שינקין. התושבים ביקשו שהעירייה תספק להם צבע ועובד מטעמה ורצו לשפץ את הגינה בעצמם. העירייה מצידה יזמה פרויקט שכלל תכנון אדריכלי. לכאורה היה שיתוף של התושבים בפרויקט, אבל התוצאה הייתה מאד לא לרוחם של התושבים. במשך השנים נערכו דיונים ומאבקים לשינוי הגינה. בשנת 1994 שונתה הגינה פעם נוספת ובמתכונת המשופצת היא מתפקדת עד היום. בשנת 1994 החליטו בעיריית תל-אביב לנסות לפעול להקמת חניון מתחת לגינת שינקין. מחלקת מהנדס העיר, שיזמה את התכנית, החליטה לצרף עובדת קהילתית לפרויקט כדי שתוביל מהלך של שיתוף הציבור (ראה נספח 3). ההבטחה לתושבים הייתה שבמידה וישתפו פעולה עם מהלך זה, העירייה תשפץ את גינת שינקין על פי החלטות משותפות של התושבים והעירייה. העובדת הקהילתית הייתה מעורבת בפעילות במשך כשנה. התקיימו דיונים רבים לגבי הקמת חניון מתחת לגינה. הרעיון היה שהקמת החניון תפתור את בעיות החנייה הרבות באזור ותעזור לממן את שיפוץ הגינה. התוצאה של המהלך הייתה החלטה של התושבים לדחות את הקמת החניון. אבל העירייה מצידה קיימה את הבטחתה ושיפצה את גינת שינקין (ראיון עם סגל 2004, ועם אהרוני (2004 הוקמה ועדה משותפת של תושבים, העירייה והמרכז הקהילתי, לתכנון מחדש של גינת שינקין. התפיסה האורבאנית של מתכנני מנהל הנדסה בעיריית תל-אביב הייתה לפתוח את הכיכר אל הרחוב לטובת הציבור כולו. התושבים התנגדו וטענו שיש מחסור גדול בשטחים פתוחים לטובת דיירי השכונה ולכן דרשו שתהיה הפרדה בין הרחוב לגינה. בסופו של דבר בוצעה הגינה בהתאם לרצון התושבים והיא מנותקת מהרחוב ואכן משמשת בעיקר את תושבי האזור ובאי בית תמי. 98

106 מתחילת שנות ה- 90 ועד שנת 1995 "עמותת תושבים למען איכות חיים בלב תל-אביב" הייתה פעילה מאד. הפעילות שהחלה בהקמת בית תמי, התרחבה להקמת שלוחת ספורט של המרכז הקהילתי בבית ספר בלפור. כמו כן ניהלה העמותה מאבק להקמת בריכת שחיה שלא הצליח וכן מאבק, שכלל ניהול מערכת התנגדויות, להקמת פרויקט מגורים במתחם רוקח (פרויקט לב העיר). מאבק זה הצליח בחלקו. המבנים נבנו אמנם, אולם נשארו במתחם שני מבנים היסטוריים שאמורים לשמש את המרכז הקהילתי. כמו כן, השיגו פעילי העמותה תמיכה של יזמי הפרויקט ברכישה של מזגנים לבית ספר בלפור הסמוך. לאורך כל הדרך עסקה העמותה גם בארגון וייזום של אירועים קהילתיים, כמו, למשל, אירועי אביב בתל-אביב. המאבק מול פרויקט לב העיר יצר קרע בתוך העמותה. ההנהלה הוותיקה נתפסה כחלשה ומשת"פית של העירייה (ראו כתבה בנספח 4). נערכו בחירות ונבחרו כוחות חדשים שהיו מיליטנטים יותר. אנשי ההנהלה הוותיקה ציינו שהם ראו בהידברות עם העירייה ועם גורמים יזמיים דרך שנתנה אפשרות להתקדם ולהגיע להישגים, גם אם היה זה במחיר של פשרות. המאבקים הפנימיים החלישו את העמותה ורבים עזבו. חלקם טענו שהייתה כבר עייפות מסוימת ואנשים רצו להמשיך הלאה. חלקם אף עזבו את האזור והעיר. פעילים אחרים טענו שהייתה כבר תחושה שדברים מסתדרים והבעיות פחתו ולא ראו צורך להמשיך בפעילות במסגרת הזו. כיום העמותה עדיין קיימת ומייצגת חלק קטן מהתושבים. בשיאה מנתה העמותה כ- 700 חברים. כיום נערכים ניסיונות על ידי מנהלת הרובע לקיים בחירות דמוקרטיות כלליות ליו"ר הרובע. מדובר בפעילות יזומה ע"י העירייה (ראיון עם רוב 2004). לעיתונות המקומית בתל-אביב היה תפקיד בתהליך ההתחדשות של לב העיר. במקביל להתהוות התכנית החלו לפעול עיתונים אלו שהמנדט שלהם היה לעסוק בעניינים מקומיים והם נתנו חשיפה רבה לפרויקט לב העיר ועזרו במידה רבה ביצירת המקום והמותג. לעיתונות היה מקום חשוב ביצירת המיתוסים השכונתיים, שהיוו את הבסיס למשיכת האוכלוסייה החדשה של אמנים, אנשי תקשורת וכד'. לעיתונות המקומית היה גם תפקיד בהצגת הדעות ורחשי הלב של תושבי לב העיר וכך היוותה העיתונות עוד צינור תקשורת בין התושבים לגורמי התכנון (ראיון עם דוידוב 2004). החשיפה הרבה של המקום בעיתונות גרמה לנהירה של אנשים ממקומות אחרים בעיר ובארץ כולה אל האזור, בעיקר בימי שישי. רחוב שינקין והמסר שניסה להעביר עבר לככב גם בעיתונות הארצית ואף לחלחל לספרות ולשירה ונהפך למושג - "שינקינאיות" -ולמותג. תושבי האזור חשו שהזרים הפקיעו מהם את המרחב הציבורי. חלק מהתושבים הראשונים הרגישו שהאזור כבר לא בשבילם. גם מחירי הנדל"ן האמירו והם לא יכלו לעמוד בתשלומים. לטענת אנשים עמם דיברתי, האופי של רחוב שינקין החל להשתנות ולהתאים את עצמו לטעם יותר המוני. רוב העסקים החדשים שנפתחו היו מסעדות או בתי קפה, דבר שהקשה מאד על דיירי הבניינים בגלל הריחות והרעש. היו שהצרו על כך שהעירייה לא התערבה וניסתה לווסת את תמהיל העסקים ברחוב, אלא נתנה רק לכוחות השוק לעבוד. היום גם מעט הגלריות והחנויות הייחודיות שהיו ברחוב נסגרו (ראיונות עם תושבי לב העיר). לדברי התושבים עמם דיברתי, "עמותת תושבים למען איכות חיים בלב תל-אביב" הוקמה ע"י אנשים דעתניים שדיברו על זכויותיהם כתושבים. עמותת התושבים מתוארת על ידי אותם תושבים כגוף שארגן פעולות נגד יוזמות של העירייה, בנוסף ובמשולב עם ארגון אירועים 99

107 קהילתיים. אירועי הרחוב שארגנה העמותה חיברו בינה ובין הקהילה במקום. חברי העמותה הביאו רעיונות ואף תכניות חלופיות לנושאים שהיו בויכוח עם העירייה. אבל, בסופו של דבר, פעילות העמותה נכנסה לשגרה ונהייתה מוסד מסודר. לדעת המרואיינים, לב העיר הוא דוגמא טובה לשילוב מוצלח של יוזמות הממסד ולתושבים, אשר ידעו לנצל את ההזדמנות. השילוב בין השיק הבוהמי והתמיכה העירונית הם אלו ששינו את פני האזור. לדברי המרואיינים, מעורבות של תושבים מתרחשת במקום שנוצרת בו תחושה של ואקום מבחינת הטיפול המוניציפאלי. מצד שני ההתארגנות היא תוצאה של תחושת הקהילה שנוצרה במקום. היו שטענו שכדי שעבודה התנדבותית של תושבים תצליח יש צורך בתמיכה ממסדית. יחד עם זאת, היו תושבים שגרסו שעמותת תושבים צריכה להיות מנותקת מהעירייה, כדי שתוכל להיות מהפכנית. התושבים ציינו שמנהלת הפרויקט הייתה גוף חיובי שתרם להתחדשות הקהילתית והפיסית. המנהלת תפקדה כמתנ"ס וכעירייה מקומית בלב העיר. התכנית הייתה ה"לב" שהשפיע על הסביבה כולה. התושבים תארו את האזור מלכתחילה כנחמד ושקט ובעל מחירי דירות נמוכים. לטענתם, מי שהגיע לאזור רצה להישאר. היו מרואיינים שחשבו שההתחדשות הייתה מתרחשת גם ללא התערבות העירייה התארגנות התושבים בהדר הכרמל, חיפה פרק זה עוסק בהתארגנות התושבים בהדר הכרמל בחיפה ב"פורום הדר". מדובר בהתארגנות תושבים "שורשית",(grassroot) שהיא הבולטת מבין ארגוני התושבים בהדר העוסקת בנושאים של איכות חיים. קיימים באזור ארגונים נוספים, ארגוני עולים העוסקים באספקת שירותים קהילתיים לעצמם (בליימן 2004), עמותת "ילדינו בתנופה", פרויקט מציל"ה (ראיון עם גיגי 2005) ועוד. הייחוד של פורום הדר בא לידי ביטוי בנוכחותו בעיתונות המקומית ובמודעות לקיומו מצד נציגים מהרשות המקומית. התארגנות זו, המוכרת והמזוהה ביותר עם תושבי הדר, הוקמה ע"י תושבים פעילים במטרה מוצהרת לשפר את איכות החיים של תושבי הדר הנוכחים. פורום הדר הוא ארגון של תושבים המייצג בעיקר את הפלח הוותיק של אוכלוסיית הדר. אוכלוסיה זו נחשבת בתכנית מן- שנער כוותיקה, באופן המייחד אותה מאוכלוסיית העולים החדשים. פלח זה באוכלוסייה מתחלק גם הוא לשתי קבוצות, הקבוצה הראשונה היא של תושבים מבוגרים, המתגוררים באזור עשרות שנים. הקבוצה השנייה היא של צעירים, ילידי הארץ, שנולדו וגדלו בהדר, או שהגיעו להדר בשנים האחרונות ממקומות אחרים בחיפה או בארץ, בתהליך שיכול להיחשב ראשיתה של התחדשות ואף ג'נטריפיקציה. קבוצת החברים בפורום הדר אינה גדולה. מדובר בכ- 60 איש, מתוכם פעילים בסביבות 15 איש. לקבוצה יש דובר והיא מתכנסת אחת לחודש במתנ"ס הדר ברחוב ירושלים. הפורום אינו רשום כעמותה, כדי לאפשר חופש פעולה 28 החלק על פעילות חברי פורום הדר מבוסס על ראיונות עם חמישה חברי הפורום, הביבליוגרפיה, ועל מסמכים ופרוטוקולים של ישיבות של פורום הדר. רשימת הראיונות בסוף 100

108 לכל אחד מהחברים וכדי לא לסרבל את הפעילות.לפורום אין מוסדות פנימיים, בחירות, והוועדות מוקמות אד הוק. לא נערכות הראיונות עם תושבי הדר הכרמל התנהלו במהלך 2004 ו- 2005, והתקיימו במקומות שונים בהדר, על פי בחירת המרואיינים. השיחות נסבו על אירועים אקטואליים שהתרחשו בעבר הקרוב במהלך השנים האחרונות, או כאלה המתרחשים תוך כדי תהליך המחקר. כמו כן הייתי נוכחת במספר מפגשים של פורום הדר. מעורבים בעבר וכיום פחות. כל המרואיינים בהדר הכרמל חברים בפורום הדר, חלקם היו מעוד לטענת המרואיינים, בתי הקפה שהוקמו ברחוב מסדה ע"י צעירים באמצע שנות ה- 90 היוו את הרקע לפעילויות חברתיות סביבם והם היו אלו שהיוו את הבסיס להקמת פורום הדר. הקמת שניים שלושה בתי קפה ברחוב מסדה והלל גררה עסקים נוספים, בעיקר לרחוב מסדה (תרשים 32). בעקבות פעילות זו החלו להגיע צעירים לגור באזור וליהנות מהפעילות החברתית והתרבותית שהתפתחה סביב העסקים האלו. שני בתי קפה, "קפה קטן" ברח' מסדה ו"קפה בינינו" ברח' הלל קיימים משנת 1995 וסביבם קמו במשך הזמן עסקים נוספים. עסקים אלו כבר הפכו ל"מוסדות" מוכרים בעיר וניתן למצוא בהם אנשים ממגזרים שונים ובגילים שונים. התחושה במקומות אלו היא של בית קפה שכונתי שבו כולם מכירים את כולם. תרשים 32- עסקים ברחוב מסדה בהדר הכרמל Figure 32- Shops in Masada St., Hadar Hacarmel חנות ברח ' מסדה קפה קטן, רח' מסדה הפורום עצמו הוקם ב ע"י צעירים שהגיעו להתגורר בהדר ממקומות אחרים. מדובר בצעירים משכילים, שראו בפעילות החברתית שהחלה להתפתח באזור הרחובות מסדה והלל בסיס טוב להקמת ארגון מסודר, שידאג לאיכות החיים בשכונה. היו ביניהם בעלי עסקים צעירים, אשר חלמו להפוך את רחוב מסדה בהדר הכרמל ל"שינקין " של חיפה. קבוצה זו, בשיתוף עם הצעירים שהגיעו להתגורר בשכונה, יזמו מפגש של תושבי הדר, ובו הוחלט להקים את פורום הדר. הוחלט שהפורום יתכנס אחת לחודש ויטפל בנושאים הקשורים לשכונה. אנשי הפורום ראו את עצמם כמחדשי ועד הדר הכרמל ההיסטורי, שטיפל בעניינים המוניציפאליים של השכונה מראשית הקמתו בשנת 1921 ועד להקמת המדינה. בראשית ההתארגנות התקיימו המפגשים של הפורום בבית "אישה לאישה" ברח' הלל בהדר, בנוכחות אנשים מכל הגילים ומכל המגזרים. היום אין נציגות לעולים ולערבים, כנראה בגלל הבדלים תרבותיים. חברי הפורום עדיין רואים את עצמם כנציגים של כל תושבי הדר, ומטפלים בנושאים הקשורים למגזרים השונים. (המגזר החרדי לא היה מעורב בפורום הדר ובכל מקרה הוא נבדל). הארגון קיים היום כ- 8 שנים וממשיך להיפגש 101

109 אחת לחודש. אבל היום הקבוצה שמגיעה היא של ותיקים מבוגרים בעיקר. הצעירים יותר אמרו לי בראיונות כי הם התעייפו ולכן לא מגיעים למפגשים. פורום הדר מעולם לא הפך לעמותה רשומה, או ארגון ממוסד בצורה כל שהיא. הוא מקפיד לשמור על מבנה פתוח וגמיש. התפקיד היחידי שנבחר הוא תפקיד הדובר. ועדות מוקמות לפי נושאי עניין של המשתתפים וביוזמת החברים. נושא מיסוד הפורום עלה בישיבות רבות אבל הוחלט שאין צורך בסרבול ההתארגנות העצמית שעובדת יפה ולאורך זמן. על כן לא מצאו החברים לנכון להיכנס לתסבוכת בירוקרטית של הקמת עמותה. החיסרון הגדול במבנה כזה הוא בקושי לגייס כספים. עד כה נעזרו חברי הפורום לצורך זה בהתארגנות "דרך חיפה", ביוזמת החברה להגנת הטבע, שהוא ארגון הגג של כל ארגוני התושבים בחיפה. בפגישות החודשיות מועלים נושאים לפי העניין של המשתתפים. כל מי שרוצה לבוא ולהשתתף מוזמן. פרוטוקולים נכתבו והופצו במשך כ- 4 שנים, כאשר התקבל תקציב ממתנ"ס הדר. הפורום דן במשך השנים בנושאים כגון מצב התשתיות בשכונה, הניקיון, בניה לגובה, הרס של מבנים היסטוריים בעלי ערך ארכיטקטוני, גנים ציבוריים ופעילות תרבותית באזור. המפגשים נמשכים גם היום על פי המתכונת הראשונית אחת לחודש. במהלך השנים הבינו אנשי הפורום כי יש צורך ליצור שיתופי פעולה עם גורמים שונים כדי לקדם את נושאי השכונה. נוצר קשר עם עיריית חיפה, משטרת חיפה, מתנ"ס הדר וארגונים ירוקים כגון החברה להגנת הטבע, המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, דרך חיפה ועוד. שיתוף הפעולה עם עיריית חיפה הוא מורכב. בפועל לא הוקצו לצורך כך בעירייה משאבים מיוחדים. אולם, אנשים בתוך העירייה סייעו עד כה עד כמה שיכלו, מתוך סימפטיה והערכה לפעילות של אנשי פורום הדר. בדף קורא שהוציאו באפריל 2000, קראו חברי פורום הדר לתושבים "לעשות את השינוי בעצמנו" (ראה נספח 7). הם מתייחסים לשכונת הדר מראשיתה כישות מוניציפאלית עצמאית, שהיוותה את חיפה העברית. בתוך ישות זו דאג ועד הדר הכרמל לתשתית הפיזית ולחיי החינוך והתרבות של השכונה. הטכניון, ששכן בשכונה, היווה את המוקד התרבותי והחינוכי באזור ובגנו התרחשו אירועים המוניים. חברי הפורום מציינים את עזיבת הטכניון לקריית הטכניון בנווה שאנן ובסופו של דבר גם עזיבתה של הפקולטה לארכיטקטורה באמצע שנות ה- 80 כסיומו של "תור הזהב" של הדר. מאז הם רואים הזנחה של הרקמה העירונית והתשתית החברתית, הנמשכת כבר 20 שנה. על פי הגדרת הפורום, על רקע ההזנחה הזו קם פורום הדר, בניסיון לבנות מודל דומה לוועד הדר הכרמל. הם מגדירים את עצמם: " חבר אנשים בלתי מאוגד המאמין ביכולת יחדיו ליזום, ולקדם עשייה קהילתית רב תחומית לטיפוח המקום ותושביו". באותו מנשר מאפריל 2000 (נספח 7), הם מפרטים את הפעילות המתוכננת של הפורום: חגיגות האביב, "דאגה לשיתוף הציבור בעיצוב עתידה של הדר", איתור מבנים לשימור ועידוד בניה חדשה המתאימה לאופי המקום, טיפוח ועידוד יוזמה ויצירה מקומיים. לטענתם, חברי הפורום משקפים את כל דיירי הדר. ואכן, מתוך הראיונות עולה שבראשית פעילות פורום הדר היו חברים בו תושבים ותיקים, לצד עולים וערבים. במשך הזמן ונכון להיום, פעילים בפורום הדר בעיקר ותיקים. הועלתה סברה שהמצב הכלכלי 102

110 הקשה ששרר בארץ בשנים האחרונות מנע מנציגי עולים וערבים להמשיך ולקחת חלק בפעילות הפורום היות והם טרודים בבעיות פרנסה. חברי פורום הדר רואים את עצמם כגוף המתווך בין התושבים ובין העירייה, ופועל גם לטובת ציבורים שאינם מיוצגים בו. לדעתם, אחד מתפקידי הפורום הוא להיות בלם לרעיונות שמועלים בעירייה ואשר הם מנוגדים לאינטרסים של התושבים. הפעילות של הפורום יצרה נוכחות בשטח שהעירייה לא יכולה להתעלם ממנה. לדעת התושבים הפעילים, העירייה צריכה להיות יותר קשובה ויותר בקשר עם התושבים. העירייה צריכה להתערב ולייצר מנגנון שיקדם את ההתארגנות של ועדי בתים. מצד שני היו מרואיינים שחשבו שלפעמים עדיף שהעירייה לא תתערב ואף טענו שפעילויות שבהן התערב המתנ"ס, הנתפס כזרוע של העירייה, גוועו בסופו של דבר, כמו פסטיבל האביב. לתושבים יש רעיונות לגבי דרכי הפעולה הדרושות כדי לקדם את ההתחדשות. הייתה הסכמה כמעט כללית שיש לשפר את הביטחון האישי בהדר. ממצא זה תואם גם את מה שעלה במפגשי שיתוף הציבור שיזם הצוות החברתי של תכנית מן-שנער. ההצעות שהוצעו כללו תוספת משמעותית של תאורה ברחובות ותגבור נוכחות המשטרה. יחד עם זאת, עלתה גם הטענה שהמשטרה לא מבחינה בין בטחון במרחב הציבורי ובין פעילות שיכולה להיתפס כבעייתית, המתבצעת במרחב הפרטי. הכוונה היא לחוסר גמישות מצד המשטרה לגרעין הבוהמי המתגורר באזור. היו טענות שהמשטרה בודקת צעירים מגודלי שיער, מבלי יכולת להבחין שאלו למעשה אותם צעירים שיש עניין שיבואו להתגורר באזור. ברור לתושבים שיש לשנות את הדימוי של הדר הכרמל ולהפוך את האזור למקום שנעים לגור בו. הועלו הצעות שיש להפוך את המתחם כולו למתחם תרבות ולאגד את כל מוסדות התרבות, המוזיאונים והתיאטרון. בראיונות ציינו התושבים שיש חשיבות להוספה מיידית של מוסדות חינוך לגיל הרך והצעיר. חברי פורום הדר מודעים גם לערכים האדריכליים והאורבניים של המתחם ולכן מצפים ואף תומכים בשימור כמנוף חשוב להתחדשות האזור. התושבים שהשתתפו בראיונות ציינו את האיכויות האדריכליות של המבנים ואת מחיר הדיור הזול כגורם מושך בשכונה. חברי פורום הדר מתארים בראיונות עמם את שכונת הדר כמקום מגורים מרכזי ונוח, שבו מחירי הדיור נוחים ויש אוירה רב-תרבותית טובה. היו כאלו שאמרו שהיות והדר היא השכונה המרכזית בעיר, מגיעים לה יותר משאבים. לטענתם יש בהדר הרבה דירות ריקות ולכן אין צורך להוסיף יחידות מגורים נוספות. תושבת אחת ציינה שבתי קפה אינם מעידים בהכרח על התחדשות. לטענתה הופעת בתי מרקחת, חנויות לחומרי בנין, סניפי דואר וכד' יעידו על כניסה של תושבים ועל תהליך של התחדשות. חברת פורום ותיקה מספרת שהגיעה לשכונה לפני עשרות שנים, כאשר השכונה הייתה עדיין בתקופת הזוהר שלה. היא ומשפחתה נשארו לגור בהדר מתוך בחירה, מתוך תחושת שייכות וסולידאריות עם השכונה גם לאחר השינויים הרבים שחלו בה. היא סיפרה שבשלב מסוים היא ובעלה עברו לגור בכרמל, אבל הרגישו שם כמו "דגים מחוץ למים" וחזרו. היא ציינה שרבים מהתושבים הוותיקים עזבו את הדר ומתגוררים בשכונות נחשבות יותר בעיר. פעמים רבות היא 103

111 מוצאת את עצמה בעמדת התנצלות לגבי העובדה שהיא מתגוררת בהדר. בעובדה שיש הרבה עולים חדשים וערבים בשכונה. היא לא רואה בעיה חלק מהמרואיינים סברו שפורום הדר גרם לשינוי תפיסתי בעיריית חיפה וביחד עם הקמת העסקים ברחוב מסדה והלחץ של הפורום, נכנסה עיריית חיפה לתהליך שיזם את תכנית מן-שנער. קיימת התייחסות של פורום הדר לתכנית מן-שנער, המבטאת את העובדה שהם מוטרדים ממדיניות הבניה לגובה ומהציפוף המתוכנן. לטענתם אין התייחסות למחסור במוסדות חינוך ושטחים פתוחים, ולבעיות החניה וריבוי כלי הרכב. לדעת הפורום בניה לגובה וציפוף אינם יכולים להיות מנופים להתחדשות. פורום הדר מציע מספר מנופים להחייאת הדר, כגון (פרוטוקול ישיבה מתאריך: ): - שיפור ושיפוץ התשתיות הקיימות במרחב הציבורי. - התחשבות במבנים היסטוריים. - התחשבות בתושבים המתגוררים כיום בהדר ובצרכיהם. - חידוש התשתית המסחרית שנפגעה ושיקום הדר כמרכז עירוני. - הדר כמרכז תרבות - חיזוק מוסדות התרבות כגון המוזיאונים והתיאטרון והקשר ביניהם. מתוך הראיונות עם חברי הפורום ובעיקר מתוך עיון בפרוטוקולים של ישיבותיהם, מצטייר ארגון התנדבותי דינאמי וגמיש, הנותן הזדמנות לחבריו לפעול וליזום איש איש לפי כישוריו, יכולתו ורצונו. למרות שכמעט ואין תפקידים נבחרים, התקבלו במשך השנים החלטות והתקיימו מבצעים, יוזמות ורעיונות אשר יצאו אל הפועל. בסיכום ביניים של פעילות פורום הדר ניתן לראות עשייה מרשימה עם תוצאות, כאשר יש בארגון זה מקום ביטוי לכל מי שחפץ בכך. בולטת העובדה שהארגון אינו פוליטי ומטרתו לשרת את כל תושבי השכונה ואיכות חייהם ע"י עשייה עצמית של אנשים מתוך השכונה. מתוך הראיונות עולה שבמהלך השנים האחרונות מגיעים להתגורר בהדר הכרמל צעירים בשנות ה- 20 וללא ילדים. אבל במקביל יש גם תנועת עזיבה של משפחות עם ילדים שנאלצים לעזוב בגלל חוסר בביטחון אישי ומחסור במוסדות חינוך. נראה שהתושבים עושים את מה שביכולתם של תושבים לעשות כדי לשפר ולהיטיב את רמת חייהם. אולם במקרה של הדר, הרשות המקומית מתנהלת לאט ובאיחור ומפסידה את מה שהיה יכול להיות ניצנים של התחדשות מלמטה. הפעילויות וההישגים העיקריים של פורום הדר כוללים מספר פעולות. הבולטות בפעולות אלו הן: 1. שיקום גן רימונים (כיום גן סלקום) ברחוב הרצליה. תושבי הדר התארגנו לנקות ולצבוע מתקנים, העירייה שיתפה פעולה, תמכה בכלי עבודה, הדרכה וצבעים. בסופו של דבר נרתמה חברת סלקום לפרויקט ובעזרתה שופץ הגן. 104

112 תרשים 33- גן רימונים בהדר הכרמל Figure 33- "Rimonim" Garden, Hadar Hacarmel 2. מבצע לניקוי הרחובות והחצרות בהדר הכרמל, בשיתוף תלמידי חטיבת הביניים של הריאלי. השתתפו במבצע שבע כיתות מביה"ס הריאלי, במסגרת פעילות חינוכית למען הקהילה. העירייה הייתה שותפה במתן כלי עבודה והדרכה. 3. פעילות למען שימור מבנה ברחוב טבריה 15. העירייה תכננה להרוס את המבנה ההיסטורי ולהקים במקומו רב קומות כדי לשכן בו קשישים בודדים מקהילת עולי בריה"מ לשעבר. פורום הדר, בשיתוף עם הגופים הירוקים והחברה להגנת הטבע התנגדו לתכנית והצליחו לשכנע את העירייה להפוך את המבנה לשלוחה של מתנ"ס הדר. השלוחה החדשה נחנכה בתחילת שנת כיום מנהל את השלוחה אחד התושבים שהיה פעיל בפורום הדר. תרשים 34- הבית ברחוב טבריה 15 Figure 34- The House On 15 Teveria St. 4. ארגון ההתנגדות להקמת רב קומות במקום קולנוע אוריון ברחוב הרצליה. קבוצה של יזמים הגישה תכנית להקמת בנין בן 18 קומות שבו 100 דירות קטנות על המגרש של קולנוע אוריון שנהרס ברחוב הרצליה. פורום הדר הצליח לגייס כ- 115 התנגדויות של תושבים ושל ארגונים שונים. הדבר חייב את הוועדה המחוזית למנות חוקר וזה החליט להמליץ על הקטנה משמעותית בהיקף הבניה המותר ואישר בניה של 50 דירות בלבד במבנה של עד 6 קומות, כאשר גודל דירה לא יקטן מ- 70 מ"ר. (נספח 9). 105

113 5. הפעלת לחץ על גורמי התכנון בעיריית חיפה להקים ועדה בשיתוף התושבים, שתלווה את תכנון ההתחדשות של שכונת הדר במקביל לתכנית מן-שנער. ועדה זו הוקמה בתחילה בראשותו של חבר מועצת העיר מר שטטמן ומאוחר יותר בראשותו של סגן ראש העיר ארכ' גלבהרט. הוועדה קיימה מספר מפגשים משנת 1999 ועד שנת העברת תערוכת הצילומים "זיכרון מקומי" מאוניברסיטת חיפה אל מוזיאון המדע הלאומי בבנין הטכניון ההיסטורי. התערוכה מוצגת במוזיאון דרך קבע. 7. מספר חברים מפורום הדר ערכו מיפוי של מפגעים, כגון מכשולים במדרכות, גדרות וחומות מסוכנות ומערכת ניקוז סתומה. המיפוי סוכם בחוברת, אשר הוגשה לראש העיר, מחלקת התפעול במהלך הזמן תוקנו הבעיות הבוערות ואח"כ טופלו גם חלק בעירייה ומועצת העיר חיפה. שנועדה למחות על המדרכות ברחוב בלפור, "הפגנת שטיחים" נערכה מהנושאים הנוספים. בצעה העירייה תיקונים בתגובה לכך נפרסו שטיחים ישנים ונכתבו שלטים. המשובשות. נקודתיים. 8. ייזום פרויקט קהילתי של ציור על קירות בשכונה ביחד עם ילדים ומבוגרים. שלשה קירות, ברחוב מסדה, ברחוב השומר וברחוב מלצ'ט, פינת בלפור. עד כה צוירו תרשים 35- ציורי קיר ברחוב מסדה Figure 35- Wall Painting in Masada St. 9. ארגון פסטיבל אביב במשך שלוש שנים ברחוב מסדה ובגן הטכניון. ארגון שוק קח תן בימי ו' ברחוב מסדה ומכירת חולצות וסיכות עם סמל ועד הדר הכרמל ההיסטורי ששוחזר ונצבע (נספח.(8 10. חברי פורום הדר השתתפו בסדנאות בנושאים בני-קיימא בשיתוף עם קהילת בוסטון והמועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות. הסדנאות עסקו בתכנון ובלימוד המורשת ההיסטורית של שכונת הדר. 11. מעורבות בארגון פעילות קיץ אינטנסיבית בגן בנימין בקיץ 2004 מתוך רצון למגר את סוחרי הסמים שמצאו משכן בגן בנימין. חברי הפורום בשיתוף מתנ"ס הדר ומשטרת חיפה ארגנו פעילויות כמעט כל ערב בגן ובכך דחקו את רגלי המסוממים. 106

114 7.3 יוזמות מלמטה- סיכום הממצאים מתוך השיחות עם תושבים באזור לב העיר בתל-אביב ובהדר הכרמל בחיפה, עולה שהתארגנות של תושבים מתרחשת במקום שיש בו אי-נחת מהמצב הקיים. אי הנחת יכולה להיות מפעילות שעושה הרשות המקומית ו/או רצון להיות מעורבים במהלכים שעושה הרשות, כמו בלב העיר בתל אביב. זו יכולה להיות גם אי-נחת מהזנחה של האזור ע"י הרשות המקומית ורצון לשנות את המצב, כמו בהדר הכרמל בחיפה. בשני האזורים אפשר היה לראות שהתארגנות של התושבים מייצרת פעילות חברתית של חברי הארגונים בעצמם ופעילות שמופנית אל הקהילה. לפעילות התרבותית והחברתית שמייצרים התושבים יש תפקיד חשוב בשינוי התדמית של האזור. בשני המקומות שנחקרו הייתה לתושבים הרגשה שהם יכולים להשפיע ושזו אפילו חובתם לדאוג לאינטרסים שלהם. בשני המקומות שנחקרו התושבים רוצים להשפיע על התכנון והם משתמשים בכלים שונים על מנת לעשות זאת. כלים אלה כוללים יוזמות של התושבים, המשפיעות על ההתפתחות של המקום ותדמיתו הציבורית. לדוגמא, פתיחה של עסקים מיוחדים ברחוב שינקין בלב העיר בתל אביב, או ברחוב מסדה, בהדר הכרמל בחיפה, השפיעו על אופי המקום ועל המשיכה שלו. ארגון של פעילויות חברתיות משפיע גם הוא על אטרקטיביות של המקום ויכול להוות גורם משיכה. במידה ומתקיים תהליך של שיתוף ציבור התושבים לוקחים בו חלק. כאשר תושבים מגישים התנגדויות לתכניות באזור מגוריהם, הם יכולים להשפיע על הפתרונות התכנוניים שיתקבלו בפועל. כמו כן, הפעלת לחץ על הרשות באמצעים שונים יכולה להשפיע על החלטות תכנוניות. דוגמאות לכך הם המאבק להקמת "בית תמי" בלב העיר בתל אביב והצלת המבנה ברחוב טבריה 15 בהדר הכרמל בחיפה. בלב העיר ובהדר הכרמל היה ברור לארגוני התושבים שיש חשיבות לקשר שהם מקיימים עם גורמים בעירייה. בשני המקומות מייחסים התושבים חשיבות רבה למחויבות של הרשות המקומית לתהליך החידוש וההתחדשות. בהדר הכרמל בחיפה אפשר לראות אף התעייפות מסוימת של הפעילים, הנובעת בין היתר מהאיטיות שבה פועלת העירייה לקידום החייאת שכונת הדר הכרמל. בשני האזורים שנחקרו הפעילים באו בעיקר מתוך הקבוצה של התושבים הצעירים והמשכילים. חלקם תושבי המקום שנים רבות וחלקם "חדשים" באזור. בלב העיר בתל-אביב הגרעין הראשוני ה"פולקלוריסטי" היה של אומנים, בעקבותיהם הגיעו צעירים משכילים אחרים. הפעילים העיקריים בעמותת התושבים היו אקדמיים, בעלי יכולת ארגונית ותודעה חברתית מפותחת. במהלך הזמן, אחרי שנים של פעילות, אנשים נטו להתעייף ולמתן את פעילותם בעמותה. אנשים אלו גם התבגרו ונושאים שהטרידו אותם בצעירותם, כמו נושא החינוך או הגינות הציבוריות, הפסיק להעסיק אותם באותה מידה עם התבגרות ילדיהם. על כן, באופן טבעי, הם הפנו את מרצם לערוצים אחרים. בהדר הכרמל בחיפה הוקם פורום הדר ע"י צעירים משכילים, אשר הגיעו לאזור ממקומות אחרים בעיר או מחוץ לחיפה. מהר מאד הצטרפו אליהם גם תושבים ותיקים ומבוגרים. רוב הפעילים הם אקדמיים ואת כולם מאפיינת פתיחות לאוכלוסיות "אחרות". כל המרואיינים ציינו לטובה את 107

115 הרב-תרבותיות המאפיינת את האזור וגילו סובלנות רבה לערבים, לעולים ולקהילה ההומו-לסבית הפעילה באזור. אזור הדר הכרמל בחיפה הפך בנוסף למקום שחלים בו תהליכי ההתחדשות גם לאזור בו ניתן למצוא זוגות מעורבים של יהודים-ערבים, הן זוגות הטרוגניים והן זוגות חד מיניים. לעיתונות המקומית והארצית היה תפקיד בהחייאת לב העיר בתל-אביב וביצירת המותג "שינקין". תושבי לב העיר השכילו לגייס את העיתונות המקומית בעיקר לחשיפת פעילותם ומאבקיהם. נוצרה מערכת של שיתוף פעולה בין התקשורת לתושבים. מחד ידעו התושבים להגיע לתקשורת ולהשתמש בה למאבקיהם ולפרסום פעילותיהם, היות וחלקם היו חלק מעולם התקשורת. מאידך, התקשורת התלהבה מהתהליכים שקרו באזור ושמחה לתת במה לתושבים שיזמו פעולויות תרבותיות וייצרו בכך חדשות מקומיות. העיתונות נתנה גם במה לחשיפת פעילות החידוש הפורמאלי שנעשתה במקום ובכך תרמה לשינוי התדמית של האזור. העיתונות המקומית בחיפה לא שיחקה תפקיד משמעותי בתהליכים שקרו או קורים בהדר הכרמל. במהלך השנים הופיעו ידיעות עיתונאיות על הנעשה בהדר הכרמל, כמו גם במקומות אחרים בעיר. חברי פורום הדר לא עשו מאמצים מיוחדים להגיע לתקשורת, פרט לסיפור הבית ברחוב טבריה 15. במקרה זה הגיעה הידיעה גם לעיתונות הארצית. ללב העיר בתל אביב הגיעה אוכלוסיה חזקה ומשכילה, שידעה להנות מהמרכזיות של האזור. כיום כ- 20 שנה לאחר שהחל הפרויקט וכ- 10 שנים לאחר שהסתיים מבחינה רשמית, האזור משגשג ומבוקש. מחירי הדירות עלו ואזור לב העיר בתל-אביב הומה אדם ורבים בו הילדים. כיום זוהי שכונה של בני המעמד הבינוני החזק. בהדר הכרמל בחיפה האוכלוסייה מגוונת מאד. למרות שעברו כ- 10 שנים מאז שהופנה הזרקור של העירייה לאזור זה, השינוי, אם בכלל, כמעט ולא ניכר. נראה שהחלק המסחרי באזור ממשיך להתדרדר. האזור שנבחר לפרויקט ההתחדשות מכיל בתוכו מגוון גדול של קבוצות אוכלוסייה בעלי רמות השכלה שונות ומשאבים כלכליים שונים. האוכלוסייה הדתית באזור נותרה יציבה לאורך השנים. יש חדירה של אוכלוסייה ערבית, בחלקה של תושבים משכילים ובעלי אמצעים. העולים החדשים שהתבססו ברובם עזבו את הדר הכרמל. יש מקבץ של צעירים יהודים סטודנטים ואקדמיים המתגוררים בעיקר באזור רחוב מסדה. נראה שקבוצה זו גדלה שוב בתקופה האחרונה. (המגמות המתוארות לעיל מבוססות על התרשמות של תושבי האזור שרואיינו למחקר). העולים החדשים לא נחקרו בעבודה זו, אך מעבודות אחרות שנעשו בשנים האחרונות ברור שגם הם מתארגנים בארגוני עולים שדואגים לצרכי הקהילה הייחודיים להם (בליימן 2005). 108

116 חלק ג'- דיון בממצאים והמלצות 8. דיון בממצאים מטרת המחקר הייתה לבחון את תפקיד הגורמים השונים המעורבים בתהליכי החייאה עירונית של אזורי מגורים במרכזי ערים. תהליך החייאה עירונית, כפי שהוגדר במחקר זה, מתייחס לשילוב בין פעולות החידוש הנעשות ע"י הממסד "מלמעלה" ובין היוזמות המקומיות להתחדשות עירונית, "מלמטה". לצורך המחקר נבחרו שני תהליכי החייאה עירונית שנערכו בשני אזורי מרכז עיר בשתי ערים שונות בישראל: לב העיר בתל-אביב והדר הכרמל בחיפה. הבחירה בשני מקומות שונים ובתהליכים שהתרחשו בשתי תקופות שונות אפשרה לבחון את ההשפעה של כוחות שונים על תהליך ההחייאה העירונית. כל אחד מהמקומות שנבחרו לחקירה נבחן בשלושה מרחבי חקירה נפרדים: (1) המקום על מאפייניו הפיסיים, ההיסטוריים והחברתיים; (2) פעולות התכנון הפורמאלי לחידוש "מלמעלה"; ו-( 3 ) יוזמות מקומיות להתחדשות "מלמטה". החקירה במרחב הראשון, אשר התמקדה במקום, בחנה את התכונות האובייקטיביות של כל אחד מאתרי החקירה, על המאפיינים הפיסיים, האדריכליים והאורבאני םי שלהם, ההשתלשלות ההיסטורית של התפתחות האזור והמאפיינים הדמוגראפיים והחברתיים. החקירה במרחב השני, אשר התייחסה לתכנון הפורמאלי "מלמעלה", כללה ניתוח תכניות שהוכנו לאתרי המחקר וכן ראיונות עם מתכננים ומקבלי החלטות על תהליכי התכנון. החקירה במרחב השלישי, אשר בחנה את היוזמות המקומיות "מלמטה", כללה שיחות עם תושבים פעילים בכל אתר חקירה, השתתפות בפגישות של קבוצות הפעילים ואיסוף חומר ארכיוני נלווה, כגון קטעי עיתונות ופרוטוקולים של הפגישות. הממצאים בכל אתר נבחנו בנפרד וגם באופן השוואתי. בפרק זה יוצג הדיון בממצאים בהתייחס לנושאים הקשורים לסוגיית ההחייאה העירונית: ידע מקומי, ידע מקצועי וידע על המקום; שיתוף הציבור; והכוח של התושבים להוביל את השינוי. 8.1 חידוש, התחדשות והחייאה עירונית כפי שהוצג בראשית סקר הספרות, המושג של החייאה עירונית מתייחס לשיתוף הכוחות ולמתח שנוצר בין פעולת החידוש העירוני שמבצעת הרשות המקומית ובין היוזמות של התושבים להתחדשות אזור מגוריהם. המחקר שהוצג בעבודה זו התמקד בנקודות המפגש בין פעולות הרשות המקומית ליוזמות התושבים ובחן את תפקיד הגורמים השונים המעורבים בתהליכי החייאה עירונית של מרכזי ערים. סקר הספרות העלה מספר מטרות עיקריות שתכניות חידוש עירוני היזומות על ידי הממסד מנסות להשיג, כגון: הגדלת האוכלוסייה במרכזי הערים, גיוון בהרכבה, בעיקר בכל הנוגע להבאת תושבים צעירים (בילינג 2000), הגדלת רווחת הדיור, מיחזור יחידות דיור ששינו את ייעודן, חיזוק מרכז העסקים הראשי בעיר (יוסקוביץ' 1997), הוספת יחידות דיור חדשות ושיפור תדמית האזור (ארז 1996). 109

117 המטרות של שתי תכניות החידוש הפורמליות שנבחנו במחקר זה דומות למטרות של התוכניות שנסקרו בספרות. שתיהן מבקשות להביא לשיקום אזור בעיר כאזור מגורים, על ידי הגדלת האוכלוסייה, משיכת אוכלוסייה מגוונת וצעירה, שיפור באיכות הסביבתית, שיפור ברמת התשתיות במרחב הציבורי (במיוחד תכנית לב העיר). במקביל, הנושאים שהעסיקו את התושבים, כפי שהם עולים מתוך הראיונות שהתקיימו עמם בשני אתרי החקירה הם: שינוי תדמית האזור, שיפור איכות החיים של התושבים ושיפור תשתיות המסחר באזור. ניתן, אם כך, להבחין שהמטרות של התכנון "מלמעלה" ושל היוזמות "מלמטה" משלימות ומחזקות זה את זו. ממצאי המחקר מורים כי השילוב בין התכנון "מלמעלה" והיוזמות של התושבים "מלמטה" מובילים לתוצאות טובות. בייחוד בלב העיר תל אביב מורים הממצאים כי בתחילה הגיעו לאזור צעירים בוהמיינים, אמנים ואנשי רוח, בעיקר רווקים או זוגות צעירים ללא ילדים. גרעין ראשון זה הוא שיצר את המותג שינקין, אשר סימל את השינויים החברתיים שחלו באזור. התכנית שהוכנה ע"י העירייה, במקביל לתהליכים שהחלו להתרחש בשטח, זיהתה את המגמות של התמורות שחלו במקום והצליחה להתחבר אליהן ולאפשר להן להמשיך להתקיים מבלי לפגוע בהן (מתוך ראיון עם דוידוב 2004). כתוצאה מהמצאת שינקין כמותג המייצג טרנדיות ועדכניות תרבותית, מקום לבלות ולגור בו בו-זמנית (עזריהו 2005) ויישום תכנית לב העיר, אשר נתנה הטבות וסיוע כלכלי לצעירים שרצו להתגורר באזור וטיפחה בו את המרחב הציבורי, הגיע מעגל שני של תושבים, אשר נמשכו לזוהר וליוקרה הבוהמיינית שיצר הגרעין הראשון. הפעולות שנעשו ע"י העירייה, של פינוי דירות מצד אחד ומתן סיוע כלכלי בשכ"ד ובשיפוץ בתים, מן הצד השני, ייצרו תהליך שבמהלכו הגיעה לאזור האוכלוסייה שהתכנית ביקשה להביא. גם אם לא תמיד הייתה אוכלוסיה זו מודעת לקיום התכנית, האוכלוסייה שהגיעה נהנתה ממנה, מעצם העובדה שהיה מלאי דיור זמין במקום ומכך שניכרה השקעה בתשתיות הציבוריות. מלכתחילה קרו באזור לב העיר בתל אביב שני תהליכים מקבילים, החידוש "מלמעלה" שיזמה עיריית תל-אביב בתכנית לב העיר ותהליך ההתחדשות "מלמטה". כיום, יותר מעשרים וחמש שנה מאז תחילת התהליך בלב תל-אביב, מתקיים ויכוח בין "ממציאי" רח' שינקין ובין מתכנני תכנית לב העיר. אנשים מקבוצת האמנים שהחיו את רחוב שינקין טוענים שההתחדשות הייתה מתרחשת במילא מעצם העובדה שאנשים חדשים עברו להתגורר בו. המתכננים טוענים שהאזור היה בתהליכי התדרדרות והדבר היחיד שהניע את החייאתו הוא תכנית לב העיר. האמת, כמו תמיד, נמצאת כנראה באמצע. התושבים החדשים הראשונים, הצעירים הבוהמיינים, הגיעו לאזור כבר בשנת 1979, לפני תחילת תכנית לב העיר. הם הקימו ברחוב שינקין מספר קטן של עסקים בעלי אופי מיוחד - בתי קפה, גלריות וכד'. בשלב זה מספרם היה עדיין זעום ומבחינה כמותית לא היה לשינוי שחל באזור עדיין כל ביטוי בנתונים הסטטיסטיים. תופעה זו, של שינויים מזעריים שלא נכרים בסטטיסטיקה, מאפיינת התחלה של תהליכי שינוי במקומות רבים, כפי שכותבים גם (2000) Grogan & Proscio על שכונות מדורדרות במרכזי ערים בארה"ב. אין ספק כי התנופה של החייאת אזור לב העיר הגיעה בעקבות הפעולות שעשתה התכנית לחידוש האזור. אך יתרונה של התכנית בכך שהמתכננים השכילו להשאיר את השימושים המסחריים ברחוב שינקין ובכך אפשרו לרחוב המתחדש באמצעות עסקים קטנים, כגון בתי קפה, חנויות מתמחות וגלריות, להמשיך ולשגשג. רחוב שינקין שימש מראשיתו כרחוב מעורב של מסחר שכונתי ומגורים. לפני הפעלת התכנית היו ממוקמים בו עסקים זעירים, כגון חנויות מכולת, 110

118 סנדלרים, חנויות לממכר סדקית וכד'. אל תוך מגוון השימושים הללו נכנסו העסקים חדשים באופן ספונטאני כבר בסוף שנות ה- 70. תכנית לב העיר זיהתה את המהלך, ראתה בו גורם התחדשות חיובי ועל כן בחרה שלא להתערב בתהליך שהחל "מלמטה". התכנית לא שינתה את שימושי הקרקע המותרים, אלא אפשרה להם להמשיך להתקיים, במקביל לשינויים שהיא קידמה. קשה להעריך האם ההתחדשות באזור הייתה מצליחה באותה מידה גם ללא יישום תכנית לב העיר. אבל, סביר להניח, שיישום התכנית לחידוש בשילוב ניצני ההתחדשות ברחוב שינקין הם אלו שהובילו בסופו של דבר לתהליך ההחייאה המוצלח שהתרחש באזור. לאור תהליכים אלה בלב העיר בתל אביב מסתבר שגיבוי הפעולות הקורות בשטח באמצעות תכניות מתאימות משפר את הסיכוי של ההחייאה העירונית להצליח. על הנחה זו, של חשיבות השילוב של תכנון פורמאלי ויוזמות מקומיות, מבוססות גישות עדכניות להחייאה עירונית, הקוראות להתבסס על משאבי המקום בעת תכנון חידוש עירוני, כגון הגישה של ניהול משאבים עירוניים. גישה זו, כפי שהציגו אותה (1998) Gratz & Mintz מציעה תהליך המתבסס על פרויקטים קטנים, פיסיים, חברתיים וכלכליים, המתאימים לתנאים הפיסיים והאנושיים של המקום. ההיגיון של גישה כזו הוא שכדי לגרום לשינוי יש להתחיל במה שקיים במקום ולראות כיצד ניתן ואפשר להוסיף עליו. גישה זו מתאימה גם לטיעוניו של (2004) Arefi בדבר השתנות המגמות של מדיניות ציבורית בחידוש עירוני, המצביעה על מעבר לתכנון מוטה משאבים, הנשען על היתרונות היחסיים של המקום ומשאביו. ממצאי המחקר לגבי אזור לב העיר בתל-אביב מתארים תהליך החייאה הדומה במובנים רבים לגישה של ניהול משאבים עירוניים (כפי שתוארה בספרות על ידי 1998). Gratz & Mintz התכנון להתחדשות בלב העיר התבסס על מגוון של פרויקטים קטנים. המימון התבסס ברובו על התקציב העירוני השוטף והטיפול במרחב הציבורי - בתשתיות ובשטחים הפתוחים התבצע על ידי העירייה. התוכנית עודדה יוזמות פרטיות ובכך המריצה את תהליך הג'נטריפיקציה שהתחיל באופן ספונטאני. היא עודדה כניסה של אוכלוסיות צעירות ע"י מתן סיוע כלכלי צנוע בשכר דירה והלוואות לשיפוץ מבנים. מטרת התכנית הייתה לקבוע כללי משחק שיסדירו, בהתאמה לתנאי המקום ומשאביו, את הפעולות הספונטאניות, ימריצו את אלה הרצויות והתואמות את מטרות התכנית ויגבילו את אלה שאינן עומדות בקווי היסוד שלה. תכנית לב העיר זיהתה כמה ממשאבי המקום: 1. את הערכים האדריכליים באזור, אשר לפיהם נקבעה מדיניות השימור; 2. את הפוטנציאל של המקום לעבור שינוי בשל מיקומו המרכזי בתל- אביב; 3. את מלאי הדירות שהיה קיים במקום אשר לא שימשו למגורים; 4. את תדמית האזור שעדיין לא נפגעה; 5. את הניצנים הראשונים של התעוררות מסחרית ברחוב. משאבים אלו היוו את הבסיס שעליו נשענה התכנית והניצול הנכון שלהם הוביל להצלחת תהליכי ההחייאה העירונית שהתרחשו באזור. השינוי הדמוגראפי והתפקודי באזור לב העיר בתל אביב התחולל עוד בטרם אושרו התכניות הסטטוטוריות לחידוש. דירות פונו משימושים שאינם מגורים (ראיון עם מזור 2004, ראיון עם גבריאלי 2004) וכבר באמצע שנות ה- 80 ניכרה הגירה חיובית של תושבים לאזור, מחירי הדירות החלו לעלות בשל עלייה בביקושים, נוספו גני ילדים ובית הספר באזור גדל (לוטן 2002, הלמ"ס, ראיון עם מזור 2004). מכך אפשר להסיק שכדי להתחיל תהליכי חידוש ניתן לנקוט בצעדים 111

119 שאינם כרוכים בהליכים סטטוטוריים, האורכים זמן רב. כלומר, ניתן לגרום לשינוי באזור מדורדר גם בייזום של פעולות אחרות, כגון: שיפוץ תשתיות, שיפורים במרחב הציבורי ובשירותי הציבור, פינוי שימושים חורגים מדירות מגורים ומתן תמריצים כלכליים לאוכלוסייה הרצויה. פעולות אלו, אשר נעשו באופן יזום ע"י עיריית תל-אביב כדי לקדם את תהליך ההחייאה של לב העיר, הן דוגמא לפרויקטים ברוח הגישה של ניהול משאבים עירוניים. מהמחקר עולה כי היכולת של העירייה, דרך המנהלת שהוקמה, ליצור קשר ישיר עם תושבים באזור לב העיר ולסייע להם לקדם פרויקטים קטנים, כמו ירידים ופעילות קהילתית, או שיתופם בהקמת המרכז הקהילתי, תרמה לקידום האזור בצורה משמעותית ובעלות שולית (ראיון עם רוזנמן 2004 ועם סנטו 2004). הדיאלוג בין התושבים ובין הממסד בלב העיר בתל-אביב התחיל בשלב מוקדם בתהליך ההחייאה, עוד לפני שהתושבים התארגנו באופן מסודר והקימו את עמותת תושבי לב העיר. במסגרת פעולות היישום של תכנית לב העיר, הוקמה מנהלת לפרויקט שהתמקמה ברח' שינקין. כך נוצרה תקשורת מסודרת עם האוכלוסייה הצעירה שהגיעה לאזור ושאותה רצתה התכנית למשוך ונעשה ניסיון רצוף ומתמשך להתאים את יוזמות התכנית לחידוש, לרצון ולצרכי התושבים. בשלב מוקדם, מרגע שנוצר קשר ודיאלוג בין העירייה שפעלה ליישום התוכנית ובין התושבים שפעלו בשטח, נוצר תהליך של החייאה עירונית. לשילוב בין שני הכוחות הייתה השפעה משמעותית יותר מאשר לכל כוח בנפרד. השינוי התדמיתי שבו לקחו חלק התושבים היווה כוח משיכה חשוב ביותר לתושבים חדשים שעבורם הפך האזור לאטרקטיבי. הם יכלו למצוא פתרונות דיור בדירות שהתפנו משימושים אחרים, למרות שלא כולם ידעו על קיום התכנית ועל הסיוע הכלכלי שהיא נותנת וזו לא הייתה הסיבה העיקרית למשיכתם לאזור (לוטן 2002). בשלב השני, עם התברגנות והתבגרות התושבים ובמקביל עם השתנות הצרכים שלהם, הוקמה עמותת התושבים, אשר דאגה לאיכות החיים של תושבי האזור כפי שנתפסה על ידם כבעלי משפחות צעירות. העירייה מצידה השכילה לפעול עם התושבים ולתת מענה לפחות לחלק מדרישותיהם ובכך לתרום לתוקף הפעילות של עמותת התושבים. הממצאים מהדר הכרמל בחיפה מצביעים על תהליך תכנון ארוך ומסורבל, אשר לא השכיל לזהות מגמות בשטח ולקדם תהליכים שהחלו כבר באזור. בסוף שנות ה- 90 הגיע "תור" הדר להיכנס להליך תכנוני בתכנית העבודה הרב שנתית של מינהל ההנדסה בעיריית חיפה. נתונים שנאספו במחלקה לתכנון אסטרטגי בעירייה וניצני ההתעוררות ברח' מסדה חיזקו את ההבנה שיש צורך לטפל בהדר הכרמל. על בסיס זה יזמה עיריית חיפה תהליך של תכנון אסטרטגי מובנה בהדר הכרמל, אשר כלל מספר שלבים סדורים. שלבי התכנון כללו קביעת יעדים ומטרות, ריכוז מידע לגבי מצב קיים, הליך של שיתוף ציבור, פיתוח חלופות תכנון, פיתוח תכנית מנחה להתחדשות בהדר הכרמל ותכנית יישום. הליך זה הוביל להתוויית תכנית אב, שאינה מוגדרת כתכנית סטטוטורית, אלא אמורה להתוות את המדיניות לחידוש הדר הכרמל. מהתכנית אמורים להיגזר פרויקטים שונים, כולל תכניות סטטוטוריות ופעולות אחרות שיידרשו כדי לחדש את פני אזור הדר הכרמל. אולם, התכנית ותהליך התכנון שהוליד אותה נשארו מרוחקים מהתהליכים שהתרחשו ועדיין מתרחשים בפועל בשטח. עצם הכנת תכנית האב לא השפיעה כמעט בכלום על 112

120 המתרחש בהדר הכרמל. למעשה, יתכן שהתכנית היוותה בלם לתהליכי ההתחדשות שהחלו להתרחש בשטח ובוודאי שלא זרזה אותם. האזור שהוצע לתכנון ע"י תכנית האב לחידוש הדר הכרמל כולל שטח נרחב, המכיל בתוכו מספר ניכר של תת-אזורים בעלי מאפיינים שונים. הגדרת "הקו הכחול" של תכנית האב נבעה מניתוח של מלאי התכנון הסטטוטורי הקיים באזור והוצאת האזורים שבהם קיימת אוכלוסיות הומוגניות מובהקות, כגון חרדים במזרח וערבים במערב. בתהליך זה נבחר אזור שלגביו לא הייתה תכנית עדכנית, אשר גבולו העליון (הדרומי) גובל בתכנית קיימת לרמת הדר והגבול התחתון (הצפוני) שלו גובל בתכנית קיימת לרובע אומנים בואדי סאליב. כתוצאה מכך נבחר לתכנון אזור גדול יחסית, שאינו מוגדר באופן חד משמעי על ידי גבולות ברורים או קבוצות אוכלוסייה הומוגניות. התכנית שהוכנה לא מצליחה לטפל במגוון הרב של בעיות כפי שעולות מהשטח ולתת את הפתרונות הנדרשים באזורים השונים שהוגדרו לתכנון. תכנית האב לחידוש הדר הכרמל (תכנית מן-שנער) שנערכה בשיתוף הגורמים המקצועיים בעיריית חיפה, ניסתה לקבוע מדיניות ולתת המלצות להמשך הטיפול באזור. אולם, ללא מעבר לשלב של יישום פרויקטים קונקרטיים הנגזרים מהמלצות תכנית האב, לא חל שינוי משמעותי באזור. עד היום מתמהמהת עיריית חיפה באימוץ קווי המדיניות שמתווה תכנית האב ומשהה קבלת החלטות לגבי הדר הכרמל. התכנית עצמה סובלת מתסמונת של "תפסת מרובה לא תפסת". היא מנסה לתת פתרונות לבעיות רבות מדי בתוך אזור גדול מדי. אך, בנוסף לכך, עד היום לא נעשה כל מאמץ להתחיל וליישם ולו חלקים מהתכנית, שיתכן והיו יכולים לתת תנופה חיובית ולהתחיל להניע את תהליך השינוי הרצוי. כפי שמורים ממצאי המחקר, החל משנת 2003 ולמעשה עוד קודם לכן, היו בידי עיריית חיפה ההמלצות של תכנית האב לחידוש הדר הכרמל. הממצאים מורים כי ניתן היה להתחיל ליישם את אותן המלצות שאינן דורשות הליכי אישור סטטוטוריים. בכך ניתן היה להשיג מטרה חשובה, לשדר לתושבים במקום ולתושבים פוטנציאלים, שיש לעירייה עניין לקדם את הדר ויש, או תהיינה, השקעות ציבוריות במקום. מתכנני התכנית המליצו להתחיל לפעול בפעולות ממוקדות, כגון תגבור התאורה, שיטור מוגבר באזור, שיפוץ תשתיות וכד' (ראיון עם מן 2004). בהתאם לידע על מקומות אחרים בארץ (כגון לב תל-אביב) ובעולם (1996 Keating,,(Arefi, ;2004 לפעולה כזו היה סיכוי להעיר את המגזר הפרטי ולגרום לו להשקיע באזור. כמו כן, פעולה כזאת הייתה משדרת לתושבים שכדאי להישאר במקום. במהלך עשר השנים בהם היו ניסיונות לקדם תהליך של חידוש בהדר הכרמל, נעשה צעד בונה אמון אחד בלבד מצד הרשות. בשנת 2000 הוקם מתנ"ס הדר, על שלוחותיו השונות, הנותנות מענה לציבורים השונים המתגוררים בהדר. השלוחה הראשית ברחוב ירושלים נותנת מענה לכלל התושבים בהדר הכרמל ומציעה מגוון פעילויות, כגון חוגים, הרצאות ואירועי תרבות. ברחוב עקיבא פועלת שלוחה המיועדת בעיקר לציבור החרדי ומציעה מגוון פעילויות פנאי וחדר כושר. ברחוב בית"ר פועלת שלוחה המיועדת לאוכלוסייה החרדית וכן שלוחה המיועדת למגזר החילוני. בחלק המערבי של הדר, ברחוב טבריה, פועלת שלוחה נוספת, הנותנת מענה לכלל תושבי האזור ומציעה מגוון פעילויות המיועדות לאוכלוסייה המגוונת באזור, שעיקרה חילונית והיא כוללת יהודים וערבים. פריסת שלוחות המתנ"ס על פני האזור כולו מיועדת להקל על התושבים לצרוך 113

121 את הפעילות שמציע המתנ"ס וכן להתאים את הפעילות המוצעת בכל שלוחה לאוכלוסיות שונות המתגוררות בסמוך (מתוך דו"ח פעילות של מתנ"ס הדר). ממצאי המחקר בהדר הכרמל מורים כי יש באזור תושבים פעילים לאורך כל הדרך, המנסים לשפר את איכות חייהם ואת תדמית האזור. אבל, לאחר מספר שנים של פעילות חברתית כדוגמת זו של חברי פורום הדר, וכן של יוזמות מסחריות פרטיות כדוגמת הקמת בתי קפה ופתיחת חנויות מיוחדות באזור רחוב מסדה, ניתן להבחין בעייפות מסוימת של העושים במלאכה. במהלך המחקר הסתבר שהפעילות של פורום הדר הפכה פחות אינטנסיבית. הפגישות מתקיימות עדיין אחת לחודש, אך מגיעים אליהן קומץ קטן מאד של משתתפים, בד"כ רק החברים המבוגרים. כמו כן מסתבר שיש קיפאון מסוים במגזר העסקי. עסקים שנפתחו ברחוב מסדה מתקשים להתקיים והעובדה שעיריית חיפה לא תמכה בהתרחשות בשטח, לא טיפלה בתשתיות ולא תמכה בפעילויות, הובילה לדעיכה נוספת ולתחושה של אכזבה (ראיון עם מכלין 2005, ועם הדר 2006). ממצאי המחקר מורים כי עיריית חיפה הפסידה את הדר פעמיים. פעם ראשונה באי ניצול גל העלייה שהביא עימו להדר אוכלוסיית עולים גדולה ואיכותית מראשית שנות ה- 90. עולים אלו בחרו להתיישב בהדר על שום מלאי הדיור הקיים באזור ומיקומו במרכז העיר. אולם, חוסר השקעה עירונית הובילה אותם להתייחס לשכונה כאל שכונת מעבר (שובי-הרצברג,1998; ראיון עם אלעד 2004). פעם נוספת שבה הפסידה העירייה הייתה באי ניצול ההתעוררות ברחוב מסדה שהתרחשה מאמצע שנות ה- 90. העובדה שלא הייתה התחייבות למעורבות מצד העירייה, ליווי של התהליכים שהתרחשו, חיזוק התשתיות וטיפול משמעותי במרחב הציבורי, הוביל להמשך ההתדרדרות של הדר ולדעיכת יוזמות מקומיות ספורדיות. באמצע שנת 2005 הוקמה על ידי העירייה מנהלת חברתית הפועלת כחלק ממתנ"ס הדר. המנהלת הוקמה ביוזמה של "הוועדה לקידום איכות החיים במתחם הדר", המורכבת מנציגי ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, עיריית חיפה והמשטרה. מטרות המנהלת, כפי שהוגדרו בהצגה לפני חברי מועצת העיר בשנת 2005 הן: הקניית בטחון אישי לתושבי האזור; שיפור הנגישות של התושבים למשאבים קיימים; שיפור פיזי של פני המתחם ורמת המגורים; גישור וגיבוש תושבי האזור לכלל קהילה; תמיכה וקידום הדור הצעיר באזור; תמיכה באוכלוסיה הקשישה באזור; קידום בריאות הציבור; שינוי הדימוי ע"י העלאת רמת השירות ואיכות החיים כדי למשוך אנשים חדשים; שינוי חוסר האמון המוחלט של התושבים בממסד (ראיון עם ברודר.(2005 מסתבר כי הקמת המנהלת אינה קשורה להמלצות תכנית האב. היוזמה להכנת תכנית האב (תכנית מן-שנער) הייתה של מר עמרם מצנע, ראש העיר הקודם של חיפה. למרות שתכנית מן- שנער קוראת להקמת מנהלת ולפעולות נוספות שאינן סטטוטוריות, מה שקורה בפועל אינו נובע מהתכנית, אלא מיוזמות אחרות של ראש העיר הנוכחי, עו"ד יונה יהב, שיזם את הקמת "הוועדה לקידום איכות החיים במתחם הדר". בחודשים האחרונים, לאחר סיום המחקר, ניתן לראות בכל זאת מגמת שינוי בהדר הכרמל. לאחרונה הוחל בשיפוץ מאסיבי של התשתיות בחלק מהמרחב העירוני בהדר. העירייה יזמה פרויקט של שיפוץ הרחובות ירושלים ופבזנר, הכולל גם את גדרות הבתים והגינה הקדמית עד 114

122 לקיר הבניין. באופן תלוי או בלתי תלוי, ניתן לראות לאחרונה גם מבני מגורים אחדים העוברים שיפוץ ע"י בעליהם באופן פרטי. השוני בתהליכי ההחייאה בין לב העיר בתל-אביב ובין הדר הכרמל בחיפה אינו נובע רק מהשוני בתהליך התכנון עצמו, הן בהיקפו ובתכניו והן באופן שבו הוא יושם בכל אחד מהמקומות. יש שוני מהותי בין תל-אביב ובין חיפה בתחומים נוספים ובייחוד בין שני אתרי המחקר שנבדקו, הקשור למקומות עצמם. תל-אביב היא העיר הראשית והמרכז האורבאני הגדול ביותר בישראל. היא ממוקמת בליבת המדינה ומהווה את המרכז הפיננסי והתרבותי של המדינה כולה. מכך נובע כוח המשיכה שלה ובייחוד של מרכזה העירוני. תל אביב מושכת אנשים צעירים מכל הארץ, לא רק כאזור מגורים, אלא גם כמרכז תרבות. לעומתה, חיפה מאבדת את כוח המשיכה שלה. ניתן לראות זאת בעובדה שגודל האוכלוסייה בעיר אינו משתנה בשנים האחרונות ואף קטן במעט והגיל הכללי של תושבי העיר עולה. חיפה, אשר איבדה את חשיבותה, מתקשה לייצר גורמי משיכה חדשים, עובדה המאיימת על העיר כולה וגם על אזור הדר הכרמל. גם לתכונות הפיסיות של המקום יש משמעות. אפשר לבחון לדוגמא את נושא החניה באזור של מרכז עירוני בשני אתרי המחקר: תל-אביב בנויה על מישור והתנועה הרגלית בה קלה. כתוצאה מכך מוכנים התושבים לוותר על מכונית פרטית, גם כדי להימנע מבעיות חנייה חמורות במרכז וגם כדי להקל על עומס ההוצאות של חיים באזור יקר הנמצא במרכז העניינים. בחיפה המצב כמעט הפוך. הדר הכרמל נמצאת על מדרון הכרמל במקום שבו הנגישות בתוך האזור ואל האזורים הסמוכים קשה ותלולה. לכן ההסתמכות על תחבורה היא קריטית לתפקוד בתוך האזור. התוצאה היא שהאזור, שהוא מהצפופים בעיר, סובל ממצוקת חנייה קשה. כאן, בניגוד לפתרונות המוצעים בלב העיר של הימנעות מחנייה, יש צורך לתת פתרונות חנייה לרכבים פרטיים. שני נושאים שונים עולים מתוך ממצאי המחקר לגבי לב העיר והדר הכרמל בהקשר להחייאה עירונית. הנושא הראשון עוסק בתכנון, מהלכו ותוצריו. המחקר מראה כיצד תהליכי התכנון וכתוצאה מהם התכניות שהתקבלו בכל אחד מהמקומות היו בעלי אופי שונה ועל כן קידמו את תהליך ההחייאה העירונית בלב העיר בתל אביב, אך לא הובילו לשינוי הרצוי בהדר הכרמל בחיפה. הנושא השני מתייחס להבדל בין המקומות, הנובע ממאפייניהם המרחביים והאנושיים השונים. מתוך המחקר עולה הצורך להכיר את הרבדים השונים של המקום אותו מעוניינים לחדש ולהבין את ההשלכות של גורמים מקומיים לגבי פתרונות המוצעים במהלך התכנון. 8.2 ידע מקומי, ידע מקצועי וידע על המקום כפי שטוען (1981), Alexander הממסד הוא המוביל את התכנון "מלמעלה" באמצעות המתכננים, כשמטרתו היא להביא לשיפור פיסי וחברתי עפ"י תפיסתו. התכנון הפורמאלי בתהליכי החידוש העירוני, כמו בתהליכים אחרים, משרת בדרך כלל את מטרות הרשות המקומית והממסד השלטוני. מטרות אלו יכולות להיות, כפי שמורה סקר הספרות וכן כפי שעולה מממצאי המחקר, שינוי מאזן ההגירה השלילי, כמו במקרה של לב העיר בתל-אביב וטיפול באזור מרכזי בעיר ההולך וננטש, כשהוא מותיר מאחוריו "חור שחור", כמו בהדר הכרמל בחיפה. התכנון כולל בתוכו שכבות שונות של ידע. הידע המקצועי מהווה שכבה חשובה כמובן, הכולל השכלה בתחום התכנון, ניסיון קודם שנצבר בשטח ולימוד מתקדימי תכנון (ברמן 2002; Healey 115

123 ;1995, 1997 Innes ). Brooks ;2002 הידע המקצועי נחשב לידע החזק והחשוב בשכבות הידע (2005.(Fenster & Yacobi אולם, קריאה ביקורתית רואה אותו בתוך מערך יחסי הכוח הקיים כידע של "הלבן", הקולוניאליסטי, המערבי והמודרני, המזוהה עם קבוצת הרוב השלטת (;2000 (Yiftachel, 2001 Sandercock. ביקורת על תכנון המבוסס על ידע מקצועי בלבד טוענת כי הוא מנסה למצוא את המשותף לכולם, אך בסופו של דבר הוא גורם ליצירת פתרונות שאינם מתאימים לאף אחד (1999.(Crawford, (2001) Yiftachel טוען שהידע המקצועי והחשיבה האקדמית בתחום הובילו לפיתוח תיאוריות העוסקות בפרוצדורות של התכנון ולא במטרות התכנון ובתוצריו. כך קיבלו המתכנן והתכנון את מרכז הבמה על חשבון איכות העיר. לפי (2000), Sandercock מערכת התכנון הרשמית המקצועית אינה מכירה את המאפיינים הייחודיים במקומות רבים, במיוחד על רקע של חברה רב תרבותית בעולם גלובלי. בדיון התיאורטי ובמקביל גם בפרקטיקות המקצועיות המתפתחות היום בעולם גלובלי ורב תרבותי, מצטרף לידע המקצועי גם ידע מקומי, המבוסס על ניסיון חיי היומיום של תושבי המקום (2005.(Forester ;1989 Fenster & Yaacobi ידע מקומי כולל התייחסות לחיי היומיום של התושבים, כפי שמציעים חוקרים כגון ברמן (2002) ו- Crawford (1999). הוא מתאר את הפרקטיקות של המקום, את האופן שאנשים חיים בו, את מסלולי ההליכה שלהם, היכן הם עורכים קניות, היכן משחקים הילדים ובמקביל את תנאי המקום, מתי והיכן יש שמש, מה הם המקומות המוצלים וכד'. ההנחה היא כי חיי היומיום מייצרים תחושת שייכות וזיכרון מקומי והאירועים המתרחשים מייצרים את הסיפור של המקום ואת שכבות ההיסטוריה שלו. ההנחה היא כי כדי להבחין בשוני בין מקומות, על התכנון לפעול מתוך המקום עצמו, להבין טוב יותר מה שיש בו ואיך ניתן להשתמש במשאביו. יש להכיר את המקום "מבפנים", להידבר עם תושביו, ללמוד מאלה המכירים אותו היטב ומזהים גם את הדברים שאינם גלויים לעין זר, על בעיותיו והפוטנציאלים שבו 2001) &Holmgren,.(Svensson לטענת (2005) Fenster & Yacobi הידע המקומי מתייחס להתמצאות של התושבים במקום - מה טוב או רע בו, מה יש ומה חסר. כפי שטוענת (2002) Sandercock הצורך לשתף ידע מקומי בתהליך התכנון נובע גם מכך שהמתכננים, המשתייכים לקבוצת הרוב במדינה, מתכננים בד"כ לקבוצת הדומות להם. לטענתה, יש צורך להגיע גם אל ה"אחר", דהיינו אל התושבים הבלתי נראים, שקולם לא נשמע ויש לתת גם להם ביטוי בתהליך התכנון. כותבים כמו (1997) Sandercock וכן (2005) Fenster & Yacobi מדברים על הצורך של מתכננים להכיר את חיי היומיום של התושבים והצורך להגיע לשכבת הידע המקומי של כל אחת מהקהילות החיות במקום, הכוללת את ההיסטוריה והזיכרון שלהן. אבל (2004) Arefi טוען כי הידע המקומי כולל זיהוי של המשאבים והנכסים של המקום, גם אם אלה אינם מזוהים ע"י התושבים. הוא מזהה את הצורך גם בידע על המקום. כלומר, בנוסף לידע המקומי יש צורך לבחון גם את הידע על המקום, שהוא שונה מהידע המקומי, מאחר והוא קשור לתכונות, למאפיינים ולזיכרון של אירועים שקרו במקום. הידע על המקום כולל התייחסות לערכיה ההיסטוריים, האדריכליים והאורבניים של הסביבה ונכסיה, אשר לא תמיד קיימים אצל התושבים. דווקא בעיר הגלובלית, הרב תרבותית יש לידע על המקום חשיבות מיוחדת. יש להניח כי למהגרים לא יהיה ידע נרחב על המקום שבו הם גרים, מאחר והידע שלהם קשור למקומות אחרים. במקרים רבים הם זרים 116

124 למקום החדש שאליו עברו ולא תמיד הם מבינים אותו ואת ערכיו ההיסטוריים, האדריכליים והאורבאניים. זיכרון זה של המקום שייך במקרים רבים לאנשים אחרים, שבדרך כלל כבר אינם מתגוררים במקום. על מנת לגלות את הידע על המקום נדרש חיפוש שונה, הנשען על ידע מקצועי של אדריכלים ומתכננים, של אנשים העוסקים בהיסטוריה ושל אנשי שימור. בשני אתרי החקירה שנבחנו במחקר זה, לב העיר בתל-אביב והדר הכרמל בחיפה, יש משמעות מיוחדת לידע על המקום עצמו, ההיסטוריה שלו ואיכויותיו האורבאניות והאדריכליות. בשני האזורים הסיפור ההיסטורי הוא בעל משמעות וקשור לתולדות ההתיישבות היהודית החדשה בישראל. בשני האתרים יש ריכוז מרשים של מבנים האופייניים לאדריכלות הבינלאומית שתוכננה ונבנתה משנות ה- 20 ועד שנות ה- 40, כמו גם לאדריכלות אקלקטית מוקדמת יותר. העובדה שאזורים אלו התפתחו על בסיס עקרונות האדריכלות ותכנון הערים המודרניים יצרה מתחמים בעלי ייחוד בארץ וגם בעולם. אין ספק כי לא ניתן להפריד בין תהליכי ההחייאה שהתרחשו ועדיין מתרחשים בלב העיר בתל אביב לבין הגדרת תל-אביב כעיר מורשת עולמית של אדריכלות בינלאומית, שהתבססה על הכרה מקצועית במאפיינים הייחודיים של המקום. ממצאי המחקר מורים כי באזור לב העיר בתל אביב מתקיים רצף של זיכרון מקומי, הנשען על המשכיות תרבותית. התושבים החדשים שהגיעו לאזור משתייכים על פי רוב מבחינה תרבותית לקהילה שהקימה את המקום וחיה בו במהלך השנים. במקרים אחדים התושבים החדשים הם הצאצאים של התושבים המקוריים, אשר ירשו את הנכסים של המשפחה, או שבו למקום על שום זיקתם המשפחתית אליו (ראיונות עם גרזון 2004, ועם יעקב 2004). על כן נשאר בלב העיר בתל אביב רצף תודעתי בין הסיפור ההיסטורי של המקום ובין אלו שבאו לחדש אותו. בהדר הכרמל, לעומת זאת, בולט הנתק שנוצר בין המקום ותושביו. התושבים החדשים הם ברובם מהגרים ממדינות חבר העמים, או ערבים שעברו להדר משכונות אחרות בעיר. בשני המקרים הידע על הדר הכרמל, אשר מבחינה היסטורית נחשבת כשכונה יהודית, לא קיים אצל התושבים החדשים, אשר הזיכרון שלהם שייך למקומות אחרים. כך נוצרת אי-התאמה בין חיי היומיום של המהגרים ובין הידע על המקום ועל נכסיו ההיסטוריים, האדריכלים והאורבניים, המסביר בין השאר את הסיבות שראוי לחדשו ומבליט את ערכיו הייחודיים. במקרה של הדר הכרמל מאפשרים ממצאי המחקר לזהות את חוסר המתאם בין התושבים והידע המקומי שלהם ובין המקום עצמו, על ההיסטוריה שלו. חוסר המתאם הזה יוצר ניכור ומהווה גורם ביצירת הדימוי השלילי של האזור. המקרה של הדר הכרמל בחיפה בולט לעומת המקרה של אזור לב העיר בתל אביב, שם היה לערכים ההיסטוריים של המקום חלק ניכר במשיכה אל האזור. לשילוב בין הערכים ההיסטוריים והמאפיינים האדריכליים היה מרכיב חשוב ביצירת הדימוי המושך של אזור לב העיר בתל אביב. הדוגמא הבולטת לכך היא היוקרתיות של שדרות רוטשילד, הנובעת במידה רבה מהערכים האדריכליים לשימור שהפכו למותג משדר יוקרה. התכנית של לב העיר זיהתה את הערכים האדריכליים במקום ושילבה אותם בפיתוח האזור התכנית אפשרה ואף עודדה חברות מסחריות חשובות, כגון בנקים וחברות ביטוח, לרכוש מבנים היסטוריים, לשמר אותם ולמקם בהם את משרדיהם הראשיים. באופן זה שודרה יוקרתיות וקודם מיתוג האזור כמקום מבוקש, כאשר במקביל עלתה המודעות לשימורו. 117

125 אחת ממטרות התכנון, במיוחד במקומות כמו הדר הכרמל, המאוכלסים במהגרים, היא לתווך בין הידע המקומי והידע על המקום. בעוד שחשוב למתכננים להעשיר את הידע המקצועי שלהם בהכרות עם חיי היומיום של תושבי המקום ולשלב בתכנון את הידע המקומי שלהם, יש לתכנון גם תפקיד בגילוי הידע על המקום ושילובו בתכנון. כאן יש תפקיד מיוחד בתיווך בין התושבים של המקום עם הידע על המקום, אשר יאפשר לאוכלוסיות חדשות לזהות את עצמם עם המקום ולהזדהות עמו, גם אם הם רק מתחילים לבנות את הזיכרון המקומי שלהם במרחב המחייה החדש שלהם. הדר הכרמל הוא אזור בעל ערכים אדריכליים ייחודיים. אולם, מצבם הנוכחי המרופט מייצר סביבה מנוכרת לתושבים שאינם מתמצאים בתחום האדריכלות ואינם מכירים את הסיפור ההיסטורי של השכונה. מלכתחילה, הגורם שאיפשר לעולים רבים להיקלט בהדר הכרמל היה המצב הפיסי המדורדר של האזור ומחירי הדירות הנמוכים. המצב הפיסי הירוד של האזור המשיך להתדרדר ברגע שנכנסה אוכלוסיית מהגרים שלא הייתה באפשרותה לטפח ולשקם את האזור, הכולל מבנים היסטוריים רבים לשימור. בנוסף למטלות הכלכליות ששימור כזה דורש, שכמובן לא היו בהישג ידה של האוכלוסייה החדשה שנכנסה, לא היו הערכים והסיבות לשימור מובנים או מקובלים. למרות שהמתכננים ומקבלי ההחלטות בעיריית חיפה זיהו את הערכים לשימור ועל כן החליטו לפעול לחידוש האזור, קידום תהליך החייאה, המשלב גם פעולות של התושבים, מצריך קירוב של התושבים אל הידע על המקום. תהליך כזה יחשוף בפניהם את ערכי המקום ובנוסף להגברת זיקתם אליו והעלאת הדימוי שלו בעיניהם, יציג את הסיבות שבגללן ראוי האזור להחייאה עירונית ולכן גם להשקעה מצידם. תהליך כזה, מן הראוי שילווה במתן סיוע כלכלי לשיפוץ ולשיקום הבתים וטיפול בתשתיות הציבוריות, שגם הן מדורדרות, אינן עונות על הצרכים ואינן עומדות בסטנדרטים עכשוויים. 8.3 תקדימים ידע תכנוני נשען במידה רבה על ניסיון שנצבר מתהליכי תכנון קודמים. בתהליך התכנון בכלל ובתכנון לחידוש בפרט, יש נטייה לחפש תקדימים ופתרונות שהצליחו בפרויקטים דומים במקומות אחרים. אולם, כפי שהוכיחו ממצאי המחקר, אשר בהם בלט השוני הגדול בין לב העיר והדר הכרמל, קשה להעתיק ניסיון של מקום אחד לשני. כפי שטוענים גם (1996), Gratz & Mintz בטיפול באזורים מדורדרים בעיר יש צורך "להמציא את הגלגל" מחדש בכל מקום ומקום. ממצאי המחקר מורים כי התכנית להתחדשות הדר הכרמל בחיפה נסמכה על לימוד ההצלחה של תכנית לב העיר בתל אביב. אולם, למרות שכאמור לעיל גישה זו של לימוד מתקדימים מקובלת בתהליכי תכנון, באופן שבו הסתמכה התכנית שהוכנה להדר הכרמל על מאפייני תכנית לב העיר, לא נעשתה הבחנה מספקת לגבי השוני בין שני המקומות. הבחנה כזו נדרשה במספר תחומים: קודם כל בתחום האנושי והחברתי, בהתייחס לאוכלוסייה הרב תרבותית בהדר הכרמל, אל מול אוכלוסיה הומוגנית ברובה בלב העיר. האוכלוסייה בהדר הכרמל כוללת קבוצות תושבים מגוונות של עולים חדשים, ערבים, מהגרי עבודה, ישראלים ותיקים מבוגרים, ישראלים צעירים וחרדים. גם בתוך כל קבוצה יש שונות גבוהה, הנובעת, למשל, מההבדלים בין ערבים מוסלמים וערבים נוצרים, או בין ערבים מהכפרים לעומת ערבים עירוניים. שונות גבוהה זו בולטת לעומת האוכלוסייה בלב העיר, המורכבת ברובה מישראלים, שחלקם מבוגרים וותיקים וחלקם צעירים. 118

126 8.4 בתחום הטופוגרפיה נובעים ההבדלים בין שני האזורים בעיקר מהשלכותיה הייחודיות על בעיות הנגישות והחניה. אזור הדר הכרמל, הנמצא על מדרון הכרמל אינו מאפשר, כמו אזור לב העיר בתל אביב הנמצא במישור, תנועה נוחה ברגל או רכיבה על אופניים. לעומת זאת מאפשר האזור מבטים ייחודיים לנוף, הדורש טיפול תלת מימדי מתאים. לכן הפתרון שהוצע בלב העיר של תוספת קומות על גבי מבנים קיימים אינו מתאים בהכרח להדר הכרמל, אזור שבו תצפיות הנוף הן ייחודיות. בהתייחס לכוח המשיכה של תל-אביב, העיר הגדולה והחשובה בישראל כמרכז פיננסי ותרבותי, לעומת החולשה היחסית, הגיאוגרפית והפוליטית, של חיפה במרחב של המדינה, נדרשת גם כן גישה ייחודית. כאן יש לשים לב לכוח המשיכה שיש לחיפה לגבי אוכלוסיות שונות מאלו הנמשכות לתל-אביב, למשל האוכלוסייה הערבית מהצפון. ניתן לראות במתרחש בשדרות בן-גוריון במושבה הגרמנית, אזור שתוכנן כאזור תיירותי והפך לאזור בילוי בעיקר של ערבים מאזור הגליל, דוגמא לסוג זה של משיכה, היכולה להוות תקדים חשוב להדר. לבסוף יש להתייחס לסביבה השלטונית הליברלית בתל-אביב, לעומת השלטון הריכוזי המאפיין את חיפה. הבדלים אלו ניכרים גם מתוך הממצאים שהוצגו במחקר זה. עיריית תל-אביב קידמה כבר לפני 25 שנה הליך תכנוני פתוח, אשר איפשר לתושבים להשתלב בפיתוחו, גם אם לא באופן פורמאלי. בנוסף התקיים שיתוף פורמאלי בפרויקט לב העיר כבר לפני 10 שנים. בשנים האחרונות מקודם בתל-אביב תהליך תכנון אסטרטגי, אשר במהלכו לוקחים התושבים חלק במספר תהליכים מובנים של שיתוף ציבור, הנערכים במספר שלבים. כמו כן, בניסיון להתקרב אל התושבים ולתת מענה מהיר ומותאם לצרכיהם, הוקמו בתל-אביב מנהלות רובע. בחיפה קיימת מגמה מסוימת לפתוח ערוצי תקשורת עם הציבור, אבל זה נעשה בהססנות ובצורה מוגבלת עדיין. במהלך השנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות של שיתוף ציבור בפרויקטים שונים. אולם, רובם נשאו אופי של יידוע, יותר מאשר של שיתוף תושבים בפועל בקבלת החלטות. בימים אלו נמצאת בהכנה תכנית מתאר חדשה לחיפה ויש כוונה לשלב בה מספר מפגשים עם הציבור. כמו כן הקימה עיריית חיפה בשנתיים האחרונות "שכונתיות" בשלוש שכונות גדולות בעיר. רעיון "השכונתיות" דומה במידה מסוימת לרעיון מנהלות הרובע, אך סמכויות "השכונתיות" עדיין לא מגובשות. ממצאי המחקר מצביעים על השוני הרב בין שני המקומות, אשר במבט ראשון נראו דומים מאוד בשל ההיסטוריה שלהם והמגוון האדריכלי הדומה הקיים בהם. אולם, לאחר לימוד מעמיק של שני המקומות בולטים ההבדלים ביניהם. כתוצאה מכך ברור כי התכנית של לב העיר אינה יכולה להוות תקדים לתכנית שהוכנה לחידוש הדר הכרמל, כפי שקרה בפועל. יש צורך לפתח מנגנונים ולמצוא פתרונות ייחודיים לחידוש עירוני בהדר הכרמל, התואמים את המציאות ואת התנאים של האתר עצמו ושל העיר שבתוכה הוא ממוקם. שיתוף תושבים שיתוף תושבים, או שיתוף ציבור, כפי שמגדירות אותו צ'רצ'מן וסדן (2003), הוא כלי פורמאלי מקובל שבו משתף הממסד את הציבור בתהליכי התכנון. המושג שיתוף יכול לכוון לרמות שונות של שיתוף, השתתפות, או שותפות. ממצאי המחקר מציגים סוגים שונים של שיתוף שהתקיימו בשני אתרי החקירה בתקופות שונות, ובמקביל מצביעים על הפוטנציאל של יוזמות חידוש והתחדשות לשיתוף קהילות בתכנון המביא לתהליכי החייאה עירונית. 119

127 המחקר מתייחס לשתי מטרות של שיתוף ציבור. הראשונה היא פתיחת ערוץ תקשורת שדרכו מנסים המתכננים להגיע אל הידע המקומי, דהיינו אל הידע המבוסס על ניסיון חיי היומיום של תושבי המקום. המטרה השנייה, המתבטאת בתהליך מוכרז של שיתוף הציבור, מטרתו המוצהרת היא לתת ביטוי לעמדות התושבים במהלך תהליך התכנון. שתי המטרות הללו מתאימות להגדרה המקובלת של שיתוף הציבור במשמעותה הממסדית, דהיינו, כשיתוף הבא והמקודם "מלמעלה". במהלך המחקר זוהו גם אופנים לא פורמאליים שבהם הציבור השתתף בתהליך התכנון. הדוגמא הבולטת לכך היא עבודת מנהלת לב העיר עם תושבי האזור. דוגמא נוספת היא האופן שבו פעלו התושבים, בשני אתרי החקירה, גם באופן עצמאי בייזום פעולות שונות כדי לקדם את תנאי חייהם באזור מגוריהם. בחלק מפעולות האלו היתה גם מעורבות פעילה בתהליכי התכנון, כמו, למשל, במפגשים יזומים על ידי התושבים עם המתכננים, או בהגשת התנגדויות לתוכניות. בלב העיר בתל-אביב הפכה המנהלת, שהוקמה בשלב מוקדם יחסית בתהליך ההחייאה העירונית, לגורם שאיפשר מעבר של ידע ומידע באופן דו כיווני, מהשטח אל המתכננים ובחזרה מהמתכננים אל התושבים. בשלב הראשוני של תכנון לב תל- אביב לא התקיים הליך מסודר של שיתוף הציבור, אולם, התהליך שהתרחש בפועל באזור היה דינאמי והתאים את עצמו למצבים המשתנים בשטח. ההידברות בין העירייה ותושבי המקום וגם ביניהם וגורמים מעוניינים אחרים, הייתה במידה מסוימת דרך העיתונות, שהיתה פעילה מאוד, אבל גם בתקשורת ישירה עם המנהלת שהוקמה. משרדי המנהלת תיפקדו כמרכז חברתי, או כפי שהגדירו זאת אחדים, כמתנ"ס (ראיונות עם גולדמן 2004, רוזנמן 2004,אהרוני 2004). ממצאי המחקר מורים כי לעיתונות המקומית היה תפקיד חשוב בהצפת דעות ורעיונות של תושבי האזור לגבי תהליך החידוש שהתקיים. המקומון התל-אביבי "העיר" הוקם באוקטובר 1980 וכבר מראשיתו נתן במה להתרחשויות המקומיות ברחוב שינקין. מאוחר יותר, עם תחילת יישום הפרויקט והרצון למתג את האזור, השתמשה המנהלת בעיתונות כדי לפרסם את האירועים שהתרחשו באזור (ראיון עם רוזנמן 2004). במהלך הזמן, עם התקדמות הפרויקט ואח"כ עם הקמת עמותת תושבי לב העיר, שמחה העיתונות להציף נושאים מקומיים שהעסיקו את התושבים, כגון, למשל, המאבק להקמת בריכת שחיה (ראיון עם גולדמן 2004). העיתונות המקומית שיתפה פעולה והתלהבה מהצעירים הדעתניים העומדים על זכותם להשפיע על סביבת חייהם. יש להניח גם כי חלק מאותם צעירים היו בעצמם כתבים בעיתון. מסתבר שהעיתונות שימשה גם את המתכננים כערוץ בדיקה של רעיונות. על פי התגובות שהופיעו בעיתונות ניתן היה להחליט על כיווני הפעולה (מתוך ראיון עם דוידוב 2004). לקראת סוף תהליך התכנון והכנת התכנית לחידוש לב העיר, בערך באמצע שנות ה- 90, השתנו פרקטיקות התכנון המקובלות בישראל. שיתוף ציבור פורמאלי הפך להליך מקובל, גם אם הוא עדיין לא נדרש על פי חוק. אבל, למרות שהחוק מחייב את שיתוף הציבור רק בתהליך ההתנגדויות לתכנית בשלב ההפקדה, שיתוף הציבור הופך היום ליותר ויותר מקובל בתהליך הכנה של תוכניות עירוניות (צ'רצ'מן וסדן 2003). במקביל למגמות של שיתוף הציבור התחילו לקום מינהלות שכונתיות, תחילה בירושלים ואחר כך בתל אביב (2005 Kallus,.(Amoyal-Yinon and בין הסיבות שהובילו להקמת מנהלות הרובע בתל אביב היו שינויים מנהליים, אשר דרשו ליצור מנגנון שיאפשר לשתף את התושבים בתהליכים שונים הקשורים לחייהם (ראיון עם סנטו 2004). אבל 120

128 הסיבות להקמת המנהלות היו גם אדמיניסטרטיביות ולא תמיד הן נבעו מהרצון להקשיב ולשתף את התושבים. לעתים הייתה התקווה ששילובם המוקדם בתהליך התכנון יביא לקואופטציה וימנע סכסוכים והגשת התנגדויות לתוכניות פיתוח מאוחר יותר Kallus,) Amoyal-Yinon and.(2005 בעת הכנת התכנית ללב העיר לא הוקמה עדיין באזור מנהלת רובע ולכן המרכז הקהילתי, בית תמי והנהלתו שימשו כמנהלת רובע בפועל (ראיון עם קורן 2004). בתוך המסגרת של המרכז הקהילתי קמה ועדת תכנון, שכללה נציגי תושבים, את הנהלת המרכז ונציג ממחלקת תכנון עיר (ראיון עם סגל 2004). אחד הפרויקטים שבהם עסקה ועדת התכנון היה הקמת חניון מתחת לגינת שינקין. בעקבות ההתנגדויות שהיו באזור להקמת חניון מתחת לגן מאיר כעשור מוקדם יותר, הוחלט על הליך של שיתוף תושבים מבלב העיר בתכנון ובקבלת ההחלטות לגבי הקמת החניון. התהליך, שנמשך כשנה, כלל פגישות של עובדת קהילתית עם התושבים והידברות ישירה ביניהם לבין נציג של מנהל ההנדסה בעיר (מתוך ראיון עם סגל 2004, ועם אהרוני 2004). מלכתחילה הוחלט בעירייה שהחניון יוקם רק על בסיס הסכמה של התושבים. תוצאות השיתוף הזה הובילו להחלטה שלא להקים חניון. כך, במהלך שכיבד את רצון התושבים, החניון לא קם וגינת שינקין שופצה בהתאם לתכניות שגובשו עם התושבים בתוך התהליך של שיתוף הציבור. יש לראות בתהליך זה דוגמא ליחסים של שיתוף בין העירייה לתושבים, לא רק במשמעות הישירה של התהליך ותוצאותיו, אלא גם בכך שהוא בנה יחסי אמון בין העירייה לתושבים והגדיר מערכת יחסים של שיתוף פעולה. יתירה מכך, הדוגמא של חניון גינת שינקין מתארת תהליך של השתתפות פעילה של תושבים בתהליך תכנוני. אחת המטרות של הממסד העירוני במקרה זה הייתה להעצים את התושבים, לעזור להם ולסייע בהתארגנותם (ראיון עם סנטו 2004 ועם סגל 2004). אולם, יש לזכור כי מדובר בקבוצת תושבים צעירים ומשכילים, שנחשבה לחזקה ודומיננטית, עד כדי איום על העירייה. על כן אין לראות בהצלחה של מקרה גינת שינקין דוגמא אופיינית, מאחר ולמרות שהתהליך קידם את המשתתפים כאזרחים פעילים וגיבש את יחסיהם עם העירייה, ספק אם הוא תרם לכלל האוכלוסייה במקום ולכל הקבוצות הפועלות באזור. כחלק מהכנת התכנית להתחדשות הדר הכרמל בחיפה, אשר החל בראשית שנות ה- 2000, התקיים תהליך פורמאלי ומובנה של שיתוף ציבור. התהליך הוטמע בתהליך התכנון ונדרש על ידי העירייה כחלק ממנו. אולם, חשוב לציין שהליך שיתוף הציבור הוכלל בדרישות העבודה מצוות התכנון רק בשלב מאוחר ונוסף לדרישות התכנון רק בעת החתימה על החוזה עם המתכננים. הדרישה ליישום הליך של שיתוף ציבור הוכנסה לדרישות העבודה במקביל לניסיון דומה, אשר כלל שיתוף ציבור בתכנון אזור חדש בבעלות הכרמליטים. ניסיון זה העלה את המודעות לחשיבותו של הליך שיתוף ציבור בתכנון במהלך הייזום וההזמנה של התכנית לחידוש הדר הכרמל (ראיון עם גינזברג 2004, ריבה 2005, עם אלעד 2004). בשלב הראשון של עבודת התכנון התבצע ניתוח אקדמי של נתונים חברתיים ודמוגראפיים, אשר סופקו לצוות התכנון ע"י היחידה לניתוח סטטיסטי של נתוני הלמ"ס, במחלקה לתכנון אסטרטגי בעיריית חיפה. הניתוח התבצע ע"י צוות החברה, שהיווה חלק מצוות התכנון של התכנית לחידוש הדר הכרמל (גינזברג 2004). מתוך הנתונים שנאספו הסתמנו ארבע קבוצות מיקוד חברתיות 121

129 מובהקות: עולים חדשים, חרדים, ערבים וותיקים. זומנו ארבעה מפגשים של קבוצות דיון, כל מפגש עם חברי קבוצה אחת. חברי כל קבוצת דיון, שהוגדרה, כאמור, בתהליך מיון של מידע דמוגרפי, הוזמנו להשתתף במפגשים עם המתכננים ע"י גורמים בעירייה. יתכן על כן שבתהליך מיון זה נוטרלו מראש אנשים שנתפסו ע"י המערכת "כבעייתיים", אנשים חשדנים, שאינם מאמינים למערכת, שמבקשים לראות תוצאות מהירות וכד'. בעיה נוספת שמתעוררת בחלוקה כזו היא, שבנתוני הלמ"ס, שעל פיהם זוהו קבוצות הדיון, אין זיהוי של תת קבוצות אחרות הקיימות ופועלות בשטח, כגון ערבים מוסלמים וערבים נוצרים, ישראלים ותיקים מבוגרים וצעירים, הומואים ולסביות מכל המגזרים וכד'. לקבוצות אלו אין ייצוג במידע הזמין על ידי הלמ"ס, הנאסף, ממוין ומנותח בכלים סוציולוגיים, המופעלים על ידי מערכות פורמאליות (המדינה) ועל פי אמות מידה ממסדיות. כדי להגיע לקבוצות תושבים שאינם מתאימים בהגדרתם לחלוקה סוציולוגית רגילה יש צורך לפעול בדרכים אחרות. מקורות שונים מצביעים על גישות שונות לאיסוף מידע בלתי פורמאלי לצורך תכנון, המאפשר למתכנן להגיע לידע מקומי. ניתן ליצור קשר עם התארגנויות של התושבים עצמם, כפי שנעשה, למשל, בעת הכנת התכנית של מתחם התחנות בתל-אביב. שם אותרו מהגרי העבודה דרך ארגון מסילה, הפועל לקידום מטרותיה של אוכלוסייה זו. במקרה זה אותרו גם התושבים היהודים שלא דרך נתוני הלמ"ס, אלא בשיטת "כדור השלג", דרך ארגוני תושבים שלהם (2005.(Fenster & Yacobi על פי עדויות המתכננים של התכנית להתחדשות הדר הכרמל (מן 2004), היה הליך שיתוף הציבור חשוב ומועיל בשלב מוקדם של גיבוש התכנית. הוא הצליח להציף חלק מהבעיות שהטרידו את התושבים השונים באזור ולהביאן לידיעת המתכננים וגורמי העירייה. אולם, התהליך היה חד פעמי ולא המשכי ורציף. במהלכו התקיים מפגש אחד בלבד עם כל קבוצה, כך שלא התאפשר דו שיח מתמיד ומתמשך בין המתכננים ובין התושבים. מתכנני התכנית להדר הכרמל מציגים את התכנית כתוצר של שיתוף הציבור. הם מעידים שהתושבים שהשתתפו בתהליך השתדלו להציף בעיות שנתפסו על ידם ככלליות ונוגעות למרחב הציבורי. המתכננים היו מעוניינים לדעת גם על בעיות הנוגעות למרחב הפרטי. אולם, מממצאי המחקר עולה כי הבעיות שהועלו היו דומות לכל המגזרים שעמם נפגשו המתכננים ועל כן חשו המתכננים כי השיתוף הצליח לחשוף לפחות את רוב הבעיות. גישה זו, המניחה כי הבעיות המשותפות לכל המגזרים הן האקוטיות ביותר, היא בעייתית כיוון שאינה מתייחסת לצרכים הייחודיים של כל קבוצה. בדומה לטענתה של Crawford (1999), היא מנסה למצוא את המשותף לכולם, אך בסופו של דבר היא גורמת ליצירת פתרונות שאינם מתאימים לאף אחד. הערוץ השני של שיתוף הציבור בהדר הכרמל פעל באמצעות הקמת ועדת היגוי ציבורית (ועדת שטטמן) שליוותה את התכנית. הוועדה, שמונתה על ידי מועצת העיר, כללה את המתכננים, נציגי עירייה, נציגי אקדמיה, נציגי ציבור ונציגי תושבים. ועדה זו איפשרה ייצוג למספר קטן מאד של תושבים, שנבחרו ע"י העירייה. גם כאן, יש להניח כי ההזמנה המוסדית לוועדה, על ידי העירייה ולא על ידי ייצוג עצמי של נבחרים "מלמטה", לא איפשרה לאנשים "בעיתיים" בעיני העירייה להשתתף. רשימת המוזמנים לוועדה כללה 36 איש, מתוכם 3 יו"רים של ועדי שכונות, הממונים ע"י העירייה ורק 6 תושבים, שמתוכם 5 יהודים ותיקים ועולה אחד (נספח מס' 6). מסתבר שבוועדת שטטמן לא היה ייצוג לערבים (נוצרים או מוסלמים) ולא היה ייצוג לחרדים. ייצוג לקבוצת ההומואים והלסביות במקום, או למהגרי עבודה לא קיים ואלה אוכלוסיות שאינן 122

130 מוזכרות כלל. בנוסף, הוועדה התכנסה לעיתים רחוקות מאד (בערך אחת לשנה) בשלבים שונים של הכנת התכנית. יש להניח כי בפעולה מתאימה היתה הוועדה יכולה לשמש כבמה מסוימת להצגת התקדמות העבודה, או להצפת בעיות בוערות. אולם, כפי שהיא פעלה היא לא הפכה לכלי של שיתוף ציבור יעיל ומתמשך, גם בגלל תדירות הפגישות וגם בגלל הנציגות הדלה והבלתי מהימינה של התושבים במפגשים. התהליך שהתרחש בהדר הכרמל מעלה את השאלה מי הוא הציבור? האם האנשים שהשתתפו במפגשים שארגנה העירייה אכן מייצגים את תושבי האזור? יתכן שלאור קיומה של אוכלוסייה מגוונת ובעלת שונות גבוהה בהדר הכרמל ראוי היה לערוך מפגשים "המוניים", פתוחים לקהל הרחב, אשר יאפשרו לנסות וליצור קבוצות מתוך המשתתפים הללו. תהליך דומה התרחש בעת הכנת תכנית האב לשכונת שפירא בתל-אביב (מתוך אתר האינטרנט של עיריית תל-אביב). אפשרות אחרת הייתה לזמן אנשים הידועים כמנהיגים מקומיים ודרכם להגיע לתושבים נוספים. המנהיגים המקומיים בהדר, לפחות בחלקם, מוכרים בעירייה, באמצעות המתנ"ס ומחלקת הרווחה של העירייה ועל כן קל למדי להגיע אליהם (כפי שנעשה במחקר זה, או כפי שנעשה במקומות אחרים, כגון בעת הכנת תכנית מתחם התחנות בתל אביב. (ראו: Fenster & Yacobi.(2005 אולם, ראוי לזכור כי אל מול המצדדים בשיתוף הציבור, יש גם ביקורת לגבי עצם הרעיון, המעלה ספק לגבי יכולתו של התכנון לאתר את הציבור הרלוונטי, לערב באופן אמיתי את התושבים בתהליך תכנון המבוסס על ידע מקצועי ולהתבסס בצורה אמינה על הידע שלהם על המקום. לטענת (2001) Yiftachel ו- Brooks (2002) תהליכי שיתוך ציבור מחלישים את המקצוע בכך שהם אינם יכולים לחשוף את הכוחות האמיתיים הפועלים במרחב העירוני. הם גורמים לקואופטציה של המנהיגות המקומית ובסופו של דבר מביאים לשיתוק תהליכים טבעיים הקורים בשטח. עם זאת, מסקר הספרות עולה בבירור כי תהליך התכנון יכול לתווך בין התושבים לבין עצמם וכן בין התושבים לבין ממסד. (1997) Healy מתארת את התכנון כתהליך המייצג את מאבקי הכוח בזירת התכנון. (1989) Forester מדבר על גישור ומיתון קונפליקטים בתהליך התכנון ו- Sandercock (2000) מדברת על ניהול השונות בתהליך של גישור בין קבוצת הרוב לקבוצות מיעוטים. מתוך ממצאי המחקר עולה כי העובדה שהליך פורמאלי של שיתוף הציבור מתקיים, אינה מצביעה בהכרח על יעילות התהליך, או על התרומה שלו להחייאה העירונית בפועל. בלב העיר בתל אביב, למשל, לתהליך שיתוף ציבור שנמשך כשנה וכלל ליווי של עובדת קהילתית, הייתה משמעות רחבה יותר מאשר לעצם ההחלטה לגבי הקמת החניון. התהליך עצמו גיבש והעצים את התושבים במקום (ראיון עם גולדמן 2004). לעומת זאת, בהדר התקיים הליך מתוכנן ומובנה של שיתוף הציבור, אשר היה חלק מהדרישות להכנת תכנית האב להתחדשות. אבל, האופן שבו בוצע שיתוף הציבור היה נקודתי, שטחי ומצומצם מדי ולא הסתמך על ידע שהיה רלוונטי או ביטא באופן אמין את התהליכים בשטח. לכן תרם אולי השלב של שיתוף הציבור במקצת למתכננים בקבלת מידע נוסף, אבל הוא לא הצליח להציף ידע מקומי ועל כן, לפחות מבחינת התושבים, הוא לא עשה שינוי כלשהו ולא קידם את עיניניהם. הכללת השלב של שיתוף הציבור היה בעל אופי אדמיניסטרטיבי ופוליטי בעיקרו. הוא תרם למתכננים ידע מסוים לגבי הנושאים שהיו נראים בוערים לתושבים שעמם הם דיברו, שחלקם היו ידועים קודם מתוך הנתונים הסטטיסטיים. אבל ההידברות עם 123

131 8.5 הציבור לא הועילה להבליט את סדרי העדיפויות ואת הפער בין השאלות שהטרידו את המתכננים לבין אלו שעמדו על סדר היום של התושבים. מבחינה זו גם הדרישות של התושבים לגבי הנכסים הפרטיים שלהם היו צפויות מראש והיה צורך לבחון אותן בתוך הקשר רחב יותר. הניסיון בלב העיר ובהדר הכרמל מראה כי עצם הכללה של הליך שיתוף ציבור בהכנה של תכנית אינו מספיק. יש חשיבות רבה יותר לסוג תהליך השיתוף והיכולת שלו לתרום גם לתושבים ולא רק למתכננים. למרות שהרחבת המידע העומד לרשות המתכננים הוא חשוב, יש לראות בשיתוף הציבור הזדמנות גם לתיווך של ידע, למשל ידע על המקום או הבהרת המהות של הידע המקצועי לתושבים, על מנת לקדם הבנה הדדית לגבי הקשר בין מטרות ההחייאה העירונית. הכוח של התושבים להוביל שינוי עלייה ברמת החיים והתעניינות גוברת של תושבים בנושאים כגון איכות סביבה, חינוך וחברה, הכרה בזכויות של מיעוטים והיחלשות תנועות אידיאולוגיות, הובילו להתחזקות החברה האזרחית במדינות המערב. הביטוי לכך הוא רצונם של תושבים להיות מעורבים יותר ובעלי השפעה על סביבת מגוריהם (חסון ואחרים 1995; ישי 2003). גדרון, כץ ובר (2001) טוענים שבישראל עדיין לא קיימת חברה אזרחית, אלא חברה של אזרחים. בכל מקרה, בתוך המרחב האזרחי הזה פועלים ארגוני התושבים השורשיים, המנסים לפעול ולהשפיע על סביבת המחייה שלהם. התושבים בשני אתרי המחקר יזמו לאורך השנים פעולות בנושאים הקשורים בשיפור איכות חייהם במקום. הם פעלו בתוך אזור מגוריהם וניסו להשפיע על המקום עצמו, לא תמיד בקשר ישיר לתכנון הפורמאלי שהתבצע על ידי הרשויות. בשני אתרי המחקר יזמו התושבים, ללא קשר לתוכניות שהוכנו למקום, פעולות שונות כדי לחדש את בתי המגורים ולשפר את איכות חייהם. הם פעלו מתוך הבנתם וקריאתם את המקום, את מצבו, איכויותיו והפונציאל שלו מחד ועל בסיס צרכיהם ושאיפותיהם מאידך. הפעולות שעשו היו בתחומים שונים: החל משיפוץ בתיהם וארגון פעולות קהילתיות וציבוריות וכלה בלחץ על העירייה בנושאים מגוונים ובדרכים שונות, כגון הפגנות, כתיבת מכתבים לגורמים שונים והגשת התנגדויות. הממצאים מורים כי לפעולות אלו הייתה השפעה ישירה על התכנון של תהליכי החידוש וגם על תהליכים שהתרחשו בשטח. לחץ של תושבי לב העיר הוביל את העירייה להקים את המרכז הקהילתי "בית תמי". התנגדויות לפרויקטים הן בלב העיר והן בהדר הכרמל גרמו לשינוי של תכניות, הן בהיקפי בניה והן בתחום של שימור מבנים. למשל ההיקף של פרויקט לב העיר בתל אביב השתנה בעקבות התנגדויות התושבים והוחלט לשמר שני מבנים בתחומו, במקום להרוס את כל המתחם. התנגדות התושבים בהדר הכרמל בחיפה הובילה לביטול פרויקט בנייה שתוכנן במתחם הבית ברחוב טבריה 15. פעולה נמרצת של התושבים הביאה לשימור הבניין ההיסטורי והפיכתו לשלוחה של המתנ"ס. כחלק מהפעילות של ארגוני התושבים בשני אתרי המחקר, התקיימו מפעלים חברתיים ותרבותיים, כמו ארגון העדליידע בלב העיר בתל אביב וקיום ירידים שונים במרחב הציבורי, אשר התקיימו הן בלב העיר בתל אביב והן בהדר הכרמל בחיפה. הגופים שארגנו את הפעילויות הללו היו ארגוני תושבים שייצגו בעיקר את קבוצות התושבים החזקות, של צעירים משכילים בני המעמד הבינוני. הפעולות היו ספונטניות, אבל הן נועדו למקד את המודעות הציבורית במקום, לא כחגיגות פנימיות של המקומיים בלבד, אלא כאירוע כלל עירוני. לפעילות החברתית היו שלוש 124

132 מטרות; לייצר הווי שכונתי ולתת תחושה קהילתית לתושבי המקום, למשוך תושבים חדשים ולשנות את הדימוי של האזור. ממצאי המחקר מורים כי בלב העיר בתל אביב הושגו כל המטרות הללו, כפי שהציבו אותן לעצמם התושבים. בהדר הכרמל הושגה באופן חלקי המטרה הראשונה של ייצור הווי שכונתי ותחושה קהילתית. המטרות האחרות, של שינוי תדמית האזור ומשיכת תושבים חדשים, לא הושגו. יש להניח כי שתי המטרות האחרונות לא הושגו כיוון שהכוח של התושבים בהדר היה חלש מדי לגרום לשינוי, לעומת מגוון הבעיות שהאזור סובל מהן, כגון, הזנחה סביבתית, תשתיות ירודות, חוסר בביטחון אישי ובעיות נגישות, שלא ניתן להן כל פתרון ע"י הממסד. עצם הקמת ארגון תושבים הפועל למען שיפור איכות החיים במקום, מהווה גורם לחץ על העירייה. הדבר מאפשר לקומץ אנשים פעילים להציף נושאים שונים המעסיקים את תושבי האזור, לקבל גיבוי מרוב שקט יותר שאינו פעיל ולמקד את עיני העירייה בצרכים ספציפיים ובדרישות מקומיות. ההתארגנות מאפשרת לנהל מאבקים או אירועים מקומיים "מלמטה", אך באופן שהוא כמעט מקצועי. בכך היא מאפשרת איגום משאבים של אנשים מתחומים שונים, התורמים מזמנם ומהידע האישי והמקצועי שלהם כדי ליצור שינוי למען הכלל. איגום משאבים כזה אפשרי במקומות שיש בהם תושבים חזקים, שלהם המשאבים האישיים והמקצועיים היכולים לתרום למאבק או לקדם את הפעילות הכללית. במקומות שבהם האוכלוסייה חלשה יותר ולתושבים אין את המשאבים הדרושים היכולים לתרום לקדומה של המטרה, יש חשיבות רבה יותר לעבודה קהילתית שתעצים את האוכלוסייה כולה, כולל גם את התושבים הפעילים. דוגמא לארגונים אשר התחילו "מלמטה" כארגונים שורשיים והפכו לגופים המתווכים בין התושבים והממסד היא ה- (Community Development Corporation) CDC בארה"ב ) et Keating ). al 1996 מהמחקר עולה גם כי לפעילות הציבורית למען הקהילה יש תפקיד חשוב לא רק לקידום המקום, אלא גם לקידום התושבים. הסתבר כי בשני אתרי החקירה השתמשו ועדיין משתמשים חלק מהתושבים הפעילים, גם בחייהם האישיים והמקצועיים, בניסיון שצברו מתוך העבודה הארגונית ההתנדבותית באזור (ראיון עם גולדברג 2004, ועם הדר 2006). בכך יש להצביע על תהליכי ההעצמה הטמונים בתהליכי חידוש עירוני הקורים "מלמטה" ובכוחם של התושבים להוביל שינוי המשפיע על המקום ועל חייהם במקביל. מהמחקר עולה כי לרשות המקומית המעוניינת בחידוש של אזור עירוני, כדאי להצטרף ולתמוך ביוזמות של תושבים. כפי שטוען גם (2004), Arefi תמיכה כזו מייצרת שילוב כוחות המקדם ומאפשר תהליך של ההחייאה. בלב העיר בתל אביב זה קרה בעזרת ובאמצעות המנהלת שהוקמה על ידי העירייה, בהמלצת התכנית. התוצאות נראו לעין והעצימו את התהליך. האוכלוסייה באזור גדלה, תושבים חדשים שהיו צעירים משכילים משכבות חזקות הגיעו, ערכי הקרקע החלו לעלות, בנייני ציבור ובניני מגורים עברו שיפוץ ולחלקם אף נוספו קומות. בהדר הכרמל בחיפה, שם הייתה תמיכת הרשות בתהליכים שהתרחשו במקום חלקית ביותר, הרגישו התושבים הפעילים במקום כי הם נעזבו לנפשם. במקום לא התקיים תהליך של החייאה שבו השיתוף בין החידוש "מלמעלה" ובין התחדשות "מלמטה" הביא לקידום המקום ותושביו. משתי הדוגמאות שנחקרו בעבודה זו עולה כי בישראל, ללא תמיכה של הממסד והרשות המקומית ובעיקר ללא המחויבות של הרשות לתהליך של החייאה העירונית בעיקר באזורים מדורדרים, 125

133 קשה לראות שינוי משמעותי. ממצאי המחקר מורים כי שינוי כזה אינו יכול לקרות רק באמצעות תהליכים מקומיים ויוזמות "מלמטה". בדוגמא של לב העיר בתל-אביב מחלקות העירייה השונות, אבל בעיקר ראש העיר מר שלמה להט, היו מחויבים לפרויקט והפנו אליו מאמצים ומשאבים. המקרה של הדר הכרמל בחיפה שונה. אנשים שונים בתפקידים מקצועיים בעירייה מגלים מחויבות לאזור. אולם, ראש העיר הנוכחי, מר יונה יהב וגם ראש העיר הקודם, מר עמרם מצנע, שלא האמין שניתן "להחזיר את ההדר להדר" (ראיון עם מצנע 2005), לא ראו בטיפול בהדר הכרמל חשיבות עליונה ולא הציבו את המקום והטיפול בו בראש הקדימויות של פעילות העירייה. מהדוגמאות שהובאו במחקר ניתן לראות שללא מחויבות של הדרג הפוליטי והצהרה ברורה לגבי המחויבות שלו לחידוש המקום, המגובה בפעילויות בשטח, קשה לקדם תהליך של החייאה עירונית. ברור מהמחקר כי למרות חשיבותן של יוזמות "מלמטה", הן אינן מספיקות. מדוגמאות מוכרות מהעולם, בעיקר בארה"ב, עולה שלארגוני תושבים יש כוח ויכולת להשפיע ולחולל שינוי בסביבת מגוריהם ) Mintz,2000 Partners for Livable Communities,1998 Gratz & 2000). Grogan & Proscio במקומות רבים מצליחים התושבים לעשות שינוי בסביבת מגוריהם בסיוע ממסדי קטן, או ללא כל סיוע. המערכת הדמוקרטית האמריקאית מושתת מראשיתה על חברה אזרחית חזקה ופעילה (אוחנה 2001). לכן, מתוך הפעילות של ארגוני התושבים הוקמו במקומות רבים, ארגונים חצי ממסדיים, כגון מנהלים שכונתיים מסוגים שונים, שלהם תמיכה כלכלית וארגונית המשלבת את הממסד והציבור. בישראל ניתן לראות דוגמא לארגוני המגזר השלישי המשלבים עבודה ממסדית עם התושבים בירושלים, שם הוקמו המנהלים הקהילתיים כמסגרת הנתמכת חלקית על ידי הממסד אך נשענת חלקית גם על מערכות פרטיות (ינון-אמויאל וקלוש 2003). בישראל המצב שונה מזה הקיים בארה"ב, בעיקר משום שהשלטון בישראל ריכוזי והחברה האזרחית עדיין צעירה (ישי 2003). יש כאלו הטוענים שאולי היא עדיין לא קיימת כלל (בן-אליעזר 2001). בשנים האחרונות מתחילות גם בישראל מגמות של הפרטה והשלטון המרכזי, הריכוזי, מתחיל להעביר סמכויות לרשויות המקומיות ולארגוני המגזר השלישי. דוגמא לכך היא הפרטה חלקית של שרותי הציבור, שיש הרואים בה דווקא חולשה והפקרה של הדאגה לרווחת הציבור על ידי השלטון (וינטר ושמיד 1997). אולם, ייתכן שמגמה כזו של הקטנת כוחו של השלטון והעברה חלקית של סמכויותיו לגופים פרטיים וסמי-פרטיים תחזק את החברה האזרחית בישראל. יש לצפות שעם התחזקותה תהיה ההשפעה של ארגוני התושבים משמעותית יותר ופעולות התחדשות שיוזמים התושבים תקבלנה מסגרת מתאימה ותוכלנה להצליח עם תמיכה ממסדית קטנה יחסית. גם במציאות של היום, כאשר החברה האזרחית בישראל אינה נתפסת עדיין כחזקה במיוחד, אפשר להבחין בשוני הברור בין התהליכים שקרו בשני אתרי המחקר, שהתרחשו בתקופות זמן שונות. ממצאי המחקר מורים כי מעבר לשוני באופי של הליך התכנון אשר התבצע בשני המקומות והשוני במחויבות של מקבלי ההחלטות כלפי הפרויקט בכל אתר מחקר, קיים גם השוני במהות של המקום עצמו, הנשען על השוני הברור בין צורת הניהול של העיר תל-אביב לעומת העיר חיפה. להבדל זה בניהול העיר יש גם השפעה על ההתנהלות של הרשות המקומית זה ברור לא?, על יכולתה ועל אפשרויותיה להתחייב לתהליך של החייאה עירונית. תל-אביב הייתה כבר מיסודה פרי של יוזמה פרטית והתאפיינה בפלורליזם וליברליות (שביט וביגר 2001). בנוסף להיותה העיר 126

134 החשובה והחזקה בישראל, היא קשורה גם למערכת הגלובאלית של ערי העולם. אתר האינטרנט 29,GaWC העוסק בערי עולם, מונה בין השאר גם את תל אביב. הוא מדרג את תל-אביב אמנם במקום נמוך יחסית, ונותן לה 3 נקודות (ניו-יורק ולונדון, למשל, מקבלות כל אחת 12 נקודות). אבל זו העיר הישראלית היחידה הנכנסת בכלל לדרוג עולמי שכזה. כעיר עולם, מתקיימים בתל- אביב גם תהליכים שאינם קשורים רק למתרחש במדינת ישראל. חיפה לעומת זאת, מתקשה מזה שנים למצוא בסיס כלכלי ותעסוקתי חדש לאחר שהתעשיות הכבדות עזבו אותה או נסגרו. נראה שבעיר מתרחש עדיין תהליך של חיפוש כיוון חדש של פיתוח. התהליך הזה מתואר ע"י (1990) Fainstein בערים בינוניות במקומות שונים בעולם, אשר איבדו את בסיסן הכלכלי והתעסוקתי עם השתנות הכלכלה העולמית והן מתקשות לייצב את עצמן בתנאים החדשים שנוצרו. מרוב נושאים בוערים ומקומות מדורדרים שיש לטפל בהם בעיר חיפה, קשה למקבלי ההחלטות להתחייב על כוון זה או אחר. כתוצאה מכך, השלטון העירוני, שהוא באופיו ריכוזי בחיפה וקשור להתפתחויות היסטוריות שמיקמו את חיפה כמעוז הסוציאליזם הפועלי בשנות החמישים והשישים, אינו מעז לקדם תהליכים משתפים, לא בתכנון ולא בתחומים אחרים. התוצאה היא שהחברה האזרחית בעיר מוחלשת אף יותר ואולי גם מיואשת. כפי שטוענת ישי (2003), כדי לחזק את החברה האזרחית יש צורך בקיום דיאלוג ושיתוף פעולה מתמשך בינה ובין הממסד. ממצאי המחקר מורים כי ניצנים של התחדשות שהתרחשו בהדר הכרמל בחיפה בשנים האחרונות, אשר לא קיבלו מענה מתאים מהממסד, נוטים לגווע. בכל זאת, יתכן שמסתמן שינוי כלשהו. בחודשים האחרונים מתקיים תהליך חברתי שמובילה מנהלת הדר, אשר הוקמה לפני כשנה. במהלכו אותרו כל הילדים ובני הנוער המתגוררים בשכונה וניתן סיוע בלימודים לנזקקים. כמו כן הוקם קיבוץ מחנכים של תנועת הנוער העובד והלומד, מתקיימים מאמצים לקדם מגורי סטודנטים באזור, יש פעילות לעידוד הקמת ועדי בתים וועדי רחובות, פועל פרויקט של שיטור קהילתי המתבצע על ידי מתנדבים מקרב תושבים עולי חבר העמים לשעבר. לפעילויות אלו יש ביטוי בעשייה ענפה במתנ"ס על שלוחותיו השונות והתמורות שמתרחשות ניכרות גם בשיפוץ חיצוני של מספר ניכר של בתים בשכונה. אולי פעולות המנהלת יובילו בדקה ה- 90 לשינוי ההכרחי והמתבקש ויקדמו תהליך החייאה בהדר הכרמל, המתבקש ודרוש כל-כך. 29 / 127

135 8.6 המחקר ומגבלותיו המחקר שהוצג מסתמך על חקירה של שני מקומות באופן השוואתי, כדי לעמוד על נסיונות שונים של הליכי תכנון לקראת חידוש עירוני. ההשוואה בין שני אתרי החקירה חייבה להתייחס לא רק אל גורמים פנימיים, כגון המקום עצמו, התוכניות שהוכנו עבורו והיוזמות של התושבים "מלמטה", אלא גם אל הגורמים החיצוניים שהשפיעו על התהליך בשני המקומות, כגון התקופה שבה התנהל התכנון, או הרקע המוניציפאלי בכל אחת מהערים. המחקר ההשוואתי מעלה שאלות לגבי כל מקרה, שיתכן ולא היו עולות אילו היה המחקר מתמקד במקרה מבחן אחד. ההשוואה הציפה נושאים שונים שהם ייחודיים לכל מקום ואפשרה לדון בהם האחד ביחס לשני, כולל הבלטת הניגודים וההשלמות. ממצאי המחקר נאספו בחלקם בשיטה האיכותנית, שבה התקיימו ראיונות עומק עם מתכננים, מקבלי החלטות ותושבים לגבי שני אתרי המחקר. הראיונות היו פתוחים והתבססו בעיקר על נושאים שעלו במהלך השיחה. שיטה זו מאפשרת להגיע לחומרים "רכים", המבססים את הממצאים על רגשות, תחושות וחוויות, שלרוב אין להם ביטוי כמותי. חקירה כזו מתאימה לצורך איסוף החומר העוסק בידע מקומי ומאפשרת ללמוד על האופן שבו חווים התושבים את המקום וחיים בו. בשיטה כזו ניתן להכיר את חיי היומיום של המרואיינים המתגוררים במקום, ללמוד על צרכיהם ואף לשמוע רעיונות שעולים מתוך ניסיון החיים שלהם במקום. הידע המושג באופן זה מעשיר את המחקר בכך שהוא נשען על נתונים מהשטח, אשר לא ניתן להשיגם באמצעים אחרים. ידע זה הוא ראשוני ולא קיים במקורות אחרים. אולם, יש לזכור כי המידע המגיע באמצעות ראיונות, דרך המרואיינים המציגים את הדברים באופן שבו הם רואים ומבינים אותם, הוא תמיד סובייקטיבי. לכן רצוי לברר ולגבות את המידע הנמסר בראיונות ככל הניתן גם במידע אחר, כגון מידע המופיע במסמכים רשמיים, או בדיווח כתוב שגם הוא סובייקטיבי - רק סובייקטיבי של אנשים אחרים. זה נכון במיוחד לגבי דיווח מילולי על מקרים או אירועים שהתקיימו מספר רב של שנים לפני הראיון. המידע שנאסף במחקר התבסס גם על סיכומי פגישות עבודה ופרוטוקולים של פגישות שתועדו במגזר המקצועי. מסמכים אלו גיבו את המידע שהתקבל מתוך הראיונות. גם ארגוני התושבים בשני אתרי החקירה גיבו את עבודתם בסיכומי פגישות והחומר הזה עזר באימות המידע שנמסר בעל פה בראיונות. מקור נוסף שיכול לגבות את המידע הוא העיתונות. במסגרת המחקר הזה העיתונות נחקרה באופן שולי יחסית; יש מקום לערוך מחקר מקיף יותר לגבי ההתייחסות והתרומה של העיתונות לתהליכים של החייאה עירונית. מגבלה נוספת של שיטה זו, המבוססת על ראיונות עומק, היא המגבלה לגבי מספר הראיונות שניתן לקיים. הראיונות לוקחים זמן רב, קשה לתאם אותם ומשום שהם ראיונות פתוחים קשה להעריך את אורכם. ביסוס המדגם על השיטה של "כדור השלג", שבה מרואיין אחד מוביל למרואיין הבא, הוביל לכך שהחוקרת הגיעה לרשת חברתית אחת בלבד בכל אתר חקירה. כאן לוקה המחקר בחסר לגבי מידע אמין ורחב יותר על האופן שבו פועלות קבוצות שונות ומגוונות באתרי המחקר, הן בלב העיר והן בתל אביב. בלב העיר בתל אביב, למשל, לא נחקרה קבוצת החרדים הגרה במקום ואולי גם קבוצות נוספות שלא אותרו ואין עליהן מידע. בהדר הכרמל לא 128

136 נחקרו קבוצת העולים החדשים (אם כי הייתה התייחסות משנית לאוכלוסיה זו דרך מחקרים של אחרים), קבוצת החרדים (במקרה זה נוכחותם באזור שהוגדר לצורך תכנית ההתחדשות הייתה פחות דומיננטית) וקבוצת הערבים, שנותרה לגמרי בלתי מוכרת. הבעיה של בחירת מדגם המרואיינים בלטה בעיקר בהדר הכרמל בחיפה, שם התבסס המחקר על קשר עם התושבים שנוצר בעיקר דרך גורמים בעירייה. דבר זה גרם בסופו של דבר להכללת קבוצה אחת של תושבים, שנתפסה ע"י גורמים בעיריית חיפה כקבוצת הפעילים והדרתן של קבוצות אחרות. במחקר איכותני המתבסס על ראיונות עומק יש לקחת בחשבון הבדלים תרבותיים והבדלי שפה בין המרואיינים למראיין. במקרים שהוצגו במחקר זה לא התעוררה בעיה כזו היות וקבוצות התושבים שנחקרו והמראיינת משתייכים לאותה תרבות ודוברים את אותה שפה. למעשה, התושבים שרואיינו, גורמי העירייה שהפנו אליהם והחוקרת משתייכים כולם לקבוצת האוכלוסייה ההגמונית הממסדית. על כן המחקר נטה להתמקד בסוגיות העולות בתוך מסגרת זו. רק בסוף המחקר הסתבר שאותן קבוצות "בלתי נראות" שהספרות מתייחסת אליהן, נותרו מחוץ למחקר. יש מקום לחקור באופן איכותני את התהליכים העוברים גם על קבוצות של עולים חדשים, ערבים ומהגרי עבודה, בעיקר בהדר הכרמל שם יש לקבוצות אלו נוכחות דומיננטית. הראיונות שנערכו סיפקו מידע והעשירו את המחקר בעיקר לגבי הידע המקומי. מידע הקשור לתפקיד הידע המקצועי בתהליכי ההתחדשות הושג דרך עיון במסמכי תכנון שונים, כגון תוכניות, דו"חות ופרוטוקלים שונים. תרומת המחקר היתה בהכללת הידע על המקום. ידע זה התבסס על לימוד האיכויות ההיסטוריות, האדריכליות והאורבניות של המקום בכלים מקצועיים העומדים לרשות החוקרת, שהיא אדריכלית ומתכננת. כמו כן נערך לימוד מעמיק של ההיסטוריה של שתי הערים ואתרי החקירה בכל אחת מהן, אשר העשיר את מכלול הפרספקטיבות על המקום. במהלך המחקר נבחנו ונותחו המאפיינים האורבאניים של כל אזור וכן נבחנו הערכים האדריכליים שלו. בחינה זו נעשתה בהסתמך על צילומים היסטוריים, מפות, תצלומי אוויר ותצפיות בשטח. במקביל נלמד התחום הדמוגראפי חברתי מתוך נתונים סטטיסטיים שנלקחו מאתר האינטרנט של הלמ"ס. ראוי לציין כי הגישה שננקטה לאיסוף, עיבוד וניתוח חומר זה דומה לתהליך המתבצע במהלך תהליך התכנון והיא מסתמכת על רוטינות מקצועיות ועל כלי עבודה שהאדריכל והמתכנן עושים בהם שימוש במהלך עבודת התכנון. בהתחשב בסוג זה של איסוף נתונים, אשר התבסס על ידע מקצועי ויושם כאן לצורך מחקר אקדמי, עולה השאלה מה מקומם של ראיונות העומק. האם יכולים ראיונות העומק לשמש ככלי יעיל לאיסוף מידע לצרכי תכנון? האם ניתן ליישמם ליצירת דו שיח עם התושבים במהלך תהליך התכנון? לאור ניסיון המחקר, יש בכך ספק רב. זאת על שום הזמן הרב שהראיונות אורכים, המדגם המצומצם יחסית שהם מאפשרים והיכולת להגיע בעיקר לתושבים הפעילים מכל קבוצה, על שום זמינותם ונכונותכם לשתף פעולה. יחד עם זאת, שילוב של ראיונות עומק בתהליך התכנון יכול בהחלט להעשיר אותו ולהוסיף לו נופך נוסף. בבחירה בשיטה זו יש צורך לגבות את החומר שנאסף במידע ממקורות אחרים כדי לוודא שהמידע אינו חד מימדי ומתייחס לקבוצה אחת בלבד. מקורות אחרים יכולים להיות נתונים דמוגרפיים, חברתיים, קבוצות מיקוד, מפגשים פתוחים המאפשרים שיתוף של מגוון ציבורים וכד'. 129

137 9. המלצות המחקר ממצאי המחקר וניתוחם מאפשרים לנסח מספר המלצות עיקריות, לגבי יחסי הגומלין בין המתכננים הפועלים "מלמעלה" והתושבים היוזמים פעולות התחדשות "מלמטה", וכן, לגבי המחויבות של הרשות המקומית לתהליך של החייאה עירונית. א. ב. ג. ד. ה. ו. תכנית לחידוש עירוני מגדירה בד"כ מטרות, יעדים ומסגרת פעולה. מתוכה ניתן לגזור פרויקטים שונים, שאת חלקם ניתן ליישם במהירות, כך שיוכלו להקרין על סביבתם. בשיטה זו ניתן לשנות ולהתאים את הפתרונות המוצעים למציאות משתנה. תוצאות מהירות ובולטות בשטח משדרות לתושבי המקום ולתושבים פוטנציאליים שהתוכנית מבקשת למשוך למקום, וכן ליזמים מהמגזר הפרטי, כי דברים זזים ויש סיכוי שהמקום ישתפר. ללא ביטוי בשטח תהליך התכנון עצמו שמטרתו חידוש עירוני, אינו יוצר את השינוי הדרוש לקידום החייאת האזור. הידברות רציפה ובלתי אמצעית של רשויות העירייה והמתכננים עם התושבים במקום לכל אורך התהליך של ההחייאה העירונית תורמת להצלחת המהלך. היא נותנת לתושבים אפשרות להיות חלק מתהליך התכנון ולהשפיע על שינויים הנוגעים לחייהם. בנוסף, הידברות כזו מאפשרת למתכננים להכיר את השטח על כל מרכיביו השונים, גם אלו שאינם גלויים וידועים וכולל הידע המקומי. תהליך פורמאלי של שיתוף ציבור יכול להיות כלי חשוב בתהליך התכנון לחידוש אזור מגורים. שיתוף ציבור הנושא אופי של שותפות פעילה, יותר מאשר תהליך המעודד השתתפות פסיבית מהווה חלק מתהליך ההחייאה העירונית עצמו בכך שהוא מעצים את התושבים ומעשיר את הידע של המתכננים לגבי הצרכים והרעיונות של התושבים. בנוסף שיתוף ציבור יכול לתרום גם בתיווך הידע על המקום אל תושבים חדשים באזור. הקמת מנהלת לפרויקט החייאה עירונית היא דרך טובה לתקשר עם כלל התושבים בדרך ישירה. לצורך כך על המנהלת להתמקם בתוך האזור המיועד להחייאה במקום נגיש לכל, למשל בתוך חנות, כפי שהיה בלב העיר בתל-אביב. עובדי המנהלת צריכים להיות "מוטי תושבים", כך שיוכלו לנהל דו שיח עם מגוון תושבי האזור ולהגיע לידע שאינו גלוי. רצוי שמנהלת כזו תכלול מתכנן פיסי ומתכנן חברתי. המנהלת צריכה להכיר את ארגוני התושבים באזור ולשתף אתם פעולה. מנהלת הפרויקט יכולה להפוך למנהל שכונתי שמשלב עשייה של תושבים כדי לטפל באזור באופן שוטף. המחויבות של הרשות להחייאה עירונית חשובה להצלחתו. קידום פרויקטים באזור החידוש וכן הירתמות הרשות ליוזמות שבאות "מלמטה" תורמים לתהליך ההחייאה המשותף ומשדרים לתושבים שבמקום מתרחש משהו חיובי ומעודדים את התושבים להשקיע בכוחות עצמם ולהמשיך לפעול. תהליך התכנון נוטה להתבסס על תקדימים ופתרונות שהצליחו במקומות אחרים. אולם, בתכנון תהליכי חידוש עירוני יש צורך להכיר תחילה את אתר התכנון, במיוחד בתהליך של 130

138 חידוש אזור עירוני מדורדר. כאן יש להכיר הן את משאביו הפיסיים והן את משאביו האנושיים של המקום. רק לאחר בחינה והבנה של מהות השוני בין מקומות, מבחינה פוליטית, כלכלית, חברתית ותרבותית ניתן להציע רעיונות ופתרונות שהצליחו במקומות אחרים. 131

139 10. ביבליוגרפיה 1. אהרונוביץ' חיים (1958) הדר הכרמל מסכת עמל ויצירה של דור מיסדים ובונים, הוצאת ועד הדר הכרמל, חיפה אוחנה דוד (2003) החברה האזרחית ומבקריה. תרבות דמוקרטית 7 עמ' אלתרמן רחל, לו-יון יוברט וצ'רצ'מן ארזה (1981). המדריך לשיתוף הציבור בתכנון, חיפה: הטכניון, המרכז לחקר העיר והאזור. מהדורה שניה (1996). 4. אלתרמן רחל ומוסרי אבי (1993) ישראל 2020 דו"ח שלב א' התכנון הארצי מוסדותיו בסיסו המשפטי ויעדיו: מן העבר אל ההווה. הטכניון ואגודת האדריכלים ומתכנני ערים בישראל. 5. אלתרמן רחל, צ'רצ'מן ארזה (1991) התכנית לשיקום השכונות- הניסוי הגדול ולקחיו, הטכניון מוסד שמואל נאמן. 6. אמיר סמדר וכרמון נעמי (1996) עולים חדשים במרכז העיר הישן- תחנת מעבר או התחדשות עירונית? בדיקה בהדר הכרמל, חיפה. אופקים בגיאוגרפיה, 44-45, עמ' אפרת אלישע (1979) יסודות הגיאוגרפיה העירונית, הוצאת ספרים אחיאסף בע"מ. 8. ארז תמר (1996 ת) הליכי התחדשות במרכז העיר, המקרה של שכונת פלורנטין בתל-אביב- יפו, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר מגיסטר למדעים בתכנון ערים ואזורים, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל. 9. ארז תמר, כרמון נעמי (1996) התחדשות עירונית: סקירת ספרות ובחינת המקרה של שכונת פלורנטין בתל-אביב יפו, המרכז לחקר העיר והאזור, הטכניון. 10. בהם אמנון. (1997) קהילה- דגמים משתנים, שינוי והעצמה קהילתית מתוך: ה. שמיד, (עורך) המינהל הקהילתי- מגמות ותמורות, ירושלים: הוצאת החברה למתנ"סים. 11. ביגר גדעון (1984) התפתחות השטח הבנוי של תל- אביב, אצל נאור מ. עורך תל-אביב בראשיתה, 1936, עמ' סידרת עידן, הוצאת יד בן- צבי, ירושלים. 12. ביגר גדעון (1987) תכנית גדס - תכנית המתאר הראשונה של תל-אביב. תל-אביב ואתריה אריאל כתב עת לידיעת ארץ- ישראל חוברת עמ' בילינג מרים (2000) סמיכות מגורים בין קבוצות חברתיות כלכליות שונות בעקבות חידוש עירוני, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר מגיסטר למדעים בתכנון ערים ואזורים, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל. 14. בלימן מרב (2004) התארגנות קהילתית לאספקת שירותים ומשמעויותיה לתכנון עירוני, חקר מקרה: קהילת עולים בחיפה, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר מגיסטר למדעים בתכנון ערים ואזורים, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל. 15. בן-אליעזר אורי (2001) מדוע לא התקיימה, והאם קיימת, חברה אזרחית בישראל? קווים לדמותה של החברה האזרחית בישראל- הכנס השנתי הרביעי, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן- גוריון. 16. בן-ארצי יוסי, (1989) ייחודה של חיפה והתפתחותה בתקופת המנדט. אצל נאור מ. ובן- ארצי י. עורכים חיפה בהתפתחותה , עמ' 37, 27- סידרת עידן, הוצאת יד בן- צבי, ירושלים. 17. בן- ארצי יוסי (2004) להפוך מדבר לכרמל, התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת , הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים. 18. בר-ניר לואיס (1998) שיתוף הציבור בתכנון ארצי ואזורי, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר מגיסטר למדעים בתכנון ערים ואזורים, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל. 19. ברמן טל (2002) ידע מקומי, ידע אוניברסלי וידע מקצועי בתכנון עירוני פוסט- מודרני, בהדגמה על זונות באזור התחנה המרכזית הישנה בתל- אביב, חיבור לקראת התואר מוסמך באוניברסיטת תל- אביב.

140 20. גדרון בנימין, כץ חגי, בר מיכל (2001) קווים לדמותה של החברה האזרחית בישראל: ממצאים אמפיריים על ארגוני החברה האזרחית בישראל. קווים לדמותה של החברה האזרחית בישראל- הכנס השנתי הרביעי, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן- גוריון. 21. גולן ארנון, (1984) תל-אביב במלחמת העולם הראשונה. אצל נאור מ. עורך תל-אביב בראשיתה, 1936, עמ' סידרת עידן, הוצאת יד בן- צבי, ירושלים. 22. גלעדי דן, (1984) תל-אביב בעלייה הרביעית. אצל נאור מ. עורך 1936, עמ' סידרת עידן, הוצאת יד בן- צבי, ירושלים. תל-אביב בראשיתה, גרייצר איריס (1987) כיוונים בהתפתחות המרחבית של תל- אביב. תל- אביב ואתריה אריאל כתב עת לידיעת ארץ- ישראל חוברת עמ' הרברט גילברט וסוסנובסקי סלבינה, (1989) תכנון וארכיטקטורה, אצל נאור מ. ובן-ארצי י. עורכים חיפה בהתפתחותה , עמ' 58, 47- סידרת עידן, הוצאת יד בן- צבי, ירושלים. 25. הרפז נתן, (1984) מ"בתי חלומות" ל"בתי קופסאות" המהפך האדריכלי של שנות השלושים בתל- אביב. אצל נאור מ. עורך, תל- אביב בראשיתה, 1936, עמ' סידרת עידן, הוצאת יד בן- צבי, ירושלים. 26. וינטר מוטי, שמיד הלל (1997) חזון המנהל הקהילתי; מתוך שמיד הלל עורך המנהל הקהילתי מגמות ותמורות- מקראה, הוצאת החברה למתנ"סים. 27. וילקנסקי רחל, לו-יון יוברט (1985) התפתחות הגישות לתכנון מרחבי בישראל, תכנון סביבתי מס' 33 עמ' ורנסקי אראלה, שחורי נילי, פלאוט פנינה (1999) מעורבות קהילתית בפיתוח אורבני ובחינוך, ירושלים מרכז ציפורי- בית הספר ללימודי קהילה. 29. חזן חיים (1999), בין הזמנים: לגופה של הישראליות. זמנים. 30. חננאל רווית (2001) מדיניות ציבורית, תכנון ציבורי וקבלת החלטות. סקר ספרות של מודלים בקבלת החלטות במדיניות ציבורית, נערך עבור הקורס בתיאוריות התכנון במסלול לתכנון ערים בטכניון. 31. חסון שלמה, שחורי נילי, אדיב חגית (1995) מינהל שכונתי: הרעיון והשיטה, הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל. 32. יוסקוביץ' ברוך (1997) תהליכים חברתיים ומדיניות ציבורית תכנון העיר: עבר, הווה ולקחים לעתיד, מתוך דוד נחמיאס, גילה מנחם מחקרי תל-אביב יפו כרך ב', הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב 33. ינון-אמויאל עינת (2001) הקשר בין המנהל השכונתי לתהליכי תכנון עירוני, חקרי אירוע ירושלים ותל- אביב, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר מגיסטר למדעים בתכנון ערים ואזורים, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל. 34. ינון-אמויאל עינת, קלוש רחל (2003), הקשר בין המנהל השכונתי לתכנון העירוני- חקרי אירוע בירושלים ובתל- אביב, מאמר בהכנה. 35. ישי יעל (2003) בין גיוס לפיוס, החברה האזרחית בישראל, כרמל, ירושלים. 36. כרמון נעמי (1989) שיקום שכונות בישראל- הערכת תוצאות, הטכניון מוסד שמואל נאמן. 37. לוטן רחל (2002) התחדשות עירונית ב"לב העיר" תל- אביב: הדגמה על רחוב שנקין, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר מגיסטר למדעים בתכנון ערים ואזורים, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל. 38. לפבר אנרי (1974) ייצור המרחב ייעודו של ספר זה. תרגום בתוך קלוש רחל וחתוקה טלי עורכות (2005) תרבות אדריכלית, מקום ייצוג גוף, הוצאת רסלינג. 39. מזור אדם (1979) תכנית אב לשיקום אזורי מגורים, מכון אורבני. 40. מזור אדם (1980) תכנית לב העיר ניתוח הבעיות ועקרונות תכנון, מכון אורבני. 133

141 41. מזור אדם (1987) מגמות בתכנון ופיתוח תל- אביב, תל- אביב ואתריה אריאל כתב עת לידיעת ארץ- ישראל חוברת עמ' מזור אדם (1987) לב תל-אביב ושיקומו, תל- אביב ואתריה אריאל כתב עת לידיעת ארץ- ישראל חוברת עמ' מזור אדם (1993) ישראל 2020 דו"ח שלב א' כרך ב', הטכניון ואגודת האדריכלים ומתכנני ערים בישראל. 44. מן אמיר, שנער עמי (2003) תכנית להתחדשות הדר הכרמל, 5 דו"חות משנת , הוכן עבור עיריית חיפה. 45. מצגר-סמוק ניצה (2004) לגור על החולות- העיר הלבנה של תל- אביב אתר מורשת עולמית, הוצאת עיריית תל- אביב- יפו. 46. סוסנובסקי סילבינה (2001) סקר שימור הדר הכרמל, הוכן עבור עיריית חיפה. 47. עזריהו מעוז (2005) תל- אביב העיר האמיתית מיתוגרפיה היסטורית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן- גוריון בנגב. 48. צ'רצ'מן ארזה, סדן אלישבע (2003) השתתפות הדרך שלך להשפיע, הוצאת הקיבוץ המאוחד. 49. רם אורי (2001) מבדוק לתיקון או רפסודת הצלה? שני פניה של החברה האזרחית- מבוא מושגי, קווים לדמותה של החברה האזרחית בישראל- הכנס השנתי הרביעי, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן- גוריון. 50. שובי-הרצברג חניתה (1998) תפקידם של מהגרים/ עולים בהתחדשות שכונות עירוניות: חקרי אירוע של הדר הכרמל ונווה דוד בעיר חיפה, חיבור על מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר מגיסטר למדעים בתכנון ערים ואזורים, הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל. 51. שטרן שמעון, (1989) הדר הכרמל- מרכז החיים היהודיים בחיפה, אצל נאור מ. ובן- ארצי י. עורכים, חיפה בהתפתחותה , עמ' 46, 38- סידרת עידן, הוצאת יד בן- צבי, ירושלים. 52. שביט יעקב וביגר גדעון (2001) ההיסטוריה של תל- אביב, משכונות לעיר 1936, הוצאת אוניברסיטת תל- אביב. 53. שמיד הלל (1997) הקדמה. המנהל הקהילתי מגמות ותמורות- מקראה, הוצאת החברה למתנ"סים. 54. שנל יצחק וגולדהבר רוית (2001) הבניה החברתית של שכונות בתל-אביב-יפו, אופקים בגיאוגרפיה 53, עמ' תכנית אסטרטגית לתל- אביב (2002) פרופיל העיר, עיריית תל- אביב יפו. 56. תמרי שי (1989) הערכת מדיניות הפרויקט להתחדשות אזור "לב תל-אביב", חיבור לקראת התואר מוסמך במדעי החברה באוניברסיטת תל- אביב. 57. Arefi Mahyar (2004) An Asset-Based Approach to Policymaking: Revisiting the History of Urban Planning and Neighborhood Change in Cincinnati's West End. Cities vol. 21 no. 6, p Alexander Ernest R. (1981) If Planning isn't Everything, Maybe it's Something? Town Planning Review pp Badcock Blair (2001) Thirty Years On: Gentrification and Class Changeover in Adelaid s Inner Suburbs, , Urban Studies Vol. 38, No. 9 p Brooks Michael P. (2002) Planning Theory for Parctitioners, American Planning Association, Planners Press 61. Campbell Harrison S. Jr. (1998) The Virtual Geography Department Project, The University of Texas at Austin Crawford Margaret (1999) Introduction, in Chase J., Crawford M., and Kaliski J. (ed.) Everyday Urbanism, New York: Monacelli Press 134

142 63. Davidoff Paul (1996) in Campbell Scott, Fainstein Susan (ed.) Advocacy and Pluralism in Planning, Reading in Planning Theory, Blackwell, Cambridge, Mass. 64. Duany Andres and Plater- Zyberk Elizabeth (1994) Katz Peter (ed.), The Neighborhood the District and the Corridor, The New Urbanism, McGraw Hill, Inc. 65. Etziony Amitai (1993) The Spirit of Community N.Y. Crown Publishers Inc. 66. Fainstein Susan S. (1990) The Changing World Economy and Urban Restructuring in Judd D. & Parkinson M. ed. Leadership and Urban Regeneration, Urban Affairs Annual Reviews Vol Fenster Tovi & Yacobi Haim (2005) Whose city is it? On Urban Planning and Local Knowledge in Globalizing Tel Aviv- Jaffa, Planning Theory & Practice, Vol. 6, No. 2, Fincher Ruth & Jacobs Jane M.(1998) Cities of Difference, Introduction. The Guilford Press. 69. Forester John (1989) Planning in the Face of Power, University of California Press, Berkley Calif. 70. Friedman Avi, lin Qin, Krawitz David (2002) The Development Process of Urban and Architectural Guidelines for Rehabilitation of an Inner-city Neighborhood: Le Village, Cornwall, Ontario, Canada, Journal of Urban Design, Vol.7, No1, p Gertel Shulamith, Law- Yone Hubert (1989) Democratic Theory and Participation, Ideology and Planning in Israel, Environmental Planning. 72. Goldman Pe'era (1994) Tel Aviv: The Transformation of a Suburb into a City , in Tel Aviv Modern Architecture , Ernst Wasmuth Verlag 73. Grogan Paul S., Proscio Tony (2000) Comeback Cities: A Blueprint for Urban Neighborhood Revival; Westview Press 74. Gratz Roberta Brandes & Mintz Norman (1998) Cities Back from the Edge- New Life for Downtown, Preservation Press. 75. Harvey David (1997) The New Urbanism and the Communitarain Trap. Harvard Design Magazine Winter/ Spring No Hayden Dolores (1995) The Power of Place: Urban Landscapes as Public History, Cambridge: MIT Press 77. Healey Patsy (1997) Collaborative Planning Shaping Places in Fragmented Societies. Planning. Environment. Cities. 78. Herbert Gilbert & Sosnovsky Silvina (1993) Bauhaus on the Carmel and the Crossroads of Empire, Yad Izhak Ben- Zvi, Jerusalem 79. Holmgren Steen, Svensson Ole (2001), Urban architecture in urban renewal- in dialogue between professionals and residents, Urban Design International, Vol. 6 pp Holston James & Appadurai Arjun (1999) Cities and Citizenship / Introduction. Duke University Press. 81. Innes Judith E. (1995) Planning Theory's Emerging Paradigm: Communicative Action and Interactive Practice. Journal of Planning Education and Research, 14(3), p Jacobs Jane M. (1996) "Conclusion" from "Edge of Empire" in Miles Malcolm, Hall Tim & Borden Iain (2000) The City Cultures Reader; Routledge. 83. Kallus R. Law- Yone H. (2000), What is a neighbourhood? The structure and function of an idea. Environment and Planning B: Planning and Design Vol. 27, no. 6, p

143 84. Kallus R. and Curchman A. (2004) Woman's Struggle for Urban Safety, The Canadian Experience and its Applicability to the Israeli Context. Planning Theory & Practice, Vol. 5, No. 2, Keating W. Dennis, Krumholz Norman & Star Philip (1996) Revitalizing Urban Neighborhoods. University Press of Kansas. 86. Keating W. Dennis & Smith Janet (1996) Neighborhoods in Transition. In Keating W. D., Krumholz N. & Star P. ed. Revitalizing Urban Neighborhoods. University Press of Kansas 87. King Anthony D. (ed.), Hall Stuart (1991) Old and New Identities, Old and New Ethnicities, Culture, Globalization and the World System, MACMILLAN EDUCATION LTD. P Madanipour Ali (2001) How relevant is planning by neighborhood today? Town Planning Review, 72 (2) 2001 p Moe Richard and Wilkie Carter (1997) Changing Places, An Owl Book Henry Holt and Company, New York 90. Mumford Lewis (1954) The Neighborhood and the Neighborhood Unit, Town Planning Review, Vol.24,No 1, p Nielsen Esben Holem and Simonsen Kirsten (2003) Scaling from "Below': Practices, Strategies and Urban Spaces, European Planning Studies, Vol.11, No. 8, p Partners for Livable Communities (2000) The Livable City - Revitalizing Urban Communities, McGraw Hill, New York 93. Scully Vincent (1994) Katz Peter (ed.), The Architecture of Community, The New Urbanism, McGraw Hill, Inc. 94. Sandercock Leonie (1998) Towards Cosmopolis, John Wiley& Sons. 95. Sandercock Leonie (2000) When Strangers Become Neighbors: Managing Cities of Difference. Planning Theory and Practice Vol. 1 no.1 p Sassen Saskia (1991) The Global City. Princeton University Press 97. Sassen Saskia (1996) Cities and Communities in the Global Economy. American Behavioral Scientist vol. 39 no. 5 p Talen Emily (2000) The Problem with Community in Planning, Journal of Planning Literature, Vol. 15, No.2 p Tisdell Steven, Oc Taner, Heath Tim (1996) Revitalizing Historic Urban Quarters. Plant a Tree 100. Van Herzele Ann (2004) Local Knowledge in Action Valuing Nonprofessional Reasoning in the Planning Process. Journal of Planning Education and Research 24(2); win Webber Melvin M. (1963) in Wingo Lowdon (ed.) Order in Diversity: Community without Propinquity, Cities and Spaces, The Johns Hopkins Press Yiftachel Oren (2001) The Power of Planning, Spaces of Control and Transformation, Introduction. Kluwer Academic Publishers Yinon-Amoyal Einat & Kallus Rachel (2005) The neighborhood council: Where "top-down" engages with "bottom-up", GeoJournal, Vol. 64, pp

144 אתרי אינטרנט: אתר משרד השיכון.1 אתר עיריית חיפה.2 אתר עיריית תל- אביב.3 אתר שכונת שפירא, תל-אביב.4 GaWC אתר ערי עולם.5 6. Gratz R. B. (2001) A conversation with Jane Jacobs: 7. New Urbanism: 8. Urban Village: 137

145 רשימת ראיונות שם המרואין אבירם יוסי אהרוני רחל אלדור סופיה אלעד נעמי אינה אפללו-פרץ אילנה ברודר יעקב בר- תקוה משה גבריאלי תמי גולדמן גלעד גיגי דפנה פרופ' גינזברג יונה גלבהרט שמואל גרזון גדי דוידוב ניקי דותן דני הדר ירון הירשברג אילנה זיידל רונן יעקב זהר מור אורנה מזור אדם מכלין ראובן מן אמיר מצנע עמרם סברון שושנה סגל גידו סנטו צופיה פרטוש ענת קולודני זיוה קורן מיקי עודד רגב רוב דניאלה רוזנמן יעקב ריבה יוסי תפקיד נציג המסחר הזעיר בחיפה עובדת קהילתית בלב העיר התחדשות עירונית משרד השיכון המחלקה לתכנון אסטרטגי בעיריית חיפה רכזת עולים מתנ"ס הדר מנהלת קהילת חיפה החברה להגנת הטבע מנהל מתנ"ס הדר וראש מנהלת הדר מנהל מתנ"ס הדר בעבר מנהלת התכנית האסטרטגית של ת"א יו"ר עמותת תושבי לב ת"א עובדת קהילתית של הדר הכרמל תכנית הדר הכרמל - יועצת חברתית סגן ראש עיריית חיפה יועץ משפטי של עמותת תושבי לב ת"א מתכנן במשרד אדם מזור תכנית לב העיר תושב לב העיר בתל-אביב תושב הדר וחבר בפורום הדר, מנהל שלוחת טבריה 15 תושבת לב העיר וחברת עמותת תושבי לב ת"א בעבר דובר פורום חיפה תושבת לב העיר וחברת עמותת תושבי לב העיר אחראית צוות התחדשות הדר בעיריית חיפה מתכנן תכנית לב העיר תושב הדר וחבר בפורום הדר מתכנן תכנית הדר בחיפה ראש עיריית חיפה לשעבר תושבת הדר וחברה בפורום הדר צוות מרכז ת"א בעבר עירית ת"א תושבת הדר וחברה בפורום הדר עיריית חיפה מנהלת מתנ"ס לב ת"א בעבר מנהל בית תמי (מתנ"ס לב ת"א) כיום מנהלת רובע לב העיר בת"א מנהל מנהלת לב העיר ת"א ראש המחלקה לתכנון ארוך טווח חיפה תאריך

146 11. נספחים טופס בקשה של עמותת תושבי לב תל-אביב, לרשם העמותות. דף מידע של עמותת תושבי לב תל-אביב. טיפול בגינת שינקין. כתבה בעיתון תל-אביב לגבי עמותת תושבי לב תל-אביב. הודעה על תוספת קומות בהדר הכרמל בחיפה. זימון לועדת שטטמן, תכנית לחידוש הדר הכרמל בחיפה. מנשר של פורום הדר מאפריל הזמנה לחגיגות אביב בהדר. התנגדות לפרויקט אוריון בהדר הכרמל, חיפה כתבה בעיתון כלבו כתבה בעיתון ידיעות חיפה על הקמת מנהלת בהדר. 139

147 נספח מס' 1

148 נספח מס' 2

149 נספח מס' 3

150

151 נספח מס' 4

152 נספח מס' 5

153

154 נספח מס' 6

155

156 נספח מס' 7

157 נספח מס' 8

158 נספח מס' 9

159 נספח מס' 10